פרשת דרכים קח

וזהו כונת המאמר טובה היתה אביגיל לדוד מכל קרבנות שבעולם שאילו עשה דוד אותו מעשה שחשב לעשות לנבל שהיה רוצה להרגו מפני מורד במלכות שהיה סבור שדין משוח דמלכות הוא כדין משוח דכהונה ואם כן כ"ש דבזמן ברחו מפני אבשלום שהיה לו דין מלך, ואם כן כשאירע לו אותו מעשה דבת שבע אפילו היה מביא כל אילי נביות לא היה מתכפר לו שכך אמר שלמה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה ולא היה לו שום דבר להתלות בו שיתכפר לו אותו עון דבת שבע אך במה שהורתה לו אביגיל ואמרה שיש חילוק בין משוח דמלכות למשוח דכהונה ומש"ה נבל איננו חייב מיתה והודה דוד לדבריה וכשהיה בורח מפני אבשלום היה מתכפר בשעירה כהדיוט א"כ כשחזר למלכותו נמחל לו אותו עון דבת שבע כדין מי שמולך שמוחלין לו כל עונותיו

וע"פ האמור בענין אשא עיני לבאר מאמר הפונה קדים. ויש לדקדק במ"ש דוד ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקים בנגעים ואהלות פוסקים ממשנתם ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה, דמאי חידושא וכי בשביל שהיו עוסקים בנגעים לא יהיו מלעיגים עליו. ואם הכונה לומר דאפי' בשעה שעוסקים בתורה פוסקים ממשנתם ומלעיגים הל"ל ולא עוד אלא אפי' בשעה שעוסקים בתורה ומאי איריא נגעים דנקט. אמנם מכלל האמור לעיל יאמר נא דה"פ, דאלו המלעיגים היו סבורים שדוד מעולם לא נסתלק ממלכות כיון שהוא משוח בשמן המשחה ודין משוח דמלכות שוה למשוח דכהונה וא"כ לא נתכפר לו עון דבת שבע, אך דוד היה סבור שנסתלק ממלכותו בשעה שברח מאבשלום ומש"ה היה מתכפר בשעירה כהדיוט וכן נמי משום דנצטרע ששה חדשים על אותו עון כדאיתא בגמרא וקי"ל דנשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ומביא שעירה כהדיוט וכמו שכתב הרמב"ם סוף הלכות שגגות יע"ש. וכיון שכן כשחזר למלכותו נתכפר לו על אותו עון דבת שבע כדין מי שמולך שמתכפרין לו כל עונותיו. והנה חילוק זה דאיכא בין כהן משוח למלך, דכהן משוח אף שעבר מכהונתו עדין יש לו דין כהן משוח ואילו מלך כיון שעבר מגדולתו אין לו דין מלך כי אם דין הדיוט ילפינן לה מדין נגעים. הלא זה הדבר דאמרינן בפ"ג דהוריות ת"ר אשר נשיא יחטא פרט לחולה והקשו משום דהו"ל חולה אידחי ליה מנשיאותיה ותירצו אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית, ופירש"י דנעשה חפשי מן המלכות וכהדיוט דמי ע"כ. ובדף י"ב אמרינן התם בעי מיניה רבא מר"נ כהן משיח שנצטרע מהו באלמנה א"ל הונא בריה דר"ן לר' פפא תנינא והוא אשה בבתוליה יקח אין לי אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומו מנין ת"ל והוא ופירש"י וכי נצטרע הו"ל כמום ואפ"ה אסור באלמנה ע"כ. למדנו מכאן דכהן משיח שעבר יש לו דין כהן ואילו מלך שעבר אין לו דין מלך: וזהו כונת דוד באומרו ולא עוד אלא אפי' בשעה שהם עוסקים בנגעים ורואים ההפרש שיש בין כהן משיח למלך דמלך כיון שנצטרע עבר ממלכותו ויש לו דין הדיוט ומביא שעירה אפ"ה הם אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה, ואין להם הבנה כלל דכיון שאני נסתלקתי ממלכותי א"כ כשחזרתי למלוך כבר נתכפרו לי כל עונותי כאמור, כי אל רחום ה' נושא עון ופשע ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו

דרך הרבים דרוש שלשה עשר

במדרש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, את גדלך זה המן

חביבין ישראל חבה יתירה נודעת להם הן אל כביר לא ימאס, ובכמה מקומות זאת מצאנו שבח צבור גדול כבודו בכל מכל כל. וגרסינן בפ"ק דר"ה (דף י"ח) רב שמואל בר אונייא משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור דאע"ג שנחתם נקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור. ויש לדקדק דא"כ ר"י