פרדס יוסף ויקרא צז

במקום אחד בבנין הבית בימי עזרא, וע"ז רמזה תוה"ק במ"ש ושחטו ל' רבים עש"ה, ועוד הביא פי' ברש"י עזרא לפמ"ש בגיטין (ל"ו:) דבזמן בית שני אין יובל נוהג, וקיי"ל אין עבד עברי נוהג רק בזמן שיובל נוהג, בערכין (כ"ט.), וגם ל"ה שפחה חרופה רק כשמאורסת לע"ע בכריתות (י"א.), וא"כ ל"ש אשם שפחה חרופה בימי עזרא, וכבר הק' ר"ת שם זה, ועי' הוריות (ו'.) דקרבנות שהקריבו בימי עזרא הוראות שעה הי' - ובעיקר ד' רש"י בפ' צו הביא שהי' בבית עקד הספרים בחו"ל וראה יותר ממאה כת"י עתיקים רש"י עה"ת ולא כ' הדברים האלה ובטח תלמוד אי הוסיף ברש"י הדברים

ג) ואת כל חלבו עשו"ת כנף רננה או"ח ח"ב סי' ק"ז, באדרת אלי' כ' בשם ריקנטי הא דמקריבין על מזבח דוקא חלב טמא לעקוד ולכפות סט"א מדה ד' פחד יצחק ע"י כהנים מסטרא דאברהם, ושמעתי ממקובלים שבעת אכילה שהוא כמזבח ידליק דוקא נר של חלב טמא ולא כשר וכן בעת הלימוד ע"ד כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כו' עש"ה, ובפרד"י ויקהל (שנ"ו.) הבאתי ג"כ זה שאין מדליקין רק בנר חלב טרפה להוציא ממנה הדין ע"ש. ועפ"ז יש לפשוט שאין מדליקין בשבת בנר עלעקטרי ע"ש ועי' בתיבת גמא מפלפל למה מותר להקריב חלב ודם, וצ"ע שנעלם ממנו ש"ס מנחות (ו'.) דמצותו בכך, וע"ע בס' אבן שלמה שבת (ל"ו.) שנשאל ג"כ אם מותר להדליק נר שבת בנר עלעקטרי. ולכאו' נר' דמותר ורק האשה צריכה בעצמה להזיז השאלטער שעי"ז ידלק העלעקטרע ואז תוכל לברך על הדלקת נרות, ועי' משנה ברורה סי' רס"ג אות כ"א בשם דה"ח, באם אחד צוה לחבירו להדליק המדליק מברך ולא המצווה ע"ש

ה) אשם רש"י עד שינתק לרעי', וכ' בפענח רזא דמשמע דרעי' שיסתאב דאו' ובשבועות מוכח דגזרה דרבנן הוא (ע' שבועות י"ב. תד"ה אשם דגזרה דרבנן אבל רש"י סובר דאו', וע"ע תוס' שבועות ד'. ד"ה אשם)

ח) הכהן. בר' בחיי או שהי' הכהנים מכירים הטרפה בדוקין שבעין כו' והוא נגד הש"ס דאזלינן בתר, רוב מרישא של עולה בחולין (י"א.) ובפסחים (ע"א:) שחטו ונמצאת טרפה, ובס' חסידים סי' תס"ח יש חכמה שאדם יודע בבהמה אם היא כשרה עש"ה וע"ע שם בס' תתל"ג, ובדרכי משה יו"ד סי' ל"ה סק"א שהמעביר יד ע"ג בהמה ומשפיל ראשה ודאי כשרה, ועי' הגהות רש"ש בכורות (נ"ח:), ומ"ש בזה בפרד"י בשלח דף (קל"ד.)

ט) וכל מנחה ערמב"ן ומ"ש בדברי' בשו"ת חת"ס חו"מ סי' מ"ד לענין סרסרות, והביא דפשטא דקרא דכל הקרבנות שיש בהם יגיעה ועבודה רבה יהי' לכהן המקריב ואינך לא יטלו חלק בזה ואך מנחת חרבה שאין בה עבודה ויגיעה יהי' לכל בני אהרן איש כאחיו, ומפי הקבלה ע"פ חז"ל שחולקין בשוה זה יגע וזה נח, וכ' ברמב"ן שזה מפני תקנה ושלום, ודהע"ה תיקן כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו (ש"א ל' כ"ד)

שם) רש"י לבית אב, כי הכהנים הי' נחלקין לכ"ד משמרות, וכל משמורה נחלקה לששה בתי אבות וכל בית אב יקריב ביום א' בשבוע, ואף שהמקריב רק אחד כיון שכולם מזומנים להקריב באותו יום כולם יקראו מקריבים ועליהם אמר לכהן המקריב

יא) שלמים חובה על כל איש להקריב בכל רגל שלמים ונקרא חגיגה וגם שלמי שמחה, וצריך שישוה ב' כסף וכתוס' חגיגה (ח':) ד"ה מי בשם ירושלמי אי מה"ת, ולא בא מעוף, ואין מקבלים מעכו"ם, ואם הביא מקריבים אותה עולה, והם קק"ל, ולאחר שחיטה וזריקה נותן האימורים חזה ושוק ע"י הבעלים, וכהן מניח ע"י הבעלים ומניף, ודעת תוס' סוכה (מ"ז:) ומנחות (ס"א:) ד"ה כהן, דכהן אוחז באימורין עצמם, שלא יהי' חציצה, וד' רש"י ור"מ דכן גזה"כ ולא איכפת לן בחציצה וברש"י עירובין (נ'.) דמברכין על התנופה, ולא נתברר מי מברך אי הכהן או הבעלים עמנ"ח מ' קמ"א מזה, וכהנים אין אוכלים חזה ושוק קודם הקטרת האימורין, ובמל"מ פי"א ה"ד ממעה"ק כ' דה"ה הבעלים, ועי' צל"ח שמנ"ל הא, וברא"ש נדרים (יא:) כ' כן

יב) תודה פרש"י על הודאה על נס וכו' והוא מברכות (נ"ד:) ד' צריכין להודות וע"ש בהגהות הגרי"פ, ובח"א מהרש"א, ובמהרש"א עה"ת אריכות בזה, ובס' לוית חן הביא ראי' לטור או"ח סי' רי"ט דד' שצריכין להודות אם איחר מלברך יש לו תשלומין כל זמן שירצה, ולא כרמב"ן הובא בב"י דרק עד ג' ימים שהרי בביצה (י"ט:) דתודה אינו עובר בבל תאחר עד ג' רגלים כמו שאר נדרים ונדבות, והלא קיי"ל בברכות (כ"ו.) עבר יומו בטל קרבנו, וראי' כטור דיש לו תשלום כ"ז שירצה, מיהו נר' דעכ"פ לא ישהה יותר מזמן