פרדס יוסף ויקרא פא

שכל הלילה כשר להקטרת חלבים ואימורים, דהכפל לשון מדויק דדי הי' לכתוב כל הלילה, ומדכ' עוד עד הבקר ש"מ דמלשון כל הלילה לחוד אפ"ל דלאו דוקא כל הלילה ממש אלא אפילו מקצת לילה, ומצינו לשון "כל" גם על מקצת, בש"א (כ"ח ב') ולא אכל לחם כל היום ההוא וכל הלילה, ומבואר אח"כ שאכל באותה הלילה, ובמ"ב (ד' ב') אין לשפחתך כל, ועטו"ז או"ח תקפ"ב סק"ג דגם על רוב שייך כל, ועמ"ש בזה הרבה בפרד"י וארא (נ"ב.) ותצוה (רצ"ד.), והרה"ג אבד"ק גאלין נ"י כתב לי איזה ציונים בזה, לעיין ביד אפרים שם וגליוני הש"ס ברכות (מ"א:), שו"ת בית דוד סי' י"ח, קבוצי אפרים ש"י סי' ב' - וע"ע ברכות (כ"א.), עירובין (כ"ה.), פסחים (ס"א. וצ"ד), ב"ב (ט"ז.), כתובות (ט"ז:), סנהדר' (צ"ט.), ושבועות (ל"ט.) - ובאתה נגלית את כל העולם כולו, ובעקרים מ"א פ"כ משמע כל תביא לפעמים על רוב הדבר ובמשנה ברכות (ב'.) חשב כל הדברים שמצותן כל הלילה וחכמים עשו סייג רק עד חצות הלילה, וכ' רש"י ובהקטר חלבים ואימורים לא גזרו חכמים עד חצות, ועתי"ט, ובר"מ פ"ד ה"ב ממעשי הקרבנות כ' דרק עד חצות הלילה, וע"ש בכ"מ ומל"מ, ושאגת ארי' סי' ד' ובשמים ראש סי' קכ"ה וכסא דהרסנא - וטעם רש"י כ' בס' הדוה"ע עפמ"ש טו"ז או"ח תקפ"ח יו"ד קי"ז וחו"מ ב' דדבר המפורש להיתר אין כח ביד חכמים לאסור, וכאן ההיתר מפורש כל הלילה עד הבקר, ועמ"ש בזה הרבה בפרד"י ויקהל דף ש"ס

שם) ואש המזבח תוקד בו, וביומא (מ"ה.) זו מערכה שני' של קטרת כי הי' ג' מערכות של אש על המזבח בכל יום. א', מערכה גדולה שעלי' מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות. ב', בצד המערכה הגדולה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת בכל יום. וג', אינה כי אם לקיום האש, שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר, מוסיפין עלי' מזה, וע' יומא (ל"ג.) באביי קשה למה השמיט מערכה ג' שמבואר שם ביומא, וכן פסק הר"מ פ"ב ה"ה מתחיבין, ועי' תו"ת וצ"ע

ג) ולבש הכהן מדו בד, רש"י כתונת שיהי' כמדתו, וברמב"ן, תה"ד צריכה בגדי כהונה ואין העבודה בב' הבגדים מהם, והזהיר שנים לדבר שנתחדש שיהי' הכתונת כמדתו, וצריך ד' בגדים, וביומא (י"ב: וכ"ג:), ובתרגם לבושין, ומדו יכלל כל בגדיו, ובש"א (ד' י"ב) ומדיו קרועים, וש"ב (כ' ח') מדו לבושו, ותהלים (קל"ג ב') על פי מדותיו, וע' שיח יצחק יומא שם, ובמיני תרגומא אריכות וע"ל אחרי (ט"ז ד')

וגם בד בגד חשוב למלכים ושרים, וע"ע בש"א (י"ז ל"ח,) וכן כאן בגדי כבוד וגדולה ובס' אור המאיר הביא שעל פי רוב הכהנים ורבנים אינם מקיימים זה, וחיים על חשבון הקהל יותר ממדתם, "וכל מחמדיהם" הקדושה, תורה ויראה, "נתנו באוכל" עבור האוכל להתנהג בהרחבה, ועפרד"י תרומה (דף רה"ע:)

שם) על בשרו, רש"י של"י דבר חוצץ ביניהם, והוא מזבחים (י"ט.) וערכין (ג':) ובר"מ פ"י ה"ו מכלהמ"ק הביא מקרא על בשרו ולבשם, באחרי (ט"ז ד'), וכן מובא ביומא (כ"ה.) וסנהד' (מ"ט:), ובמל"מ פ"ב ה"ב מעבודת יה"כ דלכן בכ"ג ביה"כ בכל פעם כ' ונסתפג שיש לחוש שנדבק בבשרו מעפרירות המים נימא או עפר והוי חציצה ע"ש, ומים לא הי' חוצצין דלח אינו חוצץ כזבחים (ל"ה.), ועי' מה שהבאתי בזה בפרד"י ח"ב (תנ"ח.), ובבית יצחק יו"ד ח"ב סי' קע"א אות י' כ' הא דלח אינו חוצץ רק בטבילה דתלוי בקפידא, ובלח אין דרך להקפיד, וכב"י יו"ד סי' קצ"ח, ודחה זאת מפסחים (ס"ה:) דגם בשאר דברים לח אינו חוצץ, ועי' בס' הדוה"ע שהק' דבסדר עבודה אמיץ כח לאשכנזים לא מוזכר ונסתפג אף שהוזכר במשנה יומא (ל"א:) ובר"מ פ"ב ה"ב מעיה"כ

שם) והרים את הדשן, בירושלמי יומא פ"ב ה"א מלמד שצריך לשייר מקצת דלשון הרמה רק בנוטל מקצת ושייר מקצת, ובס' הנ"ל הק' מחלה סופ"ק האומר כל גרני תרומה ל"מ עד שישייר מקצת דכ' ראשית ובעינן שירי' ניכרין, וכ"ה בחולין (קל"ו:) ואמאי לא אמרי' מדכ' הרמה, וי"ל דבתרומה ג"כ כ' לשון נתינה, (דברים י"ח ד'), וכן בחלה (שלח ט"ו כ"א) מראשית עריסותכם תתנו לה', הו"א דלשון הרמה לאו דוקא

שם) רש"י הי' חותה מלא המחתה, ובשפת אמת בליקוטים הק' מיומא (כ"ד.) מסקינן בקומצי, א"כ אינו מלא המחתה, ואפי' אם נדחוק שנעשה מחתה שתחזיק הקומץ, צ"ע כיון דיליף מגז"ש מקומץ מנחה ושם פסול שלא יעשה מדה לקומץ, וי"ל כיון שאינו נוטל גחלי אש א"כ הכוונה שיהי' ערך הקומץ שיכול לעשות מדה לקומץ, והר"מ השמיט זה דבקומצו, וכמו שהק' במל"מ פ"ב ה"ב מתמידין, וי"ל כאן דא"א ליקח בחפניו