פרדס יוסף ויקרא עה

משיח דליכא גבי' אשם תלוי כמ"ש בהוריות (ז':) ועי' בס' אמבוהא דספרי (דף קע"ג:) ובקול תורה ח"א סי' ט', וע"ע במנ"ח מ' שט"ו הרבה חקירות מענין אשם תלוי – וגם על ב' ספיקות חייב א"ת, כמו ספק טומאה ברה"י דאפי' בספ"ס טמא כ"כ במנ"ח מ' קכ"ח, וגם רוב לא מהני וחייב א"ת, ובשטמ"ק ב"מ (ו':) דרוב מטעם ספק, וע"ע בקול תורה סי' ס"ג, וגם נדפס כעת שו"ת צפנת פענח מהגר"י מדווינסק ז"ל בסי' פ"ז שנשאל בר"מ פ"ד הכ"ד מפסולי המוקדשין אדם תלוי בא מן הקטנים ומן הגדולים והכוונה בן שנה או שתים, ער"מ פ"א הי"א ממעה"ק, הא בת"כ סוף ויקרא מבואר דבן ב' שנים, וגם בקרא כ' איל והוא בן שתים ער"מ שם, ובפהמ"ש כריתות פ"ו דאשם תלוי בן ב' שנים, וע"ש שהשיב בבקיאות וסיים לדינא דגבי אשמות צריך רק ב' שנים ובשאר חובות די בבן י"ג חדשים, וכ' רבינו דבאשם תלוי די בי"ג חודש וזה ר"ל קטנים ע"ש היטב

יט) אשם אשם. עמש"ל בפסוק י"ז, ובפ"ד פסוק ב' וי"ג, וחטאת דנקא והוא מעה כסף, ואשם שני סלעים מ"ח פעמים יותר, וכ' רבינו יונה ריש ברכות מזה מוכח שצריך ליזהר לומר ק"ש ערבית בצה"כ בבירור שיראה ג' כוכבים כי על ספק עבירה צריך לעשות תשובה יותר מודאי עבירה, ולכן א"ת ביוקר מחטאת שבא על ודאי, וכרמ"א או"ח סי' תר"ג כי יותר מתחרט כשיודע שעשה עבירה משאינו יודע. וכפל אשם אשם י"ל כי יש ב' סוגי חטאים בין אדם למקום ולחבירו, ובב"ב (פ"ח:) קשה גזל הדיוט מגזל גבוה כי גזל גבוה הבחירה ביד אדם לחזור בתשובה, אבל בגזל הדיוט ל"מ תשובה עד שישוב הגזילה ויתפייסו על הצער שהי' לו, וז"ש בדניאל (ט' ט') לה' אלקינו הרחמים והסליחות, אימתי, כי מרדנו בו בו דייקא אם מרדנו בין אדם לחבירו, אין ה' מוחל עד שיפייס לחבירו (ועפרד"י ר"פ נח בזה) וז"ש ואם נפש כי תחטא וגו' ונסלח לו, והטעם אשם אשר רק לה' שהחטיא רק בין אדם למקום. לכן הקרבן מכפר עליו, אבל נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד, שימת היד לקנין כדרך הסוחרים לקיים המקח, ותקיעת כף דינו כשבועה, ועי' חות יאיר סי' קצ"ד, ויש ב' חטאים בינו לחבירו ולמקום שצוה ואהבת לרעך כמוך שלא לגוזלו, יראה מתחלה לתקן חטא בינו לחבירו והשיב את הגזילה ואח"כ ואת אשמו יביא לה', ועי' שער בת רבים

ובש"ך עה"ת כ' לפי שמביא ב' אשמות אשם תלוי וכשנודע לו שאכל חלב מביא אשם ודאי, עי' בית האוצר ח"א כלל ר"ט דתמה דמפורש בכריתות (כ"ה.) ובכ"ד דאם אחר הבאת אשם תלוי נודע לו שאכל חלב מביא חטאת אבל להביא אשם ודאי אחלב הוא מין קרבן שלא הוזכר בשום מקום וצע"ג

כא) אשם ודאי. מי שגנב או גזל או נשאר בידו פקדון או שותפות ותבעו ממנו וכיפר ונשבע לשקר, ואם יעשה תשובה וישיב החמס חייב קרבן וחומש - וחומש אינו נגבה בזמן הזה, ובמנ"ח מ' קכ"ט מהסס בזה דלמה לא ינהג בזה"ז דחומש הוי ממון והוא לבעלים, וא"צ ב"ד סמוכים, ולא דמי לחומש דמעילה דאין לנו בזה"ז הקדשות וכן אין לנו כהנים מיוחסים, ועי' סמ"ע חו"מ סי' א' סק"ז בזה"ז אין דנים כל המשלם יותר משהזיק, משמע דהב"ד א"י לחייבו ע"ש, אבל הוא בעצמו למה לא יצטרך לשלם

שם) וכחש. יש הבדל בין מכחיש ובין מכחד, המכחד מעלים הדבר מחבירו, והוא לרוב בשב ואל תעשה. ונקשר עם הדבר עצמו, ונמצא על דברים נעלמים בכלל, אבל המכחיש ואמר הדבר היפך האמת, אילת השחר סי' ת"כ

שם) נפש כי תחטא וגו' וכחש בעמיתו, אם יאמר לך אדם על איש חפשי בדת, כי הוא איש אמונה בדברים שבין איש לחבירו. דע כי אמונתו תתקיים אך כל עוד שלא יבא לידי נסיון של הפסד גדול ואיבוד הונו, אבל אם יבא לידי נסיון בטח לא ימשוך נפשו מקחת אשר לחבירו, "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' האדם ההוא יכחש גם בעמיתו ובפקדון ישלח ידו

כג) והשיב את הגזלה, כל הגוזל שו"פ חייב להחזיר והוי לאו הניתק לעשה, ואם נשרף חייב לשלם, ואם נשתנה חייב להחזיר דמים, ופחות משו"פ אע"פ שאסור לגזול אינו בתורת השבה והוי כמו ח"ש באיסורין, וב"נ חייב אף פחות משו"פ דלא ניתנו שיעורין לב"נ, ויהי' תלי' ג"כ אי במ"ע יש מצוה בחצי שיעור (ועפרד"י ויקהל דף שע"ט.) וכן כאן בהשבה בפחות משו"פ, ובמג"א סי' תרל"ז סק"ג בשם ס' יראים אף דגזל עכו"ם מותר לא הוי לכם. ועי' מחנה אפרים הל' גזילה סי' א'

ועי' ס' המצות מ"ע קצ"ד. דאף בדמים מקיים מ"ע והשיב את הגזילה, ובחגיגה (ט'.) פרש"י יכול להחזיר דמי גנבתו ויהי' מתוקן מחטא, מבואר דמקיים מ"ע והשיב בהחזרת דמים, ובריטב"א מכות