פרדס יוסף ויקרא צ

שנגע בלא רוטב אינו איסור רק כדי קליפה, ועי' פנים יפות מ"ש בזה, והנה טעם כעיקר בקדשים לכ"ע דאורייתא, ובס' שיח שרפי קודש ח"ד אות נ"ז הביא בשם האבני נזר ז"ל בקדשים עיקר הפנימיות והטעם ג"כ פנימיות כל אבר, ולהיפך איסורים הם חיצוניות, וזה כוונת הגמ' כל כלי שיש לו תוך מקדש ותוך פנימיות, וע"כ נקרא כלי שרת קסוה, ופרש"י כל דבר חלול נקרא קסוה והיינו פנימיות

שם) תכבס במקום קדוש, בזבחים (צ"ד.) מכאן שכבוס במקום קדוש הוא, ענובי"ת או"ח סי' קכ"ד קכ"ה שהק' מנ"ל שצריך לכבס בעזרה, דהרי גם הר הבית שהוא מחנה לוים בכלל מקום קדוש הוא, ותי' כמו בחטאת דכ' במקום קדוש בחצר, ואשם ג"כ איתקש לחטאת, וילפי' בכל מקום דכ' במקום קדוש היינו העזרה ולא מחנה לווי', וע"ש בהגהות מבהמ"ח, דכן בכ"ח שבירה בפסוק כ"א והי' ג"כ במקום קדוש, ובאמת מפורש ברמב"ן כאן דכבוס במקום קדוש שיהי' אחר שנבלע כמו שהי' קודם הזי' שאסור להוציא מן הקלעים - וגם בדברי שאול מ"ת העיר דלא נתבאר בתורה היכן הי' השבירה, ובר"מ פ"א ה"א ממעה"ק אי' ג"כ דכבוס הי' בעזרה, ולא נתברר מהיכן למד זאת, אך ק' מזבחים (צ"ו.) נהדרי' לכבשונות, ותי' אין עושין כבשונות בירושלים, משמע הא אם הי' עושין הי' מחזירים לכבשונות, ותמוה דהא צריך שבירה במקום קדוש ובעזרה לא הי' כבשונות וצע"ג

ובשלומא לרש"י וראב"ד בפ"ח הי"ד ממעה"ק דגם שאר קדשים הי' צריכים כ"ח שבירה, א"כ הקו' קאי על כלי מתכות של קדשים אחרים שלא הי' צריך שבירה במקום קדוש, דרק על חטאת קאי על מקום קדוש דכ' בי' כבוס וכיבוס גופי' אינו רק בחטאת, אבל לר"מ דרק בחטאת צריך שבירה בכ"ח ק', וצ"ל דשם להס"ד דלא ס"ל דשברי כ"ח נבלעין במקומן ולא ס"ל דבעי מקום קדוש וא"ש, ועי' רע"ב פי"א מ"ד מזבחים מפורש שילפינן שבירה מכבוס שבעי במקום קדוש ע"ש ובפענח רזא כ' בטעם כבוס לפי שחטאת נאכלת לפנים מקלעים, אם הוזה מדמה על הבגד היוצא אח"כ הרי הדם נפסל ביוצא ע"ש

כא) וכלי חרש, בר' בחיי יש למים ג' כחות קרים פושרים וחמים, הכשירו קרים, הפושרים אם נתן בהם האיסור אין הכשירו כו' אלא בהדחת פושרין כו', עי' קובץ שערי תורה סי' מ"ה, דהכלל כשאין יד סולדות בו שרי בהדחה ופושרין לא שמענו וצ"ע, ובסי' ס"ה כ' בפשט שקורא להמי כלי שני פושרין, וכמ"ש הפו' דאם תשמישו בכלי שני גם הכשרו בכ"ש

שם) בתיב"ע הא דכ"ח ישבר שלא יבשלו בו חולין, ובפרד"י תצוה (דף ש"ב:) הבאתי שק' בלא"ה כשמבשל אח"כ פולט, ובאמרי בינה ה' פסח סי' י"ח כ' לפמ"ש המפו' דבקדשים הואיל וכ' למשחה כדרך שהמלכים אוכלים מיפסל אפי' ע"י פגם, וזה כוונת ת"י דלא יבשל בו חולין דהוא כלי שרת וצריך שבירה, וא"כ חולין א"א לבשל בו דהוי כ"ש, וקדשים א"י לבשל ממנ"פ אי לא יפגום הוי נותר - ובאנו לזה דעיקר אזהרה משום הרחקה וסייג שלא יבואו הכהנים לידי תקלה שיבשלו בו חולין, ומצינו שהתורה הזהירה מסייג, וכמ"ש במד"ר נשא פ"י שאסרה התורה משרת ענבים שלא ישתכר, וכ"ה בילקוט שופטים סי' י"ג, ובפתיחה לפמ"ג או"ח ח"א אות י"ז דמצינו סייג מה"ת בחמץ ב"י הואיל ורגיל כל השנה שמא יבא לאכלו, (ועי' פרד"י שמות כ"ב:) והוא מר"ן ריש פסחים, ובכ"מ פ"א ה"ב מטומאת מת טעם שאסרה תורה לבשל בב"ח כדי שלא יבואו לאכלו, ובס' הדוה"ע הק' דבמקדש ל"ה לחוש לזה, דכהנים זריזים וידקדקו שלא לבשל חולין בקדרה של חטאת, וכמ"ש בפסחים (נ"ט:) וברש"י, ובשבת (כ'.) ברש"י שהי' כולם בני תורה וחרדים ונזהרים ולא אתי לחתויי משתחשך, וגם ק' חולין בעזרה מה עבידתי', אך י"ל שמלבד הקדשים שאכלו כהנים במקדש, אכלו גם חולין וכדאי' בתמורה (כ"ג.) שאם הי' מעט אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שתהי' נאכלת על השובע ובאנו למחלוקת רש"י ותוס' שם, דלרש"י שיאכלו עמה חולין ותרומה היינו חוץ לעזרה, ואח"כ יכנסו לעזרה ויאכלו המנחה, ול"ה רשאים להכניס חולין, ותוס' ס"ל דגם בפנים הי' רשאים לאכול חולין ע"ש, ובמל"מ פ"ב ה"ג משחיטה שהאריך בזה, א"כ לתוס' י"ל כתיב"ע, אבל לרש"י אסור להכניס חולין לעזרה, ולחשש שיוציאו כלי של חטאת לחוץ ויבשלו שם חולין ג"כ ל"ש דבלא"ה אסור לבשל דנפסל ביוצא ובלא"ה ל"ש חשש שמא יבשלו חולין, הרי הקדרה הי' של קודש, והי' כלי שרת ול"ה רשאין לבשל בו חולין, וכמו שהעיר בזה בכל"ח אות ד', ובקדרה של חרס ל"ש כ"ש דכלי שרת דחרס לא עבדינן בזבחים (צ"ו.), ועתו"ס מנחות (צ"ו.) ד"ה שאלו, וס' אמבוהא דספרי נשא (דף פ"ט:) אריכות בזה: