פרשת דרכים קג

אליך רעה מצד מה ששאלת באורים ותומים דכיון שאין לך דין מלך נמצא דשלא כדין שאלת באורים ונענש אחימלך על ידך וכל שחברו נענש על ידו נקרא רע, לזה אמרה דכיון דמלחמות ה' אדוני נלחם רעה לא תמצא בך מימיך לפי שהדין הוא דכשם שנשאלין למלך כך נשאלין למי שצורך הצבור בו ואין לך מי שצורך הצבור בו כאדוננו דוד, וכמו שהארכנו בזה לעיל. והנה כל טענותיה של אביגיל לא היו אלא לומר לדוד שלא ימשך לדוד שום נזק מסברתה הלזו שאמרה שאין לדוד דין מלך. אבל עדין לא מצאה מקום להכריח סברתה ואפשר שיאמר דוד שאין הדין כאביגיל אלא דאף דשאול קיים מ"מ יש לו לדוד דין מלך כיון שנמשח ע"י שמואל ומשוח דמלכות דינו כמשוח דכהונה. ולזה באה ואמרה דמלבד דכפי סברתי לא ימשך לך שום נזק עוד אני אומרת לך שאם אתה מחזיק בסברתך שיש לך דין מלך ימשך לך מזה פוקה ומכשול כשיעשה ה' לאדוני ככל אשר דבר וצוך לנגיד על ישראל ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו דבת שבע, דכפי סברתך שאתה מחזיק עצמך כמלך עכשיו אף שעדין שאול קיים א"כ כ"ש וק"ו שבזמן הבריחה מפני אבשלום שיש לך דין מלך שהרי כבר מלכת, ולפי זה נמצא שמעולם לא נסתלק דוד מהמלכות וא"כ אף כשיעשה ה' לאדוני ככל אשר דבר וצוך לנגיד אין כאן דבני חדש ממלכות לומר שנמחל לך עון דבת שבע כמו מי שמולך שמוחלין לו כל עונותיו וא"כ תהיה לך לפוקה ולמכשול אותו עון דבת שבע, אך כפי סברתי שאני אומרת דמשוח דמלכות לא דמי למשוח דכהונה ולפי זה כיון ששאול קיים אין לך דין מלך אף שנמשחת ע"י שמואל א"כ בברחך נמי מפני אבשלום אין לך דין מלך אלא כהדיוט, וא"כ כשתחזור למלכותך וצוך לנגיד אתה נעשית מלך מחדש ונמחל לך אותו עון דבת שבע. נמצא שהוצרכה אביגיל בויכוחה לרמוז לדוד אותו ענין דבת שבע וכדכתיבנא ושפיר למדו רז"ל מכאן שהיתה נביאה שראתה כל העתיד לבא דהיינו עון דבת שבע ובריחתו מפני אבשלום ומה שחזר למלכותו את הכל ראתה בנבואה

ובזה יובן סיום הפסוק שאמרה וזכרת את אמתך, ודרשו רז"ל בפ"ק דמגילה וזכרת את אמתך אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פלכה ע"פ, ופירש"י בעוד שהאשה מדברת היא טוה כלומר עם שהיתה מדברת עמו על בעלה הזכירה לו על עצמה שאם ימות נבל ישאנה ע"כ. והדבר קשה מאד מאביגיל שהיתה אשת חיל ונביאה איך הוציאה דברים כאלו מפיה כדבר אחת הנבלות שבעוד שהיתה מתחננת לדוד שלא יהרוג את בעלה שתאמר שאם ימות נבל שישאנה דוד, והתימה מאדוננו דוד איך לא דחפה באמת הבנין בשמעו דבריה הללו. ונראה דזה יובן עם מה דאמרינן בירושלמי דסנהדרין פ"ב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ר' יודא בן פזי בשם ר' יוחנן אמר מלמד שהיה דוד מקלען ומקשטן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתעבך דבר המותר לך, רבנן דקסרי אמרין אסורות ממש היו, ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסור למלך כלי המלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור בהם ע"כ

ומכאן קשה לי על מה שכתבו התוס' פ"ק דגיטין עלה דההיא דאמרינן ותזנה עליו פילגשו חד אמר זבוב מצא וחד אמר נימא מצא. שהקשו דמנא לן שלא היה זנות ממש, ותירצו בשם רבינו תם מדרצה להחזירה כדמוכחי קראי שאפי' פילגשים לא היה דרכם להחזירן לאחר זנותן כדכתיב בוא אל פילגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ע"כ. ותמהני דאף דנימא דהיה מנהגם שלא להחזיר אפילו הפילגשים שזנו אכתי קשה גבי דוד למה לא החזירן שהרי אנוסות היו מאבשלום ואפילו אשת איש שזנתה באונס מותרת לבעלה ואיך יתכן שהחמיר דוד על עצמו אפילו בפילגשים אנוסות. עוד אני תמיה מרבותינו בעלי התוס' דאיך אשתמיט מינייהו דברי הירושלמי הללו שכתבנו דלדעת ר' יוחנן מה שלא החזירן דוד הוא כדי לכוף יצרו הא לאו הכי מותרות היו לדוד ולדעת