פרדס יוסף ויקרא פו

לגמרי, ובילקוט שמואל אות קכ"ז, כשנתמנה למלך והוא קצר מיד נעשה ארוך בשביל שמן המשחה, וכן כ"ג, דשמן המשחה פועל בהמעלות בנוי כח וחכמה כו', וי"ל דע"י משיחה נתגדל הכ"ג ואז התחיל עיקר הקדושה, והשמן עשה הפעולה הקדושה הזה רק כשנעשה בכל האופנים הפרטיים שצוה ה', וגם רק כשימשך ביום ע"ש אריכות, ובכלי חמדה ויצא אות א' שהביא ילקוט הנ"ל

וגם לפמ"ש המנ"ח מ' ק"ז דמשיחת כ"ג רק למצוה ובאמת כשרה עבודתו אפי' ביה"כ בלא נמשח כלל, וע' זבחים (ה':) והוא עצמו אם לא הקטירו אימורין כשר ופרש"י ול"ל בהקטרה דמבעי' לשמה לעכב, דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר, וא"כ ה"נ י"ל כי אפי' לא נעשו כלל לא מעכב, והי' מעכב הא דבעינן ביום, ואך המנ"ח צ"ע מהוריות (י"א:) אי הוי משיח הוי כ"ג ואי לא הוי משיח לא הוי כ"ג, הרי דבלא משיחה אין עליו דין כ"ג כלל, א"ו כמ"ש המנ"ח אח"כ דדוקא ביה"כ משום דעבודתו מחנכתו אבל בכל השנה מעכב, א"כ שפיר י"ל דגם משיחה ביום מעכב

ויש להעיר ממנחות (ע"ב.) מה דיום בלילה לא כו' משמע דאפי' דיעבד בלילה לא, ובזבחים (צ"ח.) מה חטאת ביום, ובר"מ פ"ד ה"א ממעה"ק ופ"ג ה"ו מפסוהמ"ק דבדיעבד פסול בלילה, ויבמות (ע"ב:) ביום השמיני ימול ולא בלילה, ובש"ך יו"ד סי' רס"ב סק"ב דאפי' בדיעבד ל"מ, ובתזריע (י"ג ה') ביום השביעי, ובת"כ ולא בלילה ובר"מ פי"ד ה"ה מטומאת צרעת דאף בדיעבד ל"מ, אך צ"ע מפ' צו (ז' ט"ו) ביום קרבנו יאכל, ובחולין (פ"ג.) וברש"י, וכ' בתרי' לא יניח ממנו עד בוקר, מכאן שבקדשים הלילה הולך אחר יום שלפניו, א"כ גילתה תורה דיום קאי גם אלילה, ומנ"ל לדרוש מביום ולא לילה, וברד"ק תהלים (פ"ח ב') יום צעקתי, כ' דהלילה יקרא יום, וכן ביום הכתי כל בכור (במדבר ג' י"ג) ומכות בכורות הי' בלילה, ובברכות (מ'.) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין, משמע דלילה לא הוי בכלל יום, אך במהרש"א כ' דיום כולל גם לילה כמו ויהי ערב ויהי בקר כו' אבל יום יום למעט לילה, וכ"כ במהרש"א חגיגה (ב':) ואותו יום יום ידרשון ע"ש, ובפסיקתא רבתי פי"ז סי' ד' יום ולילה קרוים יום, דכ' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, וע"ע שו"ת הרשב"א ח"א סי' י"ט וס"ב דבלשון הכתוב הוי יום דוקא ולא לילה, והנראה דכל היכי דהוי להלכתא מפרשינן ביום דבלילה לא, אבל היכי דאין נ"מ להלכה מפרשינן ביום גם בלילה

יג) עשירית האיפה. במנ"ח מ' קל"ו הביא מהמל"מ דאם אין לכ"ג עשרון בבוקר רק חצי עשרון אינו מביא, דצריך להביא עשרון שלם ולחצותו ואם אין לו עשרון שלם אינו מביא כלל, וזה יהי' תלוי בהחקירה בכל מצוה שאי אפשר לקיימה בשלימות אי יש לקיימה עכ"פ במקצת או שלא לקיימה כלל, ועשו"ת אבני חפץ סי' ז', ומה שכתבתי בזה הרבה בפרד"י פקודי דף שע"ט. ולעיל בפסוק כ'

שם) מחציתה בבקר, ער"מ פי"ג ה"ב ממעה"ק שהי' מביא עשרון קמח וחוצהו ולש מכל החצי ו' חלות, ואח"כ חולק כל חלה לב' מאומד ומקריב חצי בבוקר וחצי בערב, והראב"ד תמה הא כ' מחציתה ולא מאומד, ודעתו שאפו מחצי עשרון ו' חלות בבוקר וגם ו' חלות בערב, ובהדרוש והעיון כ' דר"מ ס"ל דמצינו מחצה לא בדיוק רק קירוב לחצי, עי' א"ע שמות (כ"ו י"ב) וכמו ביהושע (כ"ב י"א) וחצי שבט המנשה (חידוש שלא הביא המקרא בתורה, במדבר ל"ב ל"ג, וערמב"ן שם) ועפרד"י תרומה דף רע"ט. שהבאתי הרבה בזה, והגאבד"ק גאלין נ"י הערני מירושלמי ברכות פ"ח ה"ד מעביר פרורין פחות מכזית, וירו' דמאי פ"ז א"ל מפררו כ"ש, ועי' גליוני הש"ס ירו' ברכות שם, ויומא ע"ד., וכפ"ת ר"פ יה"כ ומנוחת משה תשו' כ"ט וגנזי יוסף ד"ח, וח"ס ח"ו סי' ס"ה, ואב"נ או"ח סי' שכ"א בהג"ה דצירוף שייך גם בפחות מחצי, עי' ירו' קידושין פ"א ה"ו לשטר שאין בו שו"פ וכו' ראוי להשלים ע"ש א"כ נשנה שם בלשון השלמה

ובתוה"מ כ' דיש הבדל בין מחצית ובין חצי, מחצית הוא דבר הנחצה בידי אדם בצמצום לשני חלקים שווים, אבל חצי נחצה מאליו, או שהוא מדה ידיעה עד שא"צ לחצות עתה, או שלא חצה בצמצום, ועי' אילת השחר סי' פ"ז - וביומא (ל"א.) נכנס להקטיר קטרת של שחר וכו', והחביתין, ובדף ע'. נחסר חביתין של בין ערבים, ועי' בהדוה"ע שהק' למה השמיטו, וגם בר"מ פ"ב מעיה"כ השמיט ג"כ חביתין של בין ערבים, וגם בנוסח אמיץ כח לא נזכרו כלל החביתין ואפי' של שחרית, ובאתה כוננת מוזכרים שני החביתין - ובשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"ה אות ל"ד הק' על המנ"ח מ' קל"ו אם עבר ולא הקריב שחרית מקריבין החביתין בין ערבים, ומחצה מקריב