פרדס יוסף ויקרא צג

זה גופא אם הא דלמשחה וגדולה כדרך שהמלכים אוכלים אם הוא עיכובא וגם בדיעבד לא יצא ידי אכילת קדשים, או רק למצוה ולא לעיכובא בדיעבד, ול"ש לומר דלהכי הצריכה התורה שבירה ולא התירה לבשל בו חולין שמא ישכחו ויבשלו בו קדשים, דהיכי דאסור רק לכתחלה ולא בדיעבד ל"ש שמא ישכח כמ"ש הט"ז יו"ד סי' ב' סק"ד וצ"א סק"ז ועתו"ס גיטין (ג':) ד"ה דתנן כיון דבדיעבד כשר שלא לשמה ל"ה מתקנינן בפני נכתב, וכ"מ בתוס' שבת (קמ"א:) ד"ה במנעל, ועי' בהגהות לשו"ת בית יצחק אה"ע ח"א סי' קל"ב דבקדשים שאכילה צ"ל בגדולה אין יוצאין שלכד"א, ומראשונים הנ"ל ראי' לזה דבקדשים צריך שלא יהי' שום נטלפ"ג

והר"ן סוף ע"ז תי' קו' הנ"ל שבלוע בקדרה אינו בן יומו אינו כלל לפגם, וראוי' לגר אלא שאינו משביח תערובתו ורק פוגם, וכיון שבעודו הבלוע בקדרה אינו פגום צותה תורה.. לבערו כשם שצותה לשרפו ע"ש, וק' דאיך נעשה מבוער ע"י השבירה הא עדיין נבלע בחרס, וממ"נ אי אמרי' דבלוע כמבוער למה צריך שבירה, וכן הק' בכל"ח ובשו"ת כנסת יחזקאל, ונלפענ"ד דבשביעית פ"ט מ"ה אי' הכובש ג' כבשים בחביות א' כו', ר"ג אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החביות, וכ' תוס' פסחים (נ"ב.) דסובר דממשות של כל א' שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הוי כמבוער, והק' בתי"ט דאי הלכה כר"ג א"כ הא דקתני שביעית אוסרת בנו"ט קודם הביעור אמאי יאסר כיון דהבלוע לא אסרה התורה דהוי כמבוער, ותי' בתוס' רע"ק דהתם איירי דאוסר בנו"ט דצריך לאוכלו בקדושת שביעית שלא יעשה בו סחורה וכדומה, אבל מ"מ אינו חייב בביעור כנ"ל

ולפ"ז שוב ק' למה צריך מו"ש לבליעת נותר כיון דאין הנותר יכול לאסור קדשים שמבשלין אח"כ דהוי לפגם, ורק משום דנותר צריך ביעור מן העולם כמ"ש הר"ן ויקשה להנ"ל דהטעם הנבלע בקדרה חשוב כמבוער, וא"כ א"צ כלל לבער טעם נותר שבכלי דרק בעין צותה תורה לבער ולא בלוע כמו בשביעית דטעם הנבלע באוכל חשוב כמבוער (ומצאתי כעת שהעיר קצת בזה בחלקת יואב תנינא סי' י'), אך ל"ק דבשלמא הטעם הבלוע באוכל כיון דאי אפשר להפריד הטעם מאוכל דאין הגעלה באוכלין שפיר הוי כמבוער, אבל טעם הנבלע בקדרה כיון שיכול הבלוע שבתוכו להפליט ע"י הגעלה לא חשוב הטעם כמבוער, ולהכי צריך מו"ש בכלי מתכות דיכול להוציא הבלוע ע"י הגעלה לא חשוב הטעם כמבוער וא"ש, ועי' חת"ס יו"ד סי' קי"ד ד"ה וכבר, וזה ניחא בכלי מתכות אבל בכלי חרס דא"י מידי דופי' לעולם רק פולט מעט מעט עי' בטור יו"ד סי' צ"ג, ולהנ"ל דהיכי דיכול להפריד איסור לא חשוב הטעם כמבוער, א"כ יהי' צריך כ"ח לעולם הגעלה כיון שבכל פעם שמגעיל יוצא הבלוע מעט, ויהי' צריך להגעיל כ"ח בתדירא פעמים רבות לבער נותר הבלוע וזה דבר שאין לו שיעור ואין לו סוף, להכי הוצרכה התורה שבירה בכ"ח ושוב אינו יכול לבשל בה ולהגעיל ממילא הוי הבלוע כמבוער כיון דאין יכולים להוציא מהשברים הבלוע ודמי לאוכל, וא"ש קו' הנ"ל דשפיר חשוב בכ"ח ביעור השבירה, דע"י השבירה אינו יכול לבשל בו ולהגעיל, ושוב אינו יכול להוציא הבלוע וממילא הוי כמבוער

והנה מתוס' חולין (ק': ד"ה בשקדם, וק"ח: ד"ה שנפל) מבואר דאפי' אי לא אמרי' חתיכה עצמה נעשה נבלה הצריכו ב' פעמים הגעלה דבסתם כלי אין במים ס' נגד הקדרה ע"ש, וכ' המפו' שהוא דוחק שיגעלו ב"פ דלא הוזכר בתורה, ועוד קשה לי מו"ש בקדשים דס"ל לרבנן מריקה בחמין ושטיפה בצונן בזבחים (צ"ו:) דמריקה בחמין משום הגעלה ולא מצינו בשום מקום שיהי' מורק בחמין ב"פ, דבפעם הא' נבלע ממי הגעלה הבלוע איסור, ונראה לתרץ ע"פ ר"ן הנ"ל דעצם הבלוע מאינו ב"י אינו פוגם בקדרה ורק כשיוצא ויתערב בתבשיל פוגם התבשיל להכי הוצרך מריקה לבער נותר הבלוע בעודו משובח, ולפ"ז כשמורק בחמין להוציא בליעת נותר מהקדרה למים, נעשה הבלוע במים פגם, ושוב אפי' כשנבלע עוד הפעם בהקדרה לא הוצרך לבער כיון דהוא לפגם דכבר נתערב במים להכי סגי בפעם א' - וגם בגיעולי נכרים נראה דלא הוצרך ב"פ הגעלה, עפמ"ש הרשב"א דכלי שדרכו להשתמש בשפע ונבלע בו איסור מעט שרי לבשל לכתחילה בו ולא הוי בכלל אין מבטלין איסור לכתחילה כיון דאין כוונתו לבטל, וגם כיון שדרכו להשתמש בשפע כל פעם שיבשל יהי' בודאי ס' להכי לא גזרינן, ועי' יו"ד צ"ט בסופו וס' קכ"ב, ולפ"ז כיון דלאחר שהגעילו פעם א' ויצא כל הבלוע למי הגעלה, ושוב אף שחור ונבלע בו מ"מ זה איסור מעט, כיון דקאי השתא דלא אמרי' חענ"נ ושוב לענין המיעוט הנבלע בו