פרדס יוסף ויקרא צה

עשיית נקב קטן לטהרו מטומאתו, אבל אסור לעשות נקב גדול, דבטיל לי' מתורת כלי, ואין מכניסין רק כלים בנקב קטן שעדיין שם כלי עליו, ויש חשש גדול דילמא אינו קדוש ובישול בלא בלוע אינו כלום איך רשאי להכניס כלי טמא למקדש, ולשברינהו בחוץ בודאי אסור דלמא קדוש וצריך לשברו בפנים ואיך יעשה, ולכן נזהר הרמב"ם בלשונו הטהור ולא כ' דאזלי' לחומרא דא"כ הי' הדין לשברו בפנים, ואם נטמא ג"כ כן בעשיית נקב קטן ונצמח מזה קולא וחומרא, לכן כ' רק דיש בדבר ספק ואם לא יטמא ממילא ידעי' דאזלי' לחומרא, אבל אם יטמא בחוץ בודאי לא ניזל לחומרא דאיך נכניס כלי טמא

שם) בהדין כל שצריך ליבון ועשה הגעלה אף דכבר פלט ואין בו כדי ליתן טעם, אבל משום שפולט מעט מעט ועוד נשאר בו מעט טעם, לכן אסור לבשל בו משום שאין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש האחרונים, והקשה לי אחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י מלאדז בע"ז (ע"ו.) מה פריך רבא סו"ס כי פליט איסורא פליט הא אינו דומה גיעולי עכו"ם לקדשים, כיון דרוב פוסקים ס"ל דא"מ איסור לכתחלה רק מדרבנן כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט ס"ה, ואמאי לא יהי' מותר לכתחלה בקדשים הא אין שבות במקדש, ולאו דוקא לענין שבת רק לכל הדברים א"ש במקדש, והשבתי לו להנובי"ת יו"ד סי' מ"ה דא"מ איסור לכתחילה ביבש הוא מה"ת, וכ"כ בחת"ס יו"ד סי' שי"ט, ועי' פתחי תשובה צ"ט סק"ב, ולפמ"ש המפו' ביש עיקר מה"ת יש שבות במקדש, וכמ"ש תוס' ביצה (ד':) ד"ה דתנן לדין ביטול לכתחלה בדרבנן, וא"כ א"ש דביטול לכתחלה ביבש מה"ת יש שבות במקדש דיש לו עיקר מה"ת, וגם י"ל להכ"מ בה' בית הבחירה בפ"ח בסופו דכל דאפשר בענין אחר לא דחינן שבות דרבנן, ועי' ארעא דרבנן אות ד'. וכאן אפשר בליבון, וע"ע בלח"מ פ"א הי"ח מק"פ, ושעה"מ פי"ב משבת, ולימודי ה' סי' קס"ט וקע"ח, ולקמן (ז' כ')

הטו"ז או"ח תנ"א סקכ"ג יצא לידן בדבר חדש, דאף דכ"ח א"י מידי דופי' לעולם ול"מ הגעלה, מ"מ בכ"ח חמץ בפסח מועיל מילוי ועירוי ג' ימים (היינו שימלאו מים מעל"ע וישפכו כל ג' מעל"ע כמבואר ביו"ד סי' קל"ה סי"ב) דבהגעלה הוי זמן מועט להפליט דזמן מרובה אסור דיחזיר הבלוע בכלי כמ"ש בר"ס תנ"ב אבל מילוי ועירוי דיש זמן רב פולט אף בכ"ח ע"ש, וק' דאיך יתרץ הא דרב בפסחים (ל'.) קדרות בפסח ישברו בכ"ח דליכא תקנה דחמץ לאחר פסח אסור בהנאה וגם נטלפ"ג אסור, הא יש תקנה ע"י מילוי ועירוי, ועוד קסה לי הא דתורה אמרה כ"ח א"י מידי דופי' לעולם הא יש תקנה ע"י מילוי ועירוי, ובפמ"ג שם העיר קצת בזה, ונלפע"ד דבחולין (קי"א:) בפלוג' רב ושמואל בנ"ט בר נ"ט דהתירא דרב ס"ל אסור ושמואל מותר, ונ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור לכ"ע, ולדידן דקיי"ל כשמואל, וכ' בפמ"ג יו"ד צ"ד בשפ"ד סקכ"ב ובמשבצות ר"ס צ"ה, הא דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אי מה"ת אסור או מדרבנן ונפק"מ לספיקא, ובספרו גנת וורדים כלל ס"ה כ' דרק מדרבנן דאין לומר דהוי טעם גמור, דא"כ מה נ"מ היתר לאיסור וכי קדרה נביאה היא, אלא דהוי טעם קלוש ומדאו' מותר ורבנן גזרו רק באיסור ולא בהיתר, וע"ש בראש יוסף, נמצא לרב דנ"ט בר נ"ט דהתירא אסור הוא מה"ת, דאין לומר דיחלקו במציאות אי הוי טעם גמור או קליש, רק דרב סובר דמדאו' אף טעם קליש אסור דטכ"ע דאו' ואין חילוק בין היתר לאיסור, ובע"ז (ע"ו.) בהא דכל יום נעשה גיעול לחבירו, ותמהו הראשונים הא צריך ליבון, והוציא מזה הרשב"א בתה"א דבהתירא בלע איקלש ע"י הגעלה אף כ"ח, וגם דכל דצריך הגעלה נקלש ע"י בישול, ולא חל עלי' אח"כ שם איסור ורק בהיתר כגון קדרה של בשר שבשלו ירקות מותר לבשל בו חלב ולא באיסור ע"ש והטור יו"ד כ"ג הביא בשם בעל העיטור דגם בבישול חלב בקדרה חרס של בשר ב"י ויש ס' מותר לבשל מאיזה מין שירצה. ותמה הטור דכי עדיף בישול מהגעלה דל"מ בכ"ח וע"ש היטב בב"י, וכ' הטו"ז בסק"א לתרץ וחידש דמה"ת מועיל הגעלה בכ"ח דרק בקדשים גזה"כ ישבר ורק מדרבנן צריך ליבון ובהיתר לא גזרו, אבל באיסור ל"מ הגעלה בכ"ח ע"ש, ולבאר קצת דבריו י"ל דהגעלה בכ"ח מועיל שיקליש כמ"ש הרשב"א, וטעם קלוש מה"ת מותר ורק מדרבנן נגזרה רק באיסור ולא בהיתר וצריך רק ליבון ודמי ממש לנ"ט בר נ"ט, ולפ"ז נראה טעם הט"ז דבכ"ח מועיל מילוי וערוי דע"י העירוי פעם ראשון דהוא מעל"ע וכבוש כמבושל ובישול מועיל שיקליש שוב הוי טעם קלוש, ואף דבאיסור אסור טעם קלוש מ"מ ע"י המילוי ועירוי עוד ב' פעמים יקליש עוד, ובכה"ג לא גזרו כיון דכל האיסור רק מדרבנן, וגם י"ל דלא גרע מספק אי רק יקליש או מוציא כל הטעם והוי כמו דרבנן, כיון דע"י פעם הא' נקלש ורק מדרבנן, ושפיר הט"ז לשיטתי' דבכ"ח