פרדס יוסף ויקרא פח

טז) כליל תהי'. פי' רמב"ן בשם מו"נ הטעם כשיאכל השיריים לא יהי' ניכר כקרבן כלל, ועי' שפת אמת בליקוטים שהק' דגם בחטאת כן, וחי' הטור דמ"מ האימורין קרבין, וחזר והק' מחטאת עוף והניח בקו', וי"ל כיון דחטאת עוף לא בעי רק עם עולת עוף א"כ שפיר הוי חלק לגבוה ג"כ (כמ"ש א"ע ויקרא ה' ז' גבי קרבן עולה ויורד דהעולה במקום אימורים) - ובכל"ח אות ג' הביא קו' רע"ב בשקלים פ"א מ"ד, בריב"ז שהכהנים דורשין מקרא זה לענין וכל מנחת כהן כליל תהי' ל"ת הואיל ועומר ושתי לחם ולחה"פ שלנו היאך נאכלין, לדעת רש"י סוכה (כ"ז:) דאם יש זכות לאדם פחות משו"פ הוי אינו שלו ולכהן אינו שו"פ בשתה"ל ולחה"פ, ומה ראי' מזה דא"ח בשקלים, וי"ל דגם לכל ישראל אין יותר חלק מכהנים ויד הכל שווין דהוי כמנחת שותפות ע"ש שהאריך, וכבר כתבתי בזה הרבה בפרד"י ח"ב במלואים דף ת"ג. ולעיל בפ' ויקרא (ד' ג')

יח) חטאת יש חטאת צבור של ר"ח ומועדות, וחטאת יחיד על חטא, וחטאות הנשרפים פר של יה"כ ופר העש"צ ושעירי ע"ז ושעיר הפנים של יה"כ, ער"מ פ"א הט"ז ממעשי הקרבנות, ובחטאת יש דין נוסף מה שאינו בשום קרבן חוץ מחטאת עוף, ואם ניתז מהמזרק קודם הזיה על בגד טעון כיבוס הבגד, אבל אם הותז על עור קשה או עץ ומתכות גורר הדם, וכ' במנ"ח מ' קל"ח דגרירה אינה מצוה ואם רוצה מניחו על הכלי ע"ש, וקשה דלא הביא ברייתא זבחים (צ"ד.) דצריך לגרר הבגד והשק מכבסו, הכלי ועור מגררו, אחרים אומרים הבגד ושק ועור מכבסו והכלי מגררו ע"ש, הרי מפורש דצריך גרירה, וכ"כ הר"מ בפ"ח ה"ד ממעה"ק וצע"ג

ובמג"א סי' א' סק"ח הק' מה שאי' בש"ע שם לומר עולה קודם חטאת, הא קיי"ל חטאת קודמת לעולה, ועי' זבחים (צ'.) ובס' נפש חי' שם כ' דעתה שאין ביהמ"ק, חסר בחטאת אכילת כהנים ואין כפרתה שלימה, אבל עולה כולה לגביה ולכן השתא עולה קודם, ואמירת פרשיות של קרבנות חובה תולה עד שיהי' אפשרות להקריב, וכשיבנה ביהמ"ק (כי מי שמת מיתתו כפרה והוי כחטאת שמתה בעלי' עי' חי' הר"ן שבת נ"ב) אז מי שנתחייב בחטאת יחויב להקריב, עי' הוריות (ו'.) הבאים משבי גולה הקריבו, ור"י כתב על פנקסו כשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה שבת (נ"ב.), והאוכל חלב בזה"ז צריך שירשים לו השיעור, יומא (פ'.), ומבואר שקרבנות חובה שלכפרה יחויב להעלות גם השב ומתודה, ואומר עתה פרשיות הקרבנות במקום הקרבה ומגלה דעתו ורצונו להקריב קרבנו, הוי כחשב לעשות מצוה ונאנס מעלה עלי' הכ' כאלו עשאו ברכות (ו.) - ועי' לעיל (ו' ב') בענין אונס כמאן דעביד, ובחת"ס חו"מ סי' א' דאף דלא אמרי' אונס כמאן דעביד דמי, זה רק בינו לחבירו אבל בינו למקום אמרי', אמנם זה דוקא בעולה שכולה לה' אבל חטאת שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, יש בזה צד של בינו לחבירו וכמ"ש האחרונים שאין עדל"ת בין אדם לחבירו כגון גזל, וכמו שהבאתי בפרד"י בראשית דף א'., ולכן מן הדין להקדים עולה שכפרתה שלימה לחטאת דמיחסרא אכילת כהנים. (ועי' צל"ח ביצה (י"ט:) שחקר אם יש מ"ע באכילת קדשים קלים, ופלא שלא הביא מפסחים נ"ט. שהקשו מאי אולמי' דהאי עשה דאכילת קדשים מעשה דהשלמה וע"ע בדפ"ט, ממעט באכילת קדשים וכו', ואי ליכא מצוה לא שייך ממעט, ובחולין י"ב. פסח וקדשים מא"ל, וברש"י שלמים דאמרה רחמנא ואכלו אותה אשר כיפר בהם וכו', וברא"ש ור"ן נדרים (ד':) דאכילת קדשים מ"ע כאכילת פסח וברכות (מ"ח:) רש"י ד"ה כי הוא יברך הזבח, אקב"ו לאכול את הזבח והיכן צונו והבשר תאכל, וער"מ פ"י ה"א ממעה"ק, וסה"מ מ"ע פ"ט, ופי' המשניות אהלות פי"ח מ"ד, וקו"א לשאגת ארי' סי' ל"ג)

ועי' שואל ומשיב רביעאה ח"ב סי' כ"ט שהביא מפסחים (פ"ט.) דקא ממעט וכו' ואי אין מצוה ל"ש ממעט, וכמו שכתבתי, ואף אי מדרבנן מצוה שוב לא דחינן בשביל זה מצות פסח, ומיהו י"ל כיון דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלו, ואפשר דאכילת כהנים אף בקדשים קלים איכא מצוה, ורק באכילת ישראל נסתפק הצל"ח, וי"ל דמשם ראי' להיפך, דק' מר"מ פ"ו ה"י מפסוהמ"ק בתודה שנתערבה באיל נזיר שתיהם קרבים והק' ראב"ד דהא ממעט באכילת זרוע בשלה, דנזיר נאכל רק לכהנים ושלמים לכל אדם, וכ' הכ"מ דכל דאינו ממעט בכל הקרבן אלא במקצתה לית לן בה, וק' מבכורות (ס"א.) דממעט באכילת חזה ושוק והא אינו ממעט באכילת כל הקרבן, וגם מפסחים (ק':) לפמ"ש דאחזה ושוק קאי, אם נימא דעיקר המיעוט הוא בחלק הכהנים א"ש, ולפ"ז ד' הר"מ צ"ע דזהו כל המיעוט רק באבר זה וצע"ג: