פרשת דרכים קי

האחרת דהיינו לרעה לא קשיא ליה משום דלעולם מטובה לרעה אינו נקרע, ומיהו יש לדחות, דלעולם המקשה לא הוה מצי להקשות בכח כי אם מהחלוקה לטובה דאילו מהחלוקה האחרת היינו יכולים לדחות דמטובה לרעה לעולם אינו נקרע. אבל כפי התירוץ שתירצו שאני התם דאפשר בהכי ליכא למשמע מידי, דלעולם אף מטובה לרעה נקרע ומאי דקאמר לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה הוא משום דאפשר בהכי שמורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה, אבל לעולם היכא דאי אפשר בהכי אף מטובה לרעה נקרע. ואפשר נמי דלפי המסקנא מטובה אל רעה לעולם אינו נקרע ומה שמורידן שלא בזמנן הוא משום דאינו משנה הגזרה מכל וכל שהרי גשמים מרובים מוריד אלא שמורידן שלא בזמנן דודאי מלתא דפשיטא היא דכי היכי דלצבור כל היכא דאפשר שלא לשנות הגזרה מכל וכל אינה משתנית ה"נ ביחיד למ"ד דאף גזר דין דיחיד נקרע כל היכא דאפשר שלא לשנות הגזרה מכל וכל הגזרה במקומה עומדת, וכעת לא מצאתי בירור לזה

עוד נראה שיש להכריח דאף למ"ד דגזר דין דיחיד אינו נקרע היינו דוקא לשנות הגזרה מכל וכל, אבל כל היכא דהגזרה במקומה עומדת אלא שמשתנית ממקום למקום מועיל תפלה ליחיד אף שהדין הוא שגזר דין שלו אינו נקרע, ממ"ש התוספות (דף י"ו) ד"ה כמאן שהקשו לרבנן מי לא מצלינן ברכת השנים ותירצו ומה שמתפללין ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין שאם פסקו גשמים מועטים שיורידם המקום בזמנם ע"כ. והתוס' קיימי למ"ד גזר דין אינו נקרע ואפי הכי כתבו דתפלה מועלת להוריד גשמים בזמנם וזה פשוט ודוק. ולפי זה אין חילוק בין יחיד לצבור אלא היכא דצריך לשנות הגזרה מכל וכל דבצבור נקרע וביחיד אינו נקרע אבל היכא דאינו צריך לשנות הגזרה אין חלוק בין יחיד לציבור. ודע דבפי"ד דשבת איתא א"ר יהודה אמר רב י"ב שעות הוי היום כו' שניה יושב ודן את כל העולם, ויש לדקדק דבפ"ק דר"ה אמרינן כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי ע"כ, ואם כן סברת רב הלזו דבשנים יושב ודן היא דוקא אליבא דר' יוסי וזה דוחק, ואולי רב סבר כר' יצחק דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין ומה שיושב ודן הוא במי שעושה תשובה לקרוע גזר דינו. אי נמי דאפשר שאינו דן בשניה את היחיד אלא לרבים דגזר דין דרבים אליבא דכ"ע נקרע כמבואר בסוגיא דר"ה הנזכר

שוב ראיתי לרש"י פ"ק דע"ז שכתב וז"ל שניה יושב ודן כר' יוסי דאמר במס' ר"ה אדם נדון בכל יום דכתיב דבר יום ביומו ע"כ. וקשה דאמאי לא אוקמה כר' יצחק וככ"ע כדכתיבנא ונראה דהדין עמו משום דבפ"ק דר"ה (דף י"ז) אמרינן א"ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי ואבע"א לעולם כרבנן וכדר' יצחק דא"ר יצחק יפה צעקה כו'. הרי מבואר דאפי' רבנן דאמרי דאדם נידון בר"ה מצו סברי כר' יצחק דאמר יפה צעקה אפי' לאחר גזר דין ואפ"ה לא קאמר דאדם נידון בכל יום משום דלעולם הדין הוא בר"ה וגזר דין הוא ביום הכפורים אלא שאם עשה תשובה גמורה מועיל לו אפילו אחר גזר דין. ואם כן ההוא דפ"ק דע"ז דקאמר דבכל יום ויום דן בשניה לא מצינן לאוקמה אלא כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום דלרבנן אף דנימא דסברי דיפה צעקה אפי' לאחר גזר דין מ"מ לא שייך למימר אליבייהו דאדם נידון בכל יום

ונראה דהא דאיפליגו בפ"ק דר"ה דר"א אומר דגזר דין דיחיד אינו נקרע ור' יצחק ס"ל דנקרע אינו תלוי כמחלוקת זה דרבנן ור' יוסי דרבנן אית להו דאדם נידון בר"ה ור' יוסי אית ליה דאדם נידון בכל יום: דרבנן מצו סברי כר' אלעזר וכסברת רב יוסף דאמר כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כר' יוסי דלא אשכח לה פתרי אלא כר' יוסי ומצו סברי כר' יצחק וכתירוצא דאי בעית אימא לעולם רבנן וכר' יצחק, ור' יוסי נמי מצי סבר כר' אלעזר שאם גזרו עליו בשניה שום דבר אינו נקרע ומצי סבר כר' יצחק דאפילו גזרו עליו איזה דבר בשניה נקרע

וראיתי להרב מהר"ש יפה בפ"ק דר"ה (סי' ו') אהא דאמרינן התם ר' יצחק רבה בשם רבי