פרשת דרכים קו

מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן, כלומר כפי סברתך שעדין יש לי דין מלך ולא נסתלקתי מהמלכות נמצא שלא נתחדש בי שום דבר לתלות בו שנתכפר לי עון דבת שבע ואין לך שטן גדול מזה. אך האמת הוא כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל ולא מקודם דמקודם היה דיני כהדיוט, ואם כן עכשיו שמלכתי נמחלו לי כל עונותי

ובזה יובן מאי דאמרינן ברות רבתי בפ' ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום וז"ל, ר' יוחנן פתר קרייא בדוד, גשי הלום קרבי למלכות, ותשב מצד הקוצרים שנצודה ממנו המלכות, דא"ר הונא כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מאבשלום לא עלו לו מהמנין שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט, ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו שנאמר עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו ע"כ. ומהר"ש יפה ז"ל תמה בסיום המאמר דרצה ללמוד דחזרה לו מלכותו מדכתיב עתה ידעתי וגו', והלא מקרא עלא הוא בשמואל דלאחר שנהרג אבשלום מלך על כל ישראל והכינו ה' למלך וא"כ למאי איצטריך לאתויי קרא דעתה ידעתי, והניחו בתימה. אך לפי דרכנו אתי שפיר, דהוקשה לו לר' יוחנן מנ"ל שנצודה ממנו מלכותו ואחר כך חזרה לו אימא דמעולם לא ניטלה ממנו מלכותו דאפילו באותם ששה חדשים שהיה בורח מפני אבשלום היה לו דין מלך ואם כן אין כאן חזרה דמי הוציאו דיחזור לו מלכותו לזה בא ר"י ויליף לה מדכתיב עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו, דהיינו כשמלך אמר דוד עתה ידעתי שידע שהושיעו מאותו עון דבת שבע והיינו משום דנמחלו לו כל עונותיו ומנ"ל לדוד שנמחל לו אותו עון ע"כ לומר שאותם ששה חדשים שהיה בורח מאבשלום נצודה ממנו מלכותו והיה מתכפר בשעירה כהדיוט, ומש"ה כשחזר למלכותו אמר עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו כדין מי שמולך שנמחלין לו כל עונותיו. הכלל העולה שדוד לא היה לו דין מלך לא בזמן שאול ולא בזמן שהיה בורח מפני אבשלום דכיון שנטה לב כל ישראל אחרי אבשלום לא היה לו דין מלך ומש"ה היה מתכפר בשעירה כהדיוט

ובזה נבין כונת הכתוב ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים גם לדוד גם לאבשלום. ויש לדקדק במה שסיים לומר גם לדוד גם לאבשלום שהם דברים מיותרים דמהיכי תיתי שיש הפרש בין דוד ואבשלום לשאר העולם, ובמ"ש ועצת אחיתופל אשר יעץ כאשר ישאל איש בדבר האלהים הרי כלל בזה כל העולם. תו יש לדקדק מלת גם שהיא מיותרת והיל"ל לדוד ואבשלום, ועיין מ"ש בדרך החיים דרוש ב' יע"ש. אך כפי דרכנו יאמר נא דה"פ, דכיון שדוד לא היה לו דין מלך בזמן שהיה נרדף מפני אבשלום וא"כ לא היה נשאל באורים ותומים דהא אין נשאלין כי אם למלך ואם דוד היה לו דין מלך אם כן אבשלום לא היה לו דין מלך דחשיב כלסטים בעלמא וכדאיתא בירושלמי פ"ג דהוריות דמלך ישראל חשיב מלך לענין הקרבן על שגגתו וא"ר יוסי בר בון ובלחוד עד דיהוא בן נמשי מכאן ואילך כלסטים היו נוטלין אותה ע"כ, כלומר שחשובים כלסטים שאין להם הוד מלכות מאחר שמלכותם לא היה על פי ה'. באופן דלא משכחת לה שישיבו אורים ותומים לדוד ואבשלום שאם דוד היה לו דין מלך אבשלום הוי כלסטים בעלמא שאין לו דין מלך ואם דוד לא היה לו דין מלך אבשלום היה לו דין מלך. וזהו כונת הכתוב ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים דהיינו אורים ותומים והוסיף הכתוב לומר דמדה אחרת יתירה היתה באחיתופל מה שלא היה באורים ותומים והוא דעצת אחיתופל היתה גם לדוד גם לאבשלום ואילו באורים ותומים לא היו משיבין לאבשלום ולדוד שאם היו משיבין לדוד משום דהיה לו דין מלך לא היו משיבין לאבשלום דחשיב כלסטים בעלמא ואם היו משיבין לאבשלום משום דנטה לב כל ישראל אחריו לא היו משיבין לדוד שהרי אין לו דין מלך שהרי מטעם זה היה מתכפר בשעירה כהדיוט, וכמו שכתבנו

ובזה יובן מאמר הכתוב, מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה ע"כ. ויש לדקדק דמאי קאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה מיבעיא ליה וכבר נתעוררו רז"ל בזה בפ"ק דברכות