פרדס יוסף ויקרא צו

ע"י הגעלה רק מדרבנן דעושה טעם קלוש, ובכה"ג שיקלוש עוד מותר, אבל רב לשיטתי' דנ"ט בר נ"ט דהתירא אסור וא"כ טעם קלוש אסור מה"ת. וגם כ"ח צריך ליבון מה"ת דאף דהגעלה יקליש מ"מ טעם קלוש אסור מה"ת, וא"כ ל"מ מילוי ועירוי דבאיסור תורה ל"מ מה שיקליש, דרק אי טעם קלוש דרבנן, ובג' פעמים שיקלוש יותר מותר משא"כ אי הוי מה"ת

ובברכות (ט"ו.) כל הקורא ק"ש, ומדקדק באותיותי' מצננין לו גהינם, ובצל"ח הק' ממנ"פ אם צדיק אין לו גהינם, ואם רשע ונידן בגהינם וא"כ כשמצננין לו גיהנם למה נכנס לגהינם בחנם כי לא ידון שם, וי"ל ע"פ עקדה כאן כמו שיש בהגעלה ד' דינים, תשמישו בצונן הכשירו בהדחה ושטיפה, ותשמישו בחמין צריך הגעלה, ובאש צריך ליבון וכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואין לו תקנה רק שבירה, כן בעבירה, ביומא (פ"ו.) עבר על עשה, ועשה תשובה מוחלין לו כמו כלים בצונן, עבר על ל"ת הוא דוגמת כלים שנשתמשו בחמין, עבר על כריתות ומיתות ב"ד דוגמת כלים שמשמשין באור, וחילול השם דוגמת כ"ח אין לו תקנה רק שבירה ע"ש, ובתקו"ז הובא ג"כ בדברי חמודות על רא"ש ברכות פ"ב אות ל"ג דכל תיבה מק"ש מטהר אבר א' מרמ"ח אבריו, דיש רמ"ח אברים רוחניים ג"כ, וכשאינו מדקדק באותיותי' ליכא רמ"ח תיבות, דוגמת "וחרף" במקום "וחרה אף" וכדומה, וזה מצננין לו גהינם, כי אין צריך הכשר לנשמתו כמו כלי הצריך ליבון, ודי בשפשוף והדחה, כי נטהרו אבריו בחייו ע"י ק"ש, ועי' בס' אבן שלמה שם בברכות להגאבד"ק דאמביע ז"ל

כג) באש תשרף, עי' פרד"י תצוה (דף ש'.), והנה בחטאת פשוטה שזורקין הדם על מזבח החיצון והבשר נאכל לכהנים, אבל בחטאת של צבור או כהן משיח, וגם פר של כ"ג ביה"כ שזורקין הדם על מזבח הפנימי בהיכל והבשר נשרף, והטעם שחטא בא על שוגג שחוטא רק במעשה בחומר לבד בלי שכל, הכפרה בא על מזבח החיצון שהוא נגד אברים חיצונים שבאדם, שלא נוכל לבטל לגמרי כחות הגוף שנצרכין לאדם, וצריך רק לחדש הכחות, כמו שכהנים אכלו הבשר בקדושה בעזרה, אבל חטאת צבור וכהן משיח שהובאו רק ע"י טעות בהוראה מצד סנהדרין או מצד כ"ג (העלם דבר) שזה עון בשכל, וגם פר של יה"כ שמכפר על חטאים שנעשו במזיד בדעת (זדון טומאת מקדש וקדשיו) צריך כפרה על מזבח פנימי, כמו ששכל פנימיות שבאדם, הבשר של קרבן כזה לא יוכל להאכל, כי טעות בשכל, טעות וחסרון בדעת צריך לגמרי לבטל משורש ולהסתלק, באש תשרף, עי' במשך חכמה

ו. ב) ושחטו יש הבדל בין "שחט טבח זבח", טבח וזבח יציינו מעמד הבע"ח אחר השחיטה, רק זבח מציין לצורך מיוחד כגון לצורך שמחה וקרואים או קרבן, וטבח לא מציין רק שהוכן לאכילה, ונבדל מיתר שמות המורים על המתת החי במה שטבח הוא לצורך כללי, אבל זבח הוא לצורך פרט, ושחט מציין איכות השחיטה באופן ידוע מן הצואר וכדומה מהל' שחיטה, בתוה"מ ואילת השחר סי' שע"ז

שם) רש"י לפי שמצינו אשם בצבור נאמר ישחטו רבים, והוא להיפך מתמורה (י"ד.) ושאר דוכתי ור"מ פ"א ה"ד ממעה"ק דאין אשם בצבור, וראיתי בתורה תמימה שט"ס וצ"ל ריבה שוחטים הרבה לפי שלא מצינו אשם בצבור, ומכוון לתו"כ ושחטו ריבה כאן שוחטים הרבה אף גרים נשים ועבדים, ומפרש דל"ל ריבה שוחטים הרבה היינו בעלים הרבה יען דלא מצינו אשם בצבור, וכן מצאתי בהפלס חוב' ג' ע"ש אריכות, ובס' פרי חיים כ' עפ"ד הר"מ פי"ב ה"ב משגגות, בד"א שב"ד חייבים ועושים פטורים מקרבן כשהי' המורים ב"ד הגדול של ע"א וכו' אבל בחסר א' מכל התנאים הב"ד פטורים וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת וי"ל דהורו ב"ד והי' א' מהתנאים והקהל עשו מעשה בספק כגון התירו ספק חלב ולא בא עוד חכם להורות להם אם הוא ודאי חלב ובנתיים אכלו הקהל, הרי כל אחד ואחד כשם שבהודע מביא חטאת כך כשלא הודע מביא אשם ואז מצינו אשם בצבור, תדע שאם על הקרבן צבור הרי אין מביאים אלא בהמה אחת ומה זה שחיטות הרבה

וראיתי בשם האבני נזר ז"ל, וכן הוא בשו"ת אור המאיר מהג' מלובלין ז"ל סי' ס"ד ע"פ רש"י עזרא (י' י"ט) בפ' ואשמים איל צאן על אשמתם, שפי' הוראות שעה הי', וגם זה תמוה דאי' בכריתות (י"א.) דכולן שפחות חריפות בעלו, וא"כ דינו הוא להביא אשם שפחה חרופה ואמאי פרש"י הוראות שעה הי', ורק כוונת רש"י שהם הביאו כולם איל צאן אחד על אשמתם, והא אין אשם בצבור אלא דהוראות שעה הי', וזה שכוון רש"י במתק לשונו לפי שמצינו אשם בצבור, מצינו