פרדס יוסף ויקרא עח

פרשת צו

ב) צו וגו' זאת תורת העולה, רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך זירוז במקום שיש בו חסרון כיס, כ' ברמב"ן שקאי על פסוק י"ג זה קרבן אהרן ובניו שכ"ג הביא מנחת חביתין בכל יום והוא חסרון כיס, אבל קשה דהכהנים נטלו תרומות ומעשרות ולא חסר להם קמח להביא כל יום מנחה, רק כאן הכוונה בזמן שישראל היו במדבר שלא היו להם תרומות ומעשרות ונצטרכו לקנות קמח מסוחרים שהביאו מרחוק למדבר והי' ביוקר, וז"ש "במקום" שיש חסרון כיס, במקום כזה צריך זרוז, ע' בכתב סופר בשם אביו ז"ל

ובפענח רזא כ' שהיו צריכין להקיץ כל הלילה ויתבטלו ממלאכה, וגם שהיו צריכין לקצוץ שכר להמקיצין - ובשם אפרים כ' דקאי על פסוק ד' ולבש בגדים אחרים שלא ילכלך, ואם לא יפשוט יתלכלכו ולא יהיו ראוים לשימוש ויהי' נפסד של הקדש, ועי' יומא (כ"ג:) ובר"מ פ"ב ה"י מתמידין גם בהסרת דשן צריך בגדים פחותים ע"ש בכ"מ ומשל"מ, וזה חסרון כיס שילכלך בגדיו ע"י הוצאות הדשן, וע"ע שבת (קי"ט.) ר' ענן לבש גונדא ע"ש ברש"י

והחידושי הרי"מ ז"ל אמר דעל כל אברים יש כיס, להלשון שלא ידבר מה שאסור, ויש כיס לעינים, לעצום עיניו מראות ברע, וכן לאזנים ככתובות (ה':), אולם להמחשבה אין כיס ושולטת בכל עת, ועולה מכפר על מחשבה, וז"ש בעולה צו שצריך זירוז במקום שיש חסרון כיס ועמ"ש בזה בכלי חמדה ובשפתי צדיק הביא מהחה"ר ז"ל שנצרך כיס לכל דבר יקר ובכל קרבן יש חלק הנאכל להכהנים או לבעלים, והי' למראות עין לדבר פשוט, אבל עולה כולה כליל, ולא הי' עם מה לכסות הקדושה נקרא חסרון כיס והי' צריך זירוז ביותר, ואמר כל הצדיקים הי' להם כסות עינים היהודי ז"ל בלמדן, וכן ר"ר בונם, החוזה ז"ל עם רוח הקודש, ועל עצמו אמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי, לפעול פרנסה לישראל, וז' שנים שנהג החי' הרי"מ קראו החסידים שבע שני השבע

ובתולדות יעקב יוסף כ' ביותר צריך זירוז קאי על "לדורות" שכל משרת הקודש רבנית וכדומה יהי' עיקר על מעות, בלי מעות לא יוכל לבוא למשרת קודש, וזאת הזהירה התורה על זמן הזה - ובס' כפלים לתושיה כ', ביותר צריך לזרז ולעורר העם במקום חסרון כיס, בזמן שאין פרנסה לעם, שיפלו ע"י זה ליאוש וחסרון אמונה ובקידושין (ל"א.) גדול המצוה ועושה מאינו מצוה ועושה, דהמצווה לא יבא לו בנקל לעשותו להכי במקום שכ' "צו" צריך זירוז ביותר, והה"צ מגאסטאנין ז"ל תירץ בזה קו' תוס' שבת (י'.) ד"ה טריחותא, דבברכות (כ"ז:) תפלות ערבית רשות, וכשנטל החגורה לאכול אין מטריחין אותו לחגור החגורה ויתפלל בלא חגורה, והק' בגמ' וכי יש טירחא לחגור החגורה, וגם יתפלל בלא חגורה, והק' תוס' שבתירץ גמ' לא מתורץ קו' ראשונה הכי יש טירחא לחגור, ורק אם יש מצוה משום הכון לקראת אלהיך, ממילא יש טירחא, דלעשות מצוה לא בנקל בא ויתורץ ב' קושיות הגמ'

ובדברי דוד מהטו"ז כ' זירוז "מיד ולדורות" דמצווה צריך מיד כשבא זמנה, משא"כ אינו מצווה רק כשירצה, גם מצווה יש להוכיח לבנו לעשות אבל אינו מצווה יאמר הבן אינו רוצה לעשות דבר שאינני מצווה ועי' ביבין שמועה כלל קכ"א בענין זירוז אי הוי אחד עם מיד, וכדברי רא"ם כאן, ועי' בס' לחמי תודה באריכות. ובס' אמרי בינה הביא ע"פ מדרש נח הוא העולה שהקריב אדה"ר ולא שלמים, והטעם דבסנהד' (נ"ו:) אדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה, ולפ"ז לא הקריב שלמים דנאכלין לבעלים, אבל עולה כולה כליל, ותוס' שם הק' מדוע לא חשוב בין ז' מצות דב"נ, ותי' דלא חשב רק מה שנצטוה גם לדורות, אבל בשר הותר לדורות, וז"ש רש"י הוא העולה שהקריב אדה"ר ולא שלמים, וצ"ל משום שנאסר לו בשר, וק' למה לא חשב בז' מצות לכן פרש"י מיד ולדורות, דחשב רק מה שיהי' לדורות

ובס' עיר דוד כ' ג"כ כנ"ל דבזמן ביהמ"ק קיים, והי' עני ג"כ נתכפר בלימוד, כמ"ש במנחות (ק"י.) כל העוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה, ובתהלים (קי"ט צ"ב) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, כאשר לא הי' לי להביא אף עשירית האיפה, וז"ש צו וגו' לאמור דייקא זאת תורת העולה היא העולה, פי' אם אומר תורת העולה חשוב כהקריב עולה "מיד ולדורות" תמיד אם תאמר פרשת עולה חשוב כהקריב עולה, אך ק' בזמן ביהמ"ק יכול להביא עולה, ע"ז אמר ר"ש ביותר צריך זירוז במקום ת"כ ואינו יכול להביא מוכרח לומר פ' עולה

ובס' לקוטי נפתלי כ' דק' הא בקטרת ג"כ יש חסרון כיס יותר, דבעולה עכ"פ נהנים בעורה ובקטרת כלל וכלל לא ואמאי לא כ' בקטרת צו,