פרדס יוסף ויקרא פב

ממש לכן פי' הגמ' באופן אחר, דהאיבעי' הי' ללמוד הרמה מתרומת מעשר או מתרומת מדין, דלשון הרמה הוא שיעור מסוים כמו הני תרומות, ופשוט מדר"ח שלומד גז"ש ממנחה דאין להרמה שיעור ידוע דהרי בקומצו כ' וגם הכא אין שיעור רק כמה שירצה וקומצו לאו דוקא, (וביותר תמוה דביומא (כ'.) ותמורה (ל"ד.) פרש"י גופי' דמלא הקומץ הי' תורמין, עי' מזרחי וגו"א כאן, ותוס' רע"ק יומא פ"א מ"ה, ובמאירי (כ"ד.) ועי' חי' רש"ש פסחים (כ"ו.) ובחינוך מ' קל"א כ' דנוי למזבח לפנות הדשן, ועוד שאש דולק יפה כשאין תחתי' הדשן, וער"ת פ"ב הי"ב מתמידין בשם ריטב"א שלא הי' חותה מהגחלים שנעשו מהעצים שבמערכה, רק מגחלים של אברים שנשרפו ע"ש, וכן הביא במנ"ח בקומץ מנחה שם בשם ירושלמי פ"ק דיומא

בס' פרי חיים כ' דשן הוא מל' דשנים ורעננים (תהלים צ"ב ט"ז) והוא שייך אל חלקים השמנים הנשארים מן שריפת דבר שיש בו שמנונית, ושם אפר מורה על חלקים הדקים העפריים והמלחיים הנשארים אחר שריפת הגשם, וזה שפרש"י הדשן אשר תאכל כו' את העולה, ועשתה דשן מאותו דשן, כלומר דשן מן העולה ולא מן העצים עכ"ל, וכ"כ בתוה"מ דשן רק בדברים שמנים שהאש מסיר את הדשן והשומן, אבל שם אפר כולל כל הנשרף, וכשבא על דבר דשן שנשרף יקרא בשם דשן תיכף כששלט בו אש, אבל בשם אפר לא יקרא עד שנעשה כאבק, ועי' אילת השחר סי' תכ"ח, ובהכתב והקבלה מזה

שם) רמב"ן יש מרבותינו במס' יומא שאין הוצאות הדשן צריכה כהונה, ופשוטו של מקרא בכך הוא, ובמל"מ פ"ב ה"י מתמידין תמה שלא מצא פלוגתא בזה עי' יומא (כ"ג:), ובירושלמי רפ"ב מיומא בזר שהרם, ר"י מחייב מיתה ור"ל פוטר דעל עבודת סילוק אין ח"מ, ובר"מ פ"ט ה"ח מביאת מקדש אם הרים ישראל לוקה ע"ש במל"מ אריכות ובירושלמי פ"ב ה"א מיומא, תה"ד כשרה כל הלילה והא דיומא (כ'.) בכל יום תורמין בקריאת הגבר, ובר"מ פ"ב הי"א מתמידין פי' משיעלה עמוד השחר, וצ"ל אף דלכתחילה הי' תורמין כשיעור זה, אבל אם רוצים רשאים גם להרים כל הלילה, וביומא (כ"ב.) תה"ד עבודת לילה היא הואיל והכשיר בלילה, ומשמע דרק הוכשרה בלילה אבל לא שהחיוב עבודה לכתחלה בלילה

שם) ושמו אצל מזבח, בת"כ ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר, חילוק בין נתינה לשימה, נתינה הוא בלי שום כוונה וסדר, ושימה בסדר הישר, ובפקודי (מ' י"ח) ויתן את בריחיו וישם את קרשיו, בבריחים לא הי' צריך סדר שהי' כולם שווים, אבל בקרשים הי' צריך לכוון אחד בשל חבירו, ועשה ג"כ סימנים על כל קרש שידע לכוון כל קרש על מקומו, וכאן שכ' ושמו ולא ונתנו, ע"כ שהנחת האש הי' צ"ל בסדר מיוחד בנחת כולה ושלא יפזר, ועי' עוד ביומא (מ"ה.) ובשיח יצחק, ותמורה (ל"ד.) ושמו בנחת וכולו ושלא יפזר כמ"ש בת"כ, וי"ל עוד מדכ' שימה ולא והשליכו כמו בויקרא (א' ט"ז), ובעירובין (נ"ד:) חייב לשנות לתלמידו שיהי' סדורה בפיו שנ' שימה בפיכם, ולשון שימה בסדר ומשטר, בויגש (מ"ז כ"ו) וישם לחוק, בשלח (ט"ו כ"ה) שם שם לו חוק ומשפט, ותהלים, (כ' כ"ב) ושם דרך, ול' נתינה מורה על עיקר הפעולה, ובגיטין (ע"ז.) ונתן בידה אף לגגה וחצרה, דנתינה מורה נתינה שטחיית בלא דיוק איך שתצא הפעולה אל הפועל, ושימה מורה על שימה מסודרת ומכוונת, אבל בירושלמי פ"ה ה"א הוסיף דבידה מורה גם על רשותה, וכמו בחקת (כ"א כ"ו) ויקח את כל ארצו מידו וכ"כ בתשו' הרשב"א אלף כ"ז, ועי' בס' הכתב והקבלה ותו"ת אות כ"ד, ותוספת ברכה

ד) ופשט, ערש"י ובס' הליכות אלי' סי' תקס"ו ופרד"י תצוה (רצ"ז.) ובמלואים שם (דף תמ"ג:), והר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר ופש את בגדיו ולבש בגדים אחרים, שיחשוב כל אחד שסופו יהי' כן שילבשו בבגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מקום אחר, אל מקום טהור, לבית החיים, והאש על המזבח תוקד בו, אש גיהנם

ה) לא תכבה, מ"ע להבעיר אש בכל יום בבוקר ובין הערב, ואע"פ שאש יורד משמים, מצוה להביא מהדיוט כדי להסתיר הנס, ער"מ פ"ב ה"א מתמידין, ובמנחות (כ"ז.) בעי אי על העצים דוקא או על בסמוך, ועמ"ש בפרד"י שמות (כ"ז.), ובקומץ מנחה מ' קל"ב הק' אמאי לא יליף בש"ס מעקדה דכ' וישם אותו על המזבח ממעל לעצים, הרי דעל העצים דוקא, וכמו דיליף לענין קרבנות מעקדה בתמיד (ל"א:), ושחיטה בתלוש בחולין (ט"ז.) מן ויקח את המאכלת, ותי' לר"מ בפ"ב הכ"ו מפסולי המוקדשין דרק לכתחילה, וא"כ האיבעי' לענין דיעבד עש"ה, ובס' המצות