פרדס יוסף ויקרא צא

שם) בכלי נחשת, ברש"י שבת (מ"ד.) ד"ה נר כ' נחשת לא בלע, וק' דהרי כאן כ' ומרק ושטף במים ופרש"י לפלוט בליעתו וכ"כ במטות (ל"א כ"ב), ועכצ"ל דאין כוונתו שלא בלע כלל אלא דאינו בולע הרבה כחרם, לכן לא הוי מוקצה מחמת מיאוס, ובהגהות רש"ש כ' דכן אי' בפרה פי"ב מ"ה ע"ש, ואין ראי' דשם עכצ"ל דלא בלע כלל כמ"ש הרע"ב דמיירי בצונן אבל ע"י אש גם נחשת בלע אלא דבליעתו מעט, וכמ"ש באדר"נ פמ"א בכלי זכוכית, וכ' הר"ן פסחים (ל':) דבליעתן מועטת, וה"ה בנחשת, ועש"ך יו"ד סי' ס"ח סקל"ג שהביא רי"ו דכלי נחשת אינו בולע כשאין האור מהלך תחתיו, והה"ד בשאר מתכות, ואין הבדל בין נחשת למתכות, והפמ"ג במ"ז סק"ט ד"ה ואכתי הביא בשם מקום שמואל סי' י"ז שמחלק דשאר מתכות בולע ונחשת אינו בולע ועפת"ש, ובשו"ת חמדת אפרים או"ח סי' ט' מ"ש בזה

שם) ומורק ושוטף במים, ערש"י פעל "מרק" ישמש על הצחצוח והליטוש ונבדל מן מרט, המורט לוטש מגוף הברזל והמורק הוא להעביר החלודה שעל פניו, ודי במים צוננים, ונבדל מן שיטף שהשטיפה היא העברת המים מבחוץ ומריקה בפנים, ולפעמים מריקה בחמין, עי' תוה"מ סי' ע', ואילת השחר סי' תמ"ה וראיתי בפסקי תשובה סי' קע"א שהביא אם אפשר להגעיל בחמין שהוחמו ע"ג עלעקטרע, כלים שבלעו ע"י חמי אור, והביא פלוג' ראשונים בחמי טברי' למ"ד חמי האור נינהו אי אפשר להגעיל בהם כלי שבלעה ע"י אור, ואי מקרי כבלעו כך פלטו, וחמי עלעקטרי לכאורה חשוב חמי אור - ולענין הבערה וכיבוי בשבת ויו"ט לא נתברר בבירור גמור אי חשוב אש ורק לחומרא חוששין אותו לאש, אבל לחשבו אש לקולא מנלן

ובענין עלעקטרי ביו"ט ע"ש בסי' קס"ט וק"ע שהגר"י ראזין ז"ל מדווינסק, אסר הדלקת עלעקטרי ביו"ט מצד מוליד, והוי כמו הדלקת עץ גפרית ע"ש וכן הסכים הגרח"ע גראדזענסקי שליט"א מווילנא, וע"ע בזה בשו"ת מחזה אברהם או"ח סי' מ"ח, ושו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ב, ובקול תורה שנה א' סי' כ"ח לענין כיבוי גאז ע"י עכו"ם וצידד להתיר, ובענין להדליק בעלעקטרע בשבת אי הוי רק גורם שהזרם יגיע לחוט ע"ע בס' אבן שלמה על שבת (ל"ו.), וראיתי עוד תשובה מהגר"מ אריק והגר"י ענגעל דהחליטו לאיסור להדליק עלעקטרע ביו"ש דהוא ממש תולדות אור, כהוצאות אור ואש מן אבנים והוי מוליד, ואין בזה נדנוד ספק כלל

ובפרד"י בא (דף ע"ד:) הבאתי קו' העולם דאיך משכחת בישול בחמי טברי' דפסח אינו נאכל רק בירושלים, ובפסחים (ח':) אין חמי טברי' בירושלים, ואם הביא ק"פ לטברי' נפסל ביוצא, ואם הביאו חמי טברי' לירושלים נצטנן, וגם הוא כלי שני, וע"ש במילואים (דף שפ"ו:) בזה, ובפס"ת שם הביא בשם אדמו"ר מגור שליט"א שיוכל להיות שהביאו בטערמוס הנתחדש כעת, ואין כל חדש וכו' והביאו בתוכו מחמי טברי' לירושלים והגר"י ראזין ז"ל הביא מע"ז (ל"ג:) מליגהו מיא אנחינהו בשימשא ופקעו, ומזה ראי' דמים שנתחממו על חמה לא מהני בגדר הגעלה

ובענין אי מותר להריק בשבת מים חמין מתוך כלי ראשון אל טערמוס שתכינתו להעמיד במשך מעל"ע החמימות, ויתכן להקל מצד דהטמנה שגזרו חז"ל היינו הטמנת הכלי עם התבשיל שבתוכו, אבל הטמנת עצם התבשיל בלי שום כלי לא נכללה בכלל הגזרה כי לא היתה אז במציאות וכללא דמילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן, וכעין זה כ' תוס' ב"ב (י"ט.) ד"ה משום לענין הטמנה בסלעים, ובשו"ת מערכי לב בהשמטות סי' ה' העלה שאין להקל רק בשביל חולה אפי' שאין בו סכנה, אבל לא באופן אחר, והגר"י ראזין ז"ל כ' דהוי בגדר אנטיכי בשבת (מ"א.) וע"ש בפס"ת סי' קע"ו קע"ז

וראיתי עוד בירחון מרבה תורה סי' י"א מזה אריכות דטערמוס משמר החום משום כסף חי והוי מטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דאסור, ועי' שבת (מ"א.) במוליאר הגרוף דשי' תוס' ורשב"א ור"ן דמוליאר לא הוי הטמנה, שלא כדעת רש"י, וע"ע (בדף נ"א.) בפינה ממיחם למיחם, ובטו"ז או"ח סי' רנ"ח סק"א, ופמ"ג במ"ז סי' שי"ח סקי"ט ורב א' צידד להתיר כי כסף חי מחזיק החום איזה שעות, ואם נותנים מים צוננים בימות החמה נשאר ג"כ צונן כבתחילה, והיינו שאין האויר עובר דרך נקבי הפאריס שיש בכל דבר, (עי' ספר הברית מאמר ז' פ"ב שאף במתכות ואבנים יש נקבים קטנים, וכ"כ בשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה וראיתי) וכל זה אם בכלי מכוסה, אבל אם מגולה אויר נכנס דרך שם, (וגם ידוע שטערמוס אם אינה מלאה מים, מתקררת בשעה מועטת שאויר נכנס באותו מקום הפנוי טרם שמכסיהו ואח"כ מקרר המים), לכן טרם שמכסיהו, הרי הוא כלי שני, וכשמכסיהו הרי הוא מטמין