פרדס יוסף ויקרא פד

ותשובה הוא אתערותא דלעילא ונקראת תשובה מיראה, ואינה תשובה נצחיית כי כאשר יסלק ה' מאתו יחזיר לסורו, אבל תשובה מאהבה הוא מלתתא, ובאמת כל אחד שב דמן השמים יעוררוהו כמ"ש באבות (פ"ו מ"ב) בכל יום בת קול יוצא מהר חורב וכו', או ע"י עונש גופו ר"ל יעשה תשובה, וז"ש אש תמיד תוקד על המזבח גוף האדם הנקרא מזבח אדמה, תוקד בקרבו אש ליראת ה' בחמימות לא תכבה

ז) המנחה כל המנחות נקמצות ומקטירין הקומץ ע"ג המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת כהנים שאינה נקמצת שנ' וכל מנחת כליל תהי', והם מנחת חינוך וחביתין וכהן שהביא מנחת חוטא ומנחת נדבה והוא ככל מ"ע וצריך לאכול כזית כמו פסח ומצה, ועמנ"ח מ' ק"ב וקל"ד, ומצות אכילת קרבנות בכזית ולא בפחות בכזית וגם ל"צ לאכול כל הקרבן, ומביא בשם השאגת ארי' סי' צ"ו דמ"ע ואכלו את הפסח קאי על כל הפסח ולא על כזית, וכן באכילת קרבנות קאי על כל הקרבן ולא על כזית לחוד והביא ראי' מזבחים (צ"ו.) גבי פסולו וגבי עצם שיש בו מוח לא ישברו דמקשה בש"ס ניתי עשה ולדחי ל"ת, הא שם בלאו דמוח יש הרבה בשר וכן בקדשים חוץ מה שנפסל יש בשר א"כ מה מקשה דהעשה ידחה ע"ש, די"ל דקו' הש"ס בפסח דסתמא כ' ועצם לא תשברו בו אפי' אם אין כזית לאיש א' רק עם המוח, כגון שנמנו הרבה אנשים ולא יגיע לא' כזית רק עם המוח וע"ז מקשה וניתי עשה לדחות, וגם בקדשים אם יש כהנים הרבה שלא יגיע לכ"א כזית רק עם מה שנפסל ובל"ז לא יגיע כזית שפיר מקשה עדל"ת, אבל באכל כזית בפסח או בקדשים אין מצוה עוד כלל לאכול רק שלא יבא לידי נותר ויכולים ליתן לקטנים, וביומא (ל"ט.) בכל כהן שמגיע כזית יש אוכל ומותיר ע"ש, וק' איך הותיר הא מצוה לאכול כזית, וע"ש בתו"י דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשובה אכילה ע"ש מפורש דלאביי כזית באכילת קדשים וגם בדורש לציון דרוש א' נסתפק בזה ולא הביא התו"י ע"ש בהגהות מבהמ"ח, וע"ע בשו"ת חת"ס או"ח סי' מ"ט שהעיר ג"כ בקו' הנ"ל וג"כ העלה דבעי כזית באכילת קדשים ולא הביא התו"י, (ועשו"ת כתב סופר או"ח סי' צ"ו) וברית יעקב או"ח סי' ד' מענין ח"ש במ"ע, וביד המלך פ"ו ה"א מחמץ דבמ"ע שייך ח"ש ולא במצה דכל שישנו כו' וח"ש אינו בב"ת חמץ, וע"ע בס' מאה שערים שער ט"ז, ובפרד"י ח"ב (דף קל"ב: ושע"ט.), ובשערי תשובה או"ח סי' תפ"ד, ואבני נזר או"ח סי' תי"ג, ודברי מלכיאל ח"ה סי' כ"ח, ולקמן בפסוק י"ז - ובסוף פסחים (קכ"א.) ברכת הפסח וברכת הזבח פי' רשב"ם בא"י אמ"ה אקב"ו לאכול הפסח או לאכול הזבח, ובר"מ פט"ו הכ"ב מתרומות מברך א"ק בקדושתו של אהרן וצונו לאכול בתרומה, וכ"כ בפ"א ה"ב מבכורים ובמל"מ פ"י ה"א ממעה"ק דמברך לאכול חטאת או אשם, וע"ע שם במל"מ פ"א ה"א ממעה"ק

ח) בקומצו, רש"י שלא יעשה מדה ובשפ"ח, וי"ל עוד טעם דאם כלי הוא הרי קודש ואיך אמר בקומצו הלא אין קומצו כי אם של הקודש, ובהכרח קאי על קומץ אצבעותיו

ט) והנותרת ממנו יאכלו אהרן ובניו, עי' פנים יפות שהק' מטו"ז יו"ד סי' מ"ג סק"ז דכל שיור הוא פחות מחציו והכא הקומץ היא מיעוט המנחה וכ' והנותרת עש"ה, והארכתי בזה בפרד"י תצוה דף (רצ"א:)

שם) רמב"ן שאפי' מנחת כהנים נקמצת וכו', ובמנ"ח בקומץ מנתה מ' קל"ד הק' כי כפי הלכה מנחת כהנים אינה נקמצת כלל ויראתי לשלוח יד ברמב"ן עכ"ל וצע"ג

שם) בחצר אה"מ תאכלנו, ערש"י פסחים (ל"ד:) ד"ה ר"י כדכ' בכולהו בחצר אה"מ, ולא נמצא כן רק פעם א' כאן ומה שייך לשון בכולהו, ועי' מה שהארכתי בזה בפרד"י יתרו (דף קל"ו.)

שם) יאכלוהו, בת"כ מה ת"ל לרבות שיאכלנו בכל מאכל שירצו, ור"ל בכל מיני תבלין שירצו, ועי' תורה תמימה שמביא מסוטה (ט"ו.) דרשינן זה מדכ' במת"כ למשחה ודרשינן לגדולה כדרך שמלכים אוכלים ע"ש, ובתוס' בכורות (כ"ז.) ד"ה ואתי כ' דאכילה בתבלין כדרך שמלכים אוכלין שייך רק בבשר ולא בפת, והלא בסוטה ובת"כ ילפי' כן ממנחה וצע"ג

י) לא תאפו חמץ, עמנ"ח מ' קל"ה שנסתפק השיעור על כמה חייב כשהחמיץ אם על כ"ש או בכזית וסיים בכזית אפי' ביותר מכא"פ דשיעור כא"פ רק באכילה ולא באיסור אחר וח"ש ג"כ אסור, ובשפתי צדיק אות ז' נסתפק אם חימץ חצי זית ושרפו ואח"כ חימץ עוד חצי זית אי חייב, והנה בשבת בהוציא ח"ש ונשרף וחזר והוציא ח"ש פטור כמ"ש הר"מ פי"ח ה"ג משבת, ובפמ"ג בפתיחה לשבת כ' דאפשר רק בהוצאה דמלאכה גרועה וצריך שיהי' ביחד אבל