פרדס יוסף ויקרא עט

וצ"ל דל"צ זירוז דמעשרת, וביומא (כ"ו.) פריך ואימא עולה נמי מעשרת, ומשני הא שכיח והא לא שכיח, ופרש"י מסתברא דעושר אדלא שכיח דאל"כ נמצא הכל עשירים, והנה כשנאמר פ' העולה לא הי' רק ג' כהנים אהרן ובניו והי' קטרת שכיח כמו עולה, והי' אפשר לומר דעולה ג"כ מעשרת, וק' למ"ל צו, הא א"צ לזרז, וצ"ל זירוז קאי אדורות, ולדורות אינו מעשרת, וז"פ אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, וק' מנ"ל לדורות, לכן אמר ביותר צריך זירוז במקום ח"כ, ובעולה ח"כ, וק' הלא קטרת כו' וצ"ל דמעשרת, וק' קו' גמ', אלא ודאי דקאי אדורות, ועי' קהלת ישורין דבר נכון, ובנפש יהונתן, ובכור שור קידושין כ"ט אריכות גדול - ובירושלמי תרומות פ"ח ה"ט בר' יוחנן דאבד לי' כיסתי' בעיין מיני' אורייתא ולא ידע, ואמר להו דעתא בליבא תליא וליבא בכיסא תלי', הרי שבמקום שיש חסרון כיס יש חסרון דעת, וא"כ בעולה שלגבוה ואין לכהן חלק בבשרו ויש ח"כ, ויש לחוש גם לחסרון דעת שתטרף דעתו ולא יעסוק בעבודתו כראוי לכן צריך הכתוב לזרזו ובס' גרש כרמל כ' אף דבעולה יש לכהן העור, ורק זירוז עולה היכי שאירע פסול בקרבן דקיי"ל כרש"י דאם עלו לא ירדו, ובזבחים (ק"ג.) כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה אלא נשרפין עם עורן, נמצא הוי ח"כ גמור לכהנים שאין להם גם עור, ויש לחוש לעצלות וזה לדורות, כי מסתמא בקרבן אהרן ובניו לא אירע שום פסול וא"ש המשך דברי רש"י

ובמד"ר אין עולה בא אלא על הרהר ומקרא מלא (יחזקאל כ' ל"ב) והעולה על רוחכם הי' לא תהי', ותמוה כמ"ש ביפ"ת דאין זה מקרא מלא, ובדברי שאול מ"ת כ' ע"פ הכוזרי מאמר ב' אות פ' שלשון הקודש מבדיל בין ה' השאלה לה' הידיעה, דה' שאלה בפתח כמו המן העץ, הגם לכבוש המלכה, וה' ידיעה בקמץ, וי"ל עוד דה' ידיעה דבר החלט, וה' שאלה מסופק, ולפ"ז אי הי' הכוונה בהעולה על רוחכם ה' השאלה, והיינו מה שעולה על רוחכם הי' לא תהי' הי' ראוי לנקוד בפתח, וכיון שנקוד בקמץ משמע קרבן עולה, והיינו ע"ד המחשבה ומלשון רעיון, וה' הידיעה היינו קרבן עולה, וכן הוא בירושלמי יומא פ"ח ה"ז עולה מכפרת על הרהר כמ"ש והעולה על רוחכם וכו', וכן איוב אומר (א' ה') והעלה עולות אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם מחשבה פתח חטאת, וסוף מעשה במחשבה תחלה, ובאבות פ"ב מי"ג לב טוב ולב רע, וברכות (י"ב:) אחרי עיניכם זה הרהר עבירה ושם (ס"א.) יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין ב' מפתחי הלב, ושבת (ס"ד.) מידי הרהר לא יצאנו, מיד ויקרב את קרבן ה' - יומא (כ"ט.) הרהורי עבירה קשו מעבירה - כתובות (מ"ו.) אל יהרהר ביום - קידושין (ל"ט:) ודלמא מהרהר בע"ז נזיר (כ"ב.) מי שנתכוון לחזיר ועלה בידו טלה טעון סליחה - סנהד' (ק"ו:) הקב"ה ליבא בעי - מנחות (ס"ה.) פרש מצודה לדגים והעלה תינוק ודגים חייב זיל בתר מחשבה ליבא ועינא ב' סרסרי דעבירה, ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה ותנחומא שלח ט"ו, ובמדב"ר פ"י וזה"ק משפטים (קט"ז:) ועמ"ש בפרד"י ויחי (דף של"ה.) כל מחשבה שגורם לעקור עיקר מעקרי הדת מוזהרים שלא להעלותו על לבינו, ר"מ פ"ב ה"ג מעכו"ם מחשבות רעות אבות הטומאה והמעשים ילדיהן, חינוך מ' שפ"ז, ועי' בס' יביע אומר

ובבנין אריאל כ' דלאהרן ובניו הי' ריווח מקרבנות, ואף בעולה העור, ויש לחוש פן לא ירצו לפרסם הא דעוסק בפ' עולה כאלו הקריב, דבנ"י לא יביאו קרבנות רק ילמדו פ' קרבנות, וזה שהי' צריך זירוז ע"ש, וגם לאמור שדור אחד יגיד להשני כמ"ש במד"ר דברים א' כ', ואת העם צו לאמור, אתם צוו לבניכם, ובפ' ב' ואתחנן וגו' לאמור לדורות, ועי' ישועות יעקב. ובס' הדרוש והעיון כ' דמחשבה טובה מצרפת למעשה, בקידושין (מ'.) וברכות (ז'.) חשב לעשות מצה ונאנס כאלו עשאה, וזה רק יש ללמוד מעולה דבא על הרהר ואם מחשבה רעה לבדו פוגמת מכ"ש מחשבה טובה, שמדה טובה מרובה מפרעניות במכות (ה':) וברש"י, וז"פ זאת תורת העולה, כלומר זאת התורה יוצאה מעולה ונלמד ממנה כל הקרבנות. ובס' מלאכת מחשבת רצה באמת לומר כן רק בעולה, כי הלימוד ישלים רק חלק הגבוה ולא החלק השייך לכהנים, ופלא שנעלם ממנו הגמ' במנחות (ק"י.) דדרשינן כן גם על שאר קרבנות, ובס' ברכת אהרן מאמר כ"ז כ' הא דחשב לעשות מצוה ונאנס הוי כעשאה, זה רק במצות שבין אד למקום ולא בבין אדם לחבירו שרק עשייתה מביא תועלת לאחרים כגון צדקה, דלכאורה הא נקטינן דרק אונסא כלא עביד, אבל אונסא כעשן דעביד לא אמרי', כדאי' בש"ך חו"מ סי' כ"א סק"ג, והוא מירושלמי קידושין פ"ג ה"ב, וע"ש בתומים, ורק י"ל דזה רק כשהתחייבות הי' בין ב' אנשים שא' התחייב לתת לחבירו דבר מה אם יעשה לו איזה דבר, ואי נאנס ולא עשה אמרי' דאונס לא חשיב