פרשת דרכים קה

בכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט, והדבר צריך אצלי תלמוד

וראיתי למוהר"ש יפה ז"ל שהקשה דאיך לקח דוד לרצפה בת איה אליבא דר' יהודה והרי בא עליה אבנר אחרי מות שאול ואיך הותרה לדוד, דהא אמרינן דכלי שנשתמש בו הדיוט אסור למלך, ותירץ דלא ידע דוד בדבר ע"כ. והנה לעיקר קושית הרב מרצפה בת איה אפשר לומר דאיש בשת חשדו לאבנר אבל מעולם לא בא עליה אבנר, וכן הוא דעת רד"ק. וזהו שאמר אבנר ותפקוד עלי עון האשה היום. אך מה שאני תמיה הוא דאיך לקח דוד את בת שבע שידע שהיתה אשת אוריה ונשואה היתה וכמו שמורים הכתובים. הן אמת שראיתי במדרש שאוריה לא בא על בת שבע ומפקי להך דרשא מדכתיב ותהי לו כבת כבת ממש שלא נגע בה, וכבר הובאה אגדה זו בספר אבק סופרים (דף פ"ח ע"ב) וכיון שכן מותרת היא לדוד שלא נשתמש בה הדיוט. וכי תימא אכתי קשה דדוד מנא ידע להאי מילתא שאוריה לא נגע בה יש לומר על פי נביא נודע לו שלא נגע בה אוריה, וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה (סי' י') שהקשה דאיך נשא דוד את מיכל בת שאול מאחר שנשאת לפלטי בן ליש והרי היא אסורה לבעל ולבועל, ותירץ שידע על פי נביא שלא בא עליה פלטי בן ליש יע"ש, באופן דמבת שבע נמי ליכא קושיא לדברי הירושלמי, אך קשה מאביגיל שהיתה אשת נבל איך לקחה דוד, והנה אי אמרינן דבאותה שעה לא היה לו לדוד דין מלך משום דשאול היה קים ניחא, ואף שאח"כ נעשה מלך וקיימה הא לא קשיא כלל כיון דבשעה שנשאה נשאה בהיתר אף שאחר כך נעשה מלך מותרת היא לו, וגדולה מזו מצינו בכהן שנשא אלמנה ואח"כ נעשה כהן גדול דמותר לקיימה. באופן דאביגיל לא הותרה לדוד אלא מפני שלא היה לו באותו זמן דין מלך

ובזה נבא לכונת הכתוב שאמרה אביגיל וזכרת את אמתך, כלומר כפי סברתי שאני אומרת לך שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן אבל עכשיו עדין לחלוחית של שאול קיימת וזכרת את אמתך שאם ימות נבל אני מותרת לך וכמ"ש, וכיונה לומר דלא מיבעיא דאני סבורה שאין לך דין מלך להחמיר שלא יהרג נבל לפי שאין לו דין מורד במלכות מאחר ששאול עדין הוא קיים אלא אפי' להקל אני סבורה שאין לך דין מלך והוא שאם ימות נבל אני מותרת לך, וזהו מ"ש רז"ל וזכרת את אמתך היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פלכה כלומר בעוד ויכוחה עם דוד בדין זה אם היה לו לדוד באותה שעה דין מלך או לא הכריחה הדבר ממה שהיא מותרת לו לאחר שימות נבל, וכדכתיבנא

והנה אף שבתחלה חלקו דוד ואביגיל בזה אי משוח מלחמה דומה למשוח דכהונה או לא מכל מקום ראינו שחזר דוד והודה לדבריה שהרי כבר כתבנו לעיל שכל אותם ששה חדשים שהיה בורח מאבשלום היה מתכפר בשעירה כהדיוט לפי שהיה סבור שלא היה לו דין מלך ונכון לבו בטוח בה' שיחזור למלכותו ובזה יהיה נמחל לו אותו עון דבת שבע אך אם לא היה מתכפר בשעירה כהדיוט אלא שהיה סבור שאף באותו זמן שהיה בורח מפני אבשלום היה לו דין מלך א"כ אף שיחזור למלכותו אינו נמחל לו אותו עון דבת שבע

ובזה יובנו איזה פסוקים, כשבא שמעי להתחנן לפני דוד שימחול לו על מה שבזהו כתיב ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח ה' ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן וגו' כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל. וכבר כתבתי לעיל בדרוש הקודם ליישב כל מה שיש לדקדק בפסוקים אלו יע"ש, אך עם האמור כאן יתישבו אלו הדקדוקים באופן אחר, והוא דאבישי היה סבר דמשוח דמלכות היינו כמשוח דכהונה ואף שנסתלק מן המלכות דינו כמלך דומיא דמשוח דכהונה דקי"ל דמשיח כהונה שעבר מכהונתו מביא פר הבא על כל המצות וזהו שאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח ה' כלומר מאחר שאתה משיח ה' א"כ אף בזמן שאין אתה מולך דינך כמלך דומיא דמשיח דכהונה ואם כן שמעי חייב מיתה אף שבאותה שעה שקלל שמעי את דוד היה נרדף מפני אבשלום מ"מ אכתי דין מלך יש לו. ולזה כעס עליו דוד המלך ואמר