פרדס יוסף ויקרא פ

כעביד מעשה, שהוא לא קיבל עלי' התחייבות רק מפאת שהי' לו צורך באותו דבר, ומה בכך שלא נעשה ע"י אונס סוף סוף לא השיג התועלת, אבל במצוה למקום שאין להשי"ת שום צורך בעשיית המצוה, וא"כ גם אם לא נעשתה ע"י אונס הוי כעביד, ושפיר רק במצוה בינו למקום אמרינן חישב כו', אבל בין אדם לחבירו הדרינן לכללא דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן, ושפיר רק בעולה הוי כאלו הקריב, אבל בשאר קרבנות שיש לכהנים חלק לא שייך זה, אבל בגמ' שם אי' דגם בחטאת ואשם כן, וי"ל אף דיש לכהנים חלק בקרבנות, וזה הוא מענין כפרה כפסחים (נ"ט:) כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, אבל אין אכילת כהנים מעכבת הכפרה, ואם נטמא הבשר או שנעשה נותר קודם שנאכל, הבעלים מתכפרים בלא אכילת כהנים, וכשמשלים ע"י הלימוד בתורת הקרבן החלק שעולה לגבוה, לא איכפת לן אם לא נשלם החלק השייך לכהנים, ועמש"ל (ו' י"ח) באונס כמאן דעביד

ובשו"ת בית יצחק או"ח סי' ג' אות ג' בצלעות הבית כ' עפמ"ש במד"ר ריש איכה, כ"ז שישראל משליכין ד"ת לארץ הגזירה על ישראל מוצלחת שכ' (דניאל ח' י"ב) השליך אמת ארצה, ואין אמת אלא תורה, שהוא לבוש מלכות, ואין ללמדם אלא לתכלית לקיים המצות, והלומד לתכלית גשמי, והלימוד סבה לתכלית דבר פחות הוא מקיל בכבודה, וז"ש כ"ז שמשליכין ד"ת לארץ, שעניני ארץ מגמת ומטרת לימודו אז גזירה מוצלחת, וז"ש כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב, ואמרו שצריך זירוז ללמוד לשמה ביותר במקום ח"כ, ואילו ע"י כן ילמוד לתכלית פחות הערך

שם) הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, מ"ש למעלה זאת תורת העולה, דלימוד הוי כמקריב עולה, נאמר רק על "כל הלילה" בחושך הגלות, שאין מקדש אז יקיים ע"י לימוד "עד בוקר" כשיזרח השחר וביהמ"ק יבנה אז שוב יקריב עצם קרבן עולה והנה לא מצינו רק בעולה כל הלילה, לירושלמי הנ"ל דעולה על הרהר, והרהורים באים ביותר בלילה, (שה"ש ג' א') על משכבי בלילות - (תהלים ל"ו ה') און יחשוב על משכבו - (דניאל ד' ב') והרהורין על משכבי - (ואיוב א' ה') והשכים בבוקר והעלה עולות כי אמר אולי חטאו בני, ובילקוט ישעי' א' כ"ב על הפ' צדק ילין בה, (ישעי' א' כ"א), דתמיד של שחר כיפר על עבירות שבלילה לכן המצוה בעולה ליקד אש כל הלילה לכפר על הרהורי לילה ובמד' כל המגביה עצמו ה' משפילו וכו' ועי' בתורת משה דבר נכון, ויש לרמז דבמדת עניוות טוב רק נגד בני אדם כשרים, אבל בדבר הנוהג לקיום הדת והרמת קרן התורה ונגד רשעים לא ישפיל עצמו כי זה בזוי התורה, וז"ש היא העולה, והי' בבחינת היא עניוות, ובבחי' עולה להתגאות, ומרמז נגינה מונח רביעי שמחבר יחד להיות לו ב' המדות שפלית והתעלות, כן הי' מרדכי ענו אבל בדברי ה' להשתחוות להמן לא קם ולא זע ממנו, וכן משה אף שהי' ענו מאד, אבל בדרכי ה' הי' עומד נגד הפושעים להרים קרן התורה, וז"פ ואש המזבח תוקד בו, פי' אש של מעלה תוקד "בו" בלב כל איש, ובער עליהם הכהן עצים בבקר בבקר, הוא הנביא ומוכיח שהי' בבחי' כהנים, כמ"ש בר"מ הל' שמיטה פי"ג הי"ג שכל אחד יכול להיות בבחינת כהן, וכמ"ש בש"ב (ט' י"ח) ובני דוד כהנים, וע"י זה אש תמיד תוקד על מזבח לא תכבה, כי לא אלמן ישראל, ולא תכבה אש תורה, ועמ"ש בזה בפרד"י שמות דף (ה'.) ותצוה (רצ"ה.)

ובסוטה (ה'.) בשמתא מאן דאית בי' ובשמתא מאן דלית בי' פורתא מגיאות, ופי' בזה המפו' הגאוה והגדולה לחי עולמים, אימתי חשוב כשישתמש בהם לחי עולמים לכבוד שמים, וז"ש במד"ר צו ז' המתגאה אינו נידן אלא באש, דאש ג"כ לקיום האדם, דעל ידו יכין תבשיל, ויתקן לו כלים הנחוצים, אבל אם האש תעבור מגדרה, ברגע אחד תכלה כל יגיעת אדם, וכן המתגאה כו'

באוה"ח עוד נ' כי חסרון שמצות עולת תמיד צ"ל ראשונה כו' ותניא בתוספתא דפסחים כל הקדשים שהקריבו קודם תמיד של שחר פסולים, והתוספתא הובא ג"כ בתוס' יומא (כ"ט.) ד"ה אלא, ומנחות (מ"ט:) ד"ה ת"ל דרק מדרבנן, אבל מה"ת אינו נפסל, ועמ"ש בכל"ח, וע"ע תוס' עירובין (ב'.) ד"ה שלמים, ומשל"מ פ"א ה"ג מתמידין אריכות בזה

באוה"ח כוננת רבינו ז"ל רמז לזה"ק תשא קפ"ח. אלו אמר קרא שפת אמת כוננת לעד הוה כדאמרן אבל כ' תכון זמינא שפת אמת דתיכון מה דלאו הכי השתא, דשפת שקר קיימא וכו', - ושם כ' בענין אורך הגלות וזמן הגאולה ויהי ערב ויהי בוקר אחר ת"ק לאלף הששי, וע' בזה ברמב"ן בראשית (ב' ג') ובחת"ס ח"ו סי' ס"א, ומה שהבאתי בפרד"י שם דף (כ':)

שם) כל הלילה עד הבקר, ובמגילה (כ"א.) מלמד