פרדס יוסף ויקרא פה

שאר מלאכות חייב אף בשלא הי' ביחד, וכן כאן י"ל שהקפידא שחימץ כזית מהמנחה

יא) כל זכר יאכלנה, עי' פרד"י יתרו (ק"פ:) שהבאתי מהרבה מקומות מה שנשים פחותים מזכרים עש"ה

שם) כל אשר יגע רש"י קק"ל או חולין שיגעו בהם ויבלעו ממנה, עי' באבן עזרא חגי (ב' י"ד) בקרא שאל נא את הכהנים הן ישא איש בשר קדש וגו' היקדש ויענו לא, ויאמר חגי אם יגע טמא נפש היטמא ויענו יטמא וגו' והוא תוכחת מוסר שהכהנים הגבוהים במדרגתם וכן הגוי הזה שהוא כלל האומה, דומים כשאלה הזאת שאם יתקרבו אל הקדושה ויגעו בה במקרה לא במהרה תתדבק בם, אמנם אם יגעו במקרה בטומאה מיד יטמאו, וע"כ כששאל הן ישא איש בשר קדש בבגד היקדש ויאמרו לא כי לא במהרה יקדש האדם, ובטומאה מהרה תתדבק, עי' ס' פרי חיים בביאורו כן, וז"ש בעקב (ז' כ"ו) ולא תביא תועבה אל ביתך, וגם אדם התעב לע"ז לא תביא לביתך ולא תאמר שאתה תחזירו למוטב, לא כן והיית חרם כמוהו הוא ירשיעך, ותדע שבנגיעה לבד יטמא הטהור מהטמא, אבל לא יוקדש החולין מהקודש כ"א בבליעה, ובהתקרבות אדם טהור להטמא יטמא תיכף בנגיעתו, ובהתקרבותו לצדיק יוקדש אך בהבליע אל תוכו מקצת מדותיו הטובים, ובכלים פכ"ה מ"ט כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה, האדם כלי נשמתו ויטמא במחשבה ואינם עולים מטומאתן אלא בשינוי מעשה, בתשובה ע"י מעשים טובים, ועי' פרד"י בראשית (דף ו':)

שם) חק עולם לדרותיכם, עי' כלי חמדה במדבר בקונטרס מיד ולדורות אות ו' בזה

יג) זה קרבן וגו', מנחת חביתין שיקריב כ"ג בבוקר ובה"ע, ובחינוך מ' קל"ו שכ"ג השליח בין ישראל להשי"ת, וראוי להיות לו קרבן מיוחד תמיד כמו תמידי צבור וכן שנים ליום (ועפרד"י תשא שי"ב:), ועי' סוכה (מ"ז.) ותד"ה לינה, דמה שמביא קרבן אפי' עצים הי' צריך לינה בירושלים, וכ"ה בר"מ פ"ג הי"ד מבכורים, וא"כ כ"ג הי' צריך לדור בירושלים כי הי' צריך לינה, וכ"ה בר"מ פ"ה ה"ז מכלי המקדש, וכ"מ לא הראה מקומו, ובאמת הטעם משום לינה עי' במנ"ח

וע"כ כ' דאין חילוק בין אם הם יורשים אותו או שלא הניח ירושה כלל בכל ענין היורשים ע"פ התורה מחויבים בזה, ובקומץ מנחה שם הביא מתי"ט שקלים פ"ז מ"ו דאם לא ירשו היורשים אינם מחויבים להביא מביתם, ובמנחות (ע"ח.) כ"ג המקריב בלא עביד עבודה כשהי' כה"ד מביא ג' עשרונות, א' לחינוך וא' להמשחו, וא' עשירית האיפה, הרי דכ"ג יש בו ב' קדושות קדושת כה"ד וכ"ג, ולכל קדושת צריך להביא קרבן, ובירושלמי שקלים הובא בכ"מ פ"ה הי"ז מכלי המקדש אי' דאינו מביא אלא ב', ובר"מ פ"ה הט"ז מכלהמ"ק דכהן עובד בידו, והיינו שמקריב בעצמו ע"ש בכ"מ, ועמנ"ח מ' קל"ג, ובפרד"י ח"ב (דף כ"ט.) הבאתי בשם הגאבד"ק דראהאביטש שליט"א פי' הלשון בידו עפמ"ש ביומא (מ"ח.) ידיו כצואר בהמה דמי או ככ"ש דמי, ועתו"ס זבחים (ס"ט.) ד"ה אין, ומנחות (ה'.) ד"ה שהמנחות וכיון דכלי שרת עבודתן מחנכתן לכן צריך להביא מידיו לחנכם ככלי שרת ע"ש היטב, ובספרו שו"ת זיו הלבנון סי' ב' האריך מאד בזה

שם) אהרן ובניו, בכל מקום שיזהר מצוה הנוהג לדורות ואמר "אהרן" יכוין על כ"ג שיעמוד במקום הכהן היינו כ"ג, ובכ"מ שכ' "אהרן ובניו" פי' כ"ג שיעמוד במקום אהרן, והדיוטים במקום בניו, כי אהרן ובניו לא יחיו לעולם, ודרך להזכיר אהרן סתם, ובמקום שכ' "אהרן הכהן" והוא מצוה לדורות, יכוין על כהן הדיוט, כי אהרן מיותר ובא לדייק שאינו מדבר בו מצד שהוא כ"ג שהוא מיותר לשם אהרן, רק מצד שהוא כהן לבד, כמו תרומת ה' לאהרן הכהן (במדבר י"ח כ"ה) שהוא לכל כהן, והובא אל אהרן הכהן (תזריע י"ג ב') אבל כשאמר "בני אהרן הכהן" יכוין על מעלת כהונתו הגדולה, כי יש הבדל בין שאמר "בני אהרן" ובין "הכהן" כי כל זרע אהרן זכו בכהונתו, מצד שהם. בני אהרן, אבל הכהנים המשיחים תחתיו מבניו לכהונה גדולה, זכו בכהונה גדולה לא מצד שהם בני אהרן לבד רק מצד שהם בני אהרן הכהן כי זכו בכהונה גדולה שהוא כהונתו של אהרן, וע' תוה"מ סי' ל"ט, ויקרא מ"ט וקי"ב, מצורע מ"ג, ואילת השחר סי' רס"ד, ועמש"ל ויקרא (א' ה') בני אהרן הכהנים

שם) ביום המשח, בת"כ מלמד שאין כ"ג נמשח אלא ביום, ובר"ם פ"ה הט"ו מכלי מקדש, ובתוה"ח אות מ' האריך בלשון יום, אם יום דוקא ולא לילה, או הפשט באותו יום, ועי' אילת השחר סי' רצ"ו שציין הרבה מקומות בזה, ובירחון משכנות יעקב סי' י"ג נסתפק אי המשיחה ביום מעכב או הוא רק לכתחלה והביא בשם ילקוט ישעי', דכ"ג לאחר משיחה נעשה כבריה חדשה