פרדס יוסף ויקרא צט

ב' דברים נפרדים ובשעה שנתקדש הלחם אינו ביחד עם הזבח ולכן קרב חמץ, ולכן זו אינה שאלה, אמנם התחי' על שלא הוציא זה הכתוב, הוא תמי' וע"ז כ' שלא הוציא הכתוב קרבן ראשית אלא משום דבש וכו'

וש"ב הגאבד"ק מאנקטוב שליט"א בקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"ט כ' שקשה לשבש ברמב"ן, והפשט ברמב"ן וכן הבין הטור שמ"ש וזו אינה שאלה הוא כמו ואל תשיבני ובא לומר וזה אינה שאלה עלי - על תמיהתי - שתשאלינו מה זה תימה כי הכתוב אמר וכו' ואין כאן תימה כלל כן תרצה לשאול עלי, זו אינה שאלה, ולא ביאר הרמב"ן מדוע אין שאלה ובא הטור לפרש דבריו וכ' ומה שתי' וכו', ע"ש היטב ומהאריכות לא העתקתי, וע"ש עוד בחוברת ו' סי' ל' ומ"ד בזה, ומ"ש בקול תורה שנה א' סי' נ"ג וש"ב סי' כ"ב, והרוצה לעמוד על הדברים יעיין שם

וברשב"א שבועות (ט"ו.) כ' בשם ר"י מגאש וז"ל עשרה שהיא מחצית הכל לחמץ חוץ מעשרון מהם שהוא לחלה, כמצה ג' מינים חלות ורקיקין ורביכין, ונמצא ג' מינים הללו עשרה עשרון והחמץ שבו ט' עשרונים חוץ מחלה עכ"ל, ונראה דאפי' החלה שנוטל מן החמץ לא תאפה חמץ, וזה תימה גדולה בעיני שהרי חייב ליתן חלה א' מכל קרבן אם אינו נותן מן החמץ ממש אינו נותן כלום מקרבן החמץ עכ"ל, והכל"ח ז"ל בקובץ דרושים חו"ד סי' ל"ט כ' כי להר"י מגאש דוחקתו קו' רמב"ן הנ"ל בויקרא (ב' י"ב) למה לא אמר ג"כ וקרבן תודה ומשו"ה אמר דבאמת בתודה התרומה לכהן ל"ה חמץ, ומה שהוא לבעלים ז"א בכלל קרבן ה', דרק מה שהיא חלק הכהנים אע"פ שאינו קרב למזבח הוי בגדר קרבן לה' ולא חלק הבעלים לכן לא כ' בתורה אלא שתי הלחם ובכורים, ורמב"ן ורשב"א דלא נחתי לזה דס"ל דגם חלק הבעלים משלחן גבוה קזכי, וגם זה בכלל קרבן, ובאמת הוא פלוג' רש"י ותוס' בב"ק (י"ב: וקידושין נ"ב:), ועמ"ש בזה שם בס' אמרי הצבי על כ"ג

טו) רש"י לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שיהי' נאכלין ליום ולילה, וסותר עצמו מפ' ראה (ט"ז ד') דגם חגיגת י"ד נאכלת לב' ימים ולילה א', וערמב"ן ושפ"ח ופני"פ ורא"ם שרש"י פי' הכא אליבא דבן תימא בפסחים (ע'.) דחגיגה כמו הפסח ונאכל רק ליום ולילה, ובפ' ראה אליבא דרבנן שכן דרכו של רש"י בכ"מ וכ"כ במהרש"א קידושין (מ"ד.) שדרכו של רש"י לפרש במקום זה כך וכו' ועמ"ש בזה בפרד"י בשלח (דף קי"ד. ומשפטים רנ"ד. ובמלואים דף תמ"ה.), וע"ע זבחים (ט'.) תד"ה ושלמים שהק' כן ג"כ על רש"י, ופסחים (ע"א:) ד"ה לימוד, ור"ה (ה'.) ד"ה שלמי, ועי' בהגהות מפורשי הים זבחים (ט'.) - ובאמת מכאן אין ראי' שרש"י דרכו לשנות פירושו בב' מקומות דרש"י אמר יש כאן רבוין הרבה וחושב כל הרבוין, והכרח לחשוב ביותר כל מה שיוכל לחשוב לכן חשב גם זה אליבא דבן תימא אבל לא בשאר מקומות, ומה"ט חושב חגיגה בסוף כלומר שהראשונים אליבא דכ"ע וגם זה האחרון אליבא דב"ת עי' ס' פרי חיים

שם) ביום קרבנו. בס' תוספת ברכה הביא מחולין (פ"ג.) בקדשים הלילה הולך אחר היום שלפניו והטעם דמצות הקרבת קדשים רק ביום כדכ' בפל"ח ביום צותי ולא בלילה, וזבחים (צ"ח.), א"כ היום עיקר, ודרשינן לא יניח ממנו עד בוקר אף בלילה מותר, אלמא לילה שלאחריו קרוי יום קרבנו עד הבוקר, וא"ש באו"ח סי' מ"ז סי"ב אף שמברכין ברכת השחר ביום יוצאים בה גם בלילה דבתענית (כ"ז:) דבזה"ז לימוד תורה במקום קרבנות, וכ"א בסוף מנחות (ק"י.)

ובמג"א סי' קל"א סי"א יש מקומות שעושין סעודה בלילה אחר יום המילה, וק' כיון דחיוב סעודה הוא במילה ביו"ד סי' רס"ה סי"ב, והטעם י"ל כדאי' בשבת (ק"ל.) מצוה שקיבלו בשמחה כמילה עושין בשמחה, ואין שמחה אלא בבשר ויין כפסחים (ק"ט.) וצריך להעריך סעודה בבשר ויין, ובתהלים (נ' ה') כורתי בריתי עלי זבח וענין מילה כקרבן לשמים והדם הוא דם קדשים, עי' בזהר נח (ס"ו:) על הפ' (מ"א י"ח ל') וירפא את מזבח ה' ההרוס דא אות בריתא קדישא שנתבטל אז בימי אלי', ובקדשים לילה אחר יום

שם) ביום קרבנו יאכל ואח"כ כ' לא יניח ממנו עד בוקר מכאן שקדשים לילה אחר יום, ויש עוד מצוה שהלילה הולך אחר יום שלפני' והוא מצות ברכת התורה כמ"ש ר' יונה פ"ק דברכות בשם ירושלמי וזפינן ביממא ופרעינן בלילה, וכ"כ בעירובין (ס"ה.), וביהושע (א' ח') והגית בו יומם ולילה וכמש"ל

שם) אזהרה שלא להותיר מקרבן תודה עד בוקר, ולמדנו כן לשאר קדשים