פרדס יוסף ויקרא צד

בודאי יהי' ס' כשיחזור ויבשל בו והוי דרכו להשתמש בשפע וא"ש

והר"מ פ"ח הי"ד ממעה"ק פסק דרק בחטאת בעי שבירה בכ"ח ולא בשאר קדשים, ותמהו המפו' הא בגמ' יליף מהא דהוצרכה שבירה בכ"ח, דאין כ"ח יוצא מידי דופיו לעולם, עי' זבחים (צ"ו:) ולהר"מ גזה"כ הוא דהא בשאר קדשים א"צ שבירה, ומהני מו"ש לכ"ח, כ"ש לגבי שאר איסורין, עי' חות דעת סי' צ"ג סק"ב, ונ"ל ע"פ הנ"ל למה צריך שבירה בכ"ח יהי' מהני מו"ש דהא דיצא ע"י מו"ש יצא, והא דאינו יכול לצאת ע"י הגעלה יהי' כמבוער, דהבלוע שא נו יכול לצאת הוי כמבוער כנ"ל, וממנ"פ לאסור המתבשל אחריו הוי נטלפ"ג ולענין ביעור הנשאר תשוב כמבוער, ומכח קו' זו סובר הר"מ דהא דהוצרך שבירה בכ"ח הוי גזה"כ רק בחטאת דוקא, דשבירה לא כ' רק בחטאת והוי גזה"כ דלא יהי' חשוב כמבוער, אבל בכל קדשים לא הוי גזה"כ וסגי בהגעלה, ומו"ש צריך דבודאי אף בכ"ח יוצא ע"י הגעלה רק דאינו יוצא לגמרי, דהא מה"ט אוסר המתבשל אחרי' בנו"ט, ולא חששה התורה להוציא הבלוע, רק מה שיכולין להוציא בפעם הראשון ע"י מו"ש, ומה שאינו יוצא ע"י מו"ש הוי כמבוער ועוד שלא להקל בכ"ח יותר מכלי מתכות וצריך מו"ש, אבל בכל קדשים י"ל דהבלוע שאינו יכול להוציא ע"י הגעלה הוי כמבוער, ולאסור המתבשל אחריו הוי לפגם, ולהכי שרי לבשל אחר מעל"ע, אבל בתוך מעל"ע אסור לבשל משום נתינת טעם דיהי' ממעט באכילת קדשים דלענין נו"ט לא חשיב כמבוער כנ"ל

ובזה מיושב קו' הכרו"פ סי' ק"ג סק"ו מזבחים (צ"ה:) תנור של מקדש של מתכות הי' ואי ס"ד בישול בלא בלוע לא קפיד נעבד של חרס, ומשני כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובלוע עבדינן של מתכות, והק' הא במנחת חוטא כ' לא ישים עליה שמן ורק בשאר מנחות, ובשאר קדשים חוץ מחטאת סגי אף בכ"ח מו"ש ואמאי הוצרך תנור של מתכות, ולהנ"ל א"ש לנכון דבתוך מעל"ע אינו יכול לאפות דהא כ"ח א"י מדופיו לעולם ואסור בנו"ט, ורק לענין ביעור נותר חשוב כמבוער לאחר מו"ש, ולהכי עבדינן של מתכות שיהי' יכול לבשל בהתנור שלמים אפי' בתוך מעל"ע לאחר שיאפו שירי מנחות שלא יהי' ממעט באכילתן

עוד י"ל הר"מ הנ"ל דשבירה בכ"ח רק בחטאת ולא בשאר קדשים, וק' הא אין כ"ח יוצא מדופי' לעולם, גם קו' לח"מ שם דמו"ש בעי עוד קודם שנעשה נותר תיכף אחר אכילה, והוא נגד תוס' שם ד"ה ממתין דהוכיחו דאין לומר כן מדאמרי' לר"ט דכל יום נעשה גיעול לחבירו, גם הק' שם מה קאמר שם אביי (בדף צ"ז.) מאי אין, טעינן ק"ק אבל קק"ל טעינן, ולהר"מ אין נ"מ ולעולם מיד אחר אכילתן טעינן, וי"ל דר"מ לשיטתי' בפי' המשניות וענין כ"ז וכו' מפני שהוא עסוק בשעת הרגל כו' שאלו לא נמרקו משמנונית הנדבק בכלים יהי' נותר כו', א"כ י"ל דהר"מ ס"ל כמסקנת ר"א, בע"ז (ע"ו.) דבליעה לא נעשה כלל נותר ע"ש, וברש"י כאן דבעידנא דפליט ליתא לאיסורא בעינא והא דצריך מו"ש רק למה שהוא בעין, הרי דס"ל כר"א דאיסור נותר רק על הבעין ולא על הבליעה, והא דכל יום כו' היינו דהבלוע שפולט בכל יום אינו אוסרת, אבל יש לחוש על הבעין הנדבק בכלים, רק דבכל השנה צריך כמה פעמים מו"ש בין תבשיל לתבשיל, וברגל משום שמחת יו"ט די בפעם א' ביום לר"ט, ולחכמים אף ברגל צריך בין תבשיל לתבשיל, ממילא ל"ק קו' תוס' מר"ט דכל יום כו' דהא המו"ש אינו כלל משום הבלוע רק משום הבעין, ובזה לא פליגי כלל ר"ט וחכמים ורק פלוגתתם אי גם במועד צריך בין תבשיל לתבשיל, ול"ק קו' הלח"מ דאביי הק' דאם בישל בו חטאת בטח יהי' רשאי לבשל בו פעם ב' חטאת בלא מו"ש, דעתה לא איכפת לן הבעין שנדבק כיון דאוכלים חטאת, והבליעה אינו נעשה נותר, ורק כשירצה בשל קק"ל צריך מו"ש מחשש בעין מחטאת, וא"כ אם בישל בו קק"ל בלא מו"ש מבישול הראשון שהוא חטאת, אז תלוי ג"כ אם יש בו בנו"ט, אבל אם אין בחטאת בנו"ט לא איכפת לן הא שבישלו קק"ל, דהבעין אינו בנו"ט והבליעה אינה אוסרת, ושפיר חידש לן אביי אף לרמב"ם

שם) בכ"מ וז"ל ויש לתמוה למה לי להודיעני שהוא דבר ספק ולא פסקה לחומרא סתם כדרכו בשאר ספד"א וצ"ע, והנה שם בפ"ח הכ"א ממעה"ק פסק הר"מ כ"ח שבישל חטאת ויצא מכניסו ושברו בפנים, נטמאו מבחוץ נוקבו בכדי שרש קטן כדי שיטהר ומכניסו ושברו בפנים, ואם נקבו נקב גדול אינו שוברו מבפנים דאין מכניסין רק כלים ע"ש, בזבחים (צ"ד:) א"כ אם יהי' בישול בלי בלוע דלא איפשטא בגמ' ואח"כ יצא ונטמא מה יעשה דיהי' חומרא דאתי לידי קולא, אם נימא דצריך שבירה לחומרא, דהיינו לאחר