פרשת דרכים קד

רבנין דקסרין אסורות היו לדוד מן הדין משום דכלים דנשתמש בהם הדיוט אסורין למלך. סוף דבר דברי התוס' הללו צריכים אצלי תלמוד

והנה בעיקר דברי הירושלמי שאמרו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסור למלך כלי המלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור בהם אני תמיה בק"ו זה דאם כן כלי הקדש שנשתמש בהם הדיוט יהיו אסורים לגבוה שהרי כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורים לגבוה. וגדולה מזה נראה מדברי הר"ם דלא מיבעיא שאם נשתמש בהם הדיוט דאסורים לגבוה אלא אפילו משעה שנעשו להדיוט נאסרו לגבוה, שהרי כתב (סוף פ"א מהלכות בית הבחירה) וז"ל אין עושים כל הכלים מתחלתם אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחלתם להדיוט אין עושים אותם לגבוה. הרי דמוכח מדבריו דמשעה שנעשו להדיוט אין עושים אותם לגבוה, וכן מוכח מסוף דבריו שכתב אבנים וקורות שחצבם מתחלה לבית הכנסת אין בונים להר הבית ע"כ, מוכח מדבריו דבהזמנה להדיוט נאסרו לגבוה

הן אמת שמעולם תמהתי בדברי הר"מ הללו דמאחר דקי"ל דהזמנה לאו מילתא היא למה יאסר לגבוה בהזמנתו להדיוט. ועוד קשה מההיא דתניא פרק הקומץ רבה (דף כ"ב) ומייתי לה בפ' פרת חטאת, על העצים אשר על המזבח ר' אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא נשתמש בהם הדיוט והקשו לזה והכתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים, ותירצו בחדתי ע"כ. משמע מהכא דאין נאסרים לגבוה אלא בשמוש הדיוט אבל בהזמנה להדיוט לא, דאי לא תימא הכי מאי משני בחדתי הא ארונה הזמינם להדיוט ועשאם מוריגים וכלי הבקר וליכא למימר דשאני עצים דלא מתסרי אלא בשמוש ולא בהזמנה דהא מהיקש דמזבח נפקא לן איסור גבי עצים ואין לחלק ביניהם דאין היקש למחצה. ועוד מדברי ר' אלעזר בן שמוע שאמר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט מוכח דלא מתסר גבי מזבח. כי אם בשמוש להדיוט דוקא ולא בהזמנה, וצ"ע. הכלל העולה דלכולי עלמא כלים שנשתמש בהם הדיוט אסורים לגבוה ולפי הק"ו שעושה הירושלמי היו לנו לאסור גבי גבוה כלי הקדש שנשתמש בהם הדיוט ולומר ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורים לגבוה כלי גבוה שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהיו אסורים לגבוה, ודין זה לא שמענו מעולם שכלי גבוה יהיו נאסרים בשביל שמוש הדיוט ומדברי הר"ם שכתב וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהם לגבוה רשאי להשתמש בהם הדיוט ומשנשתמש בהם לגבוה אסורים להדיוט משמע דליכא איסורא לאחר שנשתמש בהם הדיוט לגבוה ודוקא גבי עבודה זרה אמרינן דכלי גבוה שנשתמשו בהם לע"ז דאסורים לגבוה וכדכתיב ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז וגו' אבל בשמוש הדיוט לא מצינו דנאסרו כלי גבוה ולפי הירושלמי היה מן הדין שיאסרו כלי גבוה שנשתמש בהם הדיוט מק"ו וכמ"ש, והדבר צריך אצלי תלמוד

ודע דבעיקר דברי הירושלמי הללו דנחלקו ר' יוחנן ורבנן דקסרין דלר' יוחנן אותן הפילגשים היו מותרות לדוד מן הדין ולרבנן דקסרין היו אסורות לדוד מק"ו אני מסתפק בסברת ר' יוחנן אי פליג נמי בעיקר הדין שאמרו רבנן דקסרין דכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסור למלך או דלמא בדין זה מודה ר' יוחנן דכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט דאסור למלך אך במה שהולידו רבנן דקסרין מק"ו דכלי המלך שנשתמש בהם הדיוט דאסורים למלך בזה חולק עליהם ר' יוחנן וס"ל דמלכותא תתאה הוי כמלכותא עילאה וכי היכי דלגבוה כלי שרת שנשתמש בהם הדיוט לא נאסרו לגבוה אף שהדין הוא בכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט דאסורים לגבוה הכי נמי מלכות תתאה כלי המלך שנשתמש בהם הדיוט מותרים למלך אף שכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורים למלך. ומדברי רבנן דקסרין שאמרו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורים למלך משמע שדין זה הוא מוסכם מהכל ואין עליו חולק, ולא באו לחדש אלא התולדה שהולידו דהיינו דכלי המלך שנשתמש בהם הדיוט דאסורים למלך. הן אמת שכעת לא מצאתי דין זה בשום מקום שיהיה המלך אסור להשתמש