פרשת דרכים קז

יע"ש. אך לפי דרכנו יתיישב, לפי שדוד כבר ידע שמלכותו אינה נטלת ממנו ועתיד הוא לחזור למלכותו, לפי שנתן הנביא לא אמר לו אלא כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך ונתתי לרעך וגו' אך בענין המלכות לא העניש אותו כלל והיה אפשר שבהיותו במלכותו שתתקיים גזרה הלזו דולקחתי את נשיך לעיניך וגו' ולא היה הכרח לקיים אותה גזרה ע"י שיברח מאבשלום ויסתלק ממנו מלכותו אותם ששה חדשים, אלא שאם לא היה בורח מאבשלום לא היה מסתלק ממלכותו וא"כ לא היה נמחל לו אותו עון דבת שבע. ואמרינן במדרש שוחר טוב רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה ר' שמואל פתר קרא בדואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה אמרו אפשר אדם ששבה הכבשה והרג את הרועה יש לו תשועה אין ישועתה לו באלהים סלה ע"כ. וזהו כונת הכתוב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, והוקשה לו לדוד שמא תאמרו איך אני אומר מזמור קינה מיבעי לי וכמו שהקשו בגמרא לזה השיב רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה דהיינו שאותו עון דבת שבע אין לו כפרה ואם לא הייתי בורח מפני אבשלום ולא היתה מלכותי מסתלקת ממני לא היה לי מענה להשיב להם אך עכשיו שאני בורח מפני אבשלום וא"כ מלכותי נסתלקה ממני לשעה אני אומר מזמור לפי שאני יודע שאני חוזר למלכותי ויש לי מענה לומר לדואג ואחיתופל שיש לי ישועתה באלהים לפי שנמחלו לי כל עונותי כמו מי שמולך מחדש שנמחלין לו כל עונותיו וכדכתיב בן שנה שאול במככויי במלכו

ועם זה יובן מאי דאמרינן במדרש הביאו מוהרימ"ט בדרשותיו בפרשת חיי שרה וז"ל. למנצח על מחלת טובה היתה אביגיל לדוד מכל קרבנות שבעולם שאילו עשה דוד אותו מעשה שחשב לעשות לנבל אפילו היה מביא כל אילי נביות שבעולם לא היה מתכפר לו והיא באתה ומלטתו הוי למנצח על מחלת שמחלה לו כשם שהקרבנות מכפרים ע"כ. ויש לדקדק דמאי קאמר שאילו עשה דוד אותו מעשה שחשב לעשות לנמל אפילו היה מקריב כל אילי נביות שבעולם לא היה מתכפר לו דהיכן מצינו דעון דשפיכות דמים אין לו מחילה. ועוד דדוד מן הדין היה רוצה להרוג לנבל לפי שהיה מורד במלכות ואף דנימא דמן הדין לא היה נבל מחוייב מיתה לפי שלא היה עדין לדוד דין מלך משום דעדין היה שאול קיים מ"מ שוגג היה ואם כן למה לא היתה לו כפרה

ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן דאמר דוד לפני הקב"ה מחול לי על אותו עון אמר לו כבר התנבא שלמה בנך ואמר כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה כו'. וכבר כתבנו לעיל שדואג ואחיתופל היו אומרים אפשר אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה יש לו תשועה אין ישועתה לו באלהים סלה. נתבאר מכל זה שעון זה דבת שבע היה חמור עד מאד עד שלא ניתן למחילה, וכבר כתבנו לעיל שטעמו של דוד שהיה רוצה להרוג לנבל מדין מורד במלכות הוא משום דהוה ס"ל דכיון דנמשח ע"י שמואל מאותה שעה היה לו דין מלך דהיה סבור דמשוח דמלכות הוי דינו כדין משוח דכהונה שבמשיחתו הדבר תלוי ואע"פ שעדין לא מלך מ"מ יש לו דין מלך וכמו שכתב מוהרימ"ט ז"ל, ואביגיל השיבה לו דזה אינו דגבי מלך אין הדבר תלוי במשיחה כי אם במלכות וכיון שכן כיון שהיה שאול קיים אין לו דין מלך וא"כ נבל אינו חייב מיתה מדין מורד במלכות והנה כפי סברת דוד דמשוח דמלכות הוא כמשוח דכהונה נמצא דאף בשעה שברח מפני אבשלום ואף שנצטרע אכתי יש לו דין מלך ולא היה מתכפר בשעירה כהדיוט כי אם בשעיר כדין מלך וכדתנן בהוריות כהן משיח שעבר ממשיחתו מביא פר כדין כהן משיח ואפי' נצטרע נמי יש לו דין כהן משיח וכמו שכתבנו לעיל וא"כ אף כשחזר למלכותו לא נתחדש לו שום דבר לומר שנמחלו לו כל עונותיו. אך כפי סברת אביגיל שאמרה דלא דמי משוח דמלכות למשוח דכהונה ודוד לא היה לו דין מלך כיון שהיה שאול קיים נמצא דכשברח מפני אבשלום לא היה לו דין מלך וניטלה ממנו מלכותו ומשום הכי היה מתכפר בשעירה כהדיוט ואם כן כשחזר למלכותו נעשה מלך מחדש ומי שנעשה מלך מוחלין לו כל עונותיו וכדילפינן לה מדכתיב בן שנה שאול במלכו: