פרדס יוסף ויקרא עד

נהנה מהקדש שלא כדרך הנאה כיון דילפינן חטא חטא מתרומה דינו כתרומה אף דלא כ' בי' אכילה בגופו, ועשעה"מ פ"ה מיסוה"ת, ובשאגת ארי' סי' ע"ו כ' ג"כ דחייב שלכדה"נ במעילה, ועי' מנ"ח מ' קכ"ז ורפ"א, דרוש וחדוש פסחים מערכה ה' אות כ"ה, ושואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' קס"ז - וקול ומראה וריח א"ב מעילה רק איסור דרבנן, פסחים (כ"ו.), ודוקא שהי' בהיתר כגון נרות שהדליקו במקדש והוא נהנה, אבל אם לקח פתילה של הקדש מעל, כ"כ במשל"מ פ"ח ה"ו ממעילה וגם יש מעילה בקונמות הן בקונם כללי, שאמר ככר זה הקדש, וקונם פרטי קונם ככר עלי או שאוסר חפצו על חבירו, וקונם כללי יש לו פדיון ופרטי אין לו פדיון, וע' משל"מ פ"ד ה"ט ממעילה באוסר עצמו רק באכילה יש מעילה, אך צריך שיהי' כזית, ובמנ"ח בקומץ מנחה חידש בתשמישי קדושה אי אזמני' מהני שאלה על הזמנה להוציאם לחולין דלא עדיף מהקדש גמור דמהני שאלה

והמל"מ ג"כ נסתפק באוסר פירות חבירו עלי' כיון דא"י להקדיש אפשר שאין בו מעילה, ובר"ן נדרים (ל"ה.) נסתפק בקונמות לאחר שמעל אי יצאה לחולין ע"ש, ופשוט דהספק רק בקונם כללי דיש לו פדיון - ובשו"ת רדב"ז ח"ג סי' ת"ר הא דיש מעילה בקונמות רק כשמזכיר לשון קונם אבל היכי דאמר בלשון איסור אין בו מעילה ע"ש, וכן נראה מלשון רש"י יבמות (פ"ח.) דרק קונם שהוא לשון הקדש יש בו מעילה, ועי' ס' עבודת הלוים בזה בשבועות (כ"ב:), ושואל ומשיב רביעאה ח"ג סי' ק"נ, וכלי חמדה מטות (דף קל"ז.) הרבה מזה ובמעילה ישלד"ע והיינו בשוגג לענין מעילה, אבל במזיד לענין מלקות אשלד"ע בגמ', ועמנ"ח מ' קכ"ז, ובתוה"מ סי' שמ"ו ואילת השחר סי' תכ"ה כ' הבדל בין בגד למעל, בוגד בנסתר בלתי נגלה, ומשתתף עם שם בגד כמו בגד יתכסה בו האדם כן יתעטף הבוגד ויתכסה, והמעילה היא שיקור מפורסמת

יז) ולא ידע, רש"י יש עונש בשוגג, עשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ק"ב, ועמש"ל (ד' ב') מחטא בשוגג ברמב"ן, יע"ע לקמן בפסיק י"ט

שם) עי' קובץ שערי תורה ח"ד סי' ע"ו מ"ש על רא"ם אינו ר"ל מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל ולא על הנהנה כו', מבואר דתרומה אסורה בהנאה מדאו' דלא יאכל כולל גם הנאה, ועי' בגו"א ותמה הפנים יפות דבפסחים (כ"ג.) והרי תרומה כו' מבואר דתרומה מותרת מדבריו בהנאה מקרא ותרומתכם ובסי' פ"ח תי' דס"ל לרא"ם כתוס' דהנאה של כילוי אסור מדאורייתא (ועמל"מ פ"ב הי"ד מתרומות), ובאמת לולא קרא דתרומתכם הי' אסור ממשמעות אכילה דגם הנאה בכלל, אלא דגלי קרא תרומתכם תרומה שלכם תהי' דמותרת בהנאה אבל הנאה של כילוי דילפי' מהקישא דאסורה כתוס' שבת (כ"ו.) ופסחים (ל"ד.), נהי דאפשר לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא לחייב על הנאת של כילוי לזר או לכהן טמא כעל אכילה, אבל מיהא אהדרי' הקישא להיות בכלל איסור אכילה וכו' ועי' מזה בכל"ח כאן

שם) אשם תלוי, מי שנסתפק אי חטא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, שהי' ב' חתיכות א' חלב וא' שומן ואכל א' ונאבדה האחרת ואינו יודע מה אכל מחויב אשם תלוי, ונקרא תלוי שאם יתוודע לו אח"כ שאכל חלב, צריך להביא גם חטאת, ואם יודע לו ששומן אכל ל"צ לקרבן אחר וטעמו שיזהיר בכל מעשיו לבל יכשל בעבירה, וצריך שיהי' איסור קבוע כגון ב' חתיכות, אבל חתיכה א' וספק אם חלב או שומן פטור מקרבן

ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' כ"ט חידש דמי שאכל חתיכה ספק חלב וס' שומן, אין חילק בין ידע שהי' בו ספק ואכלו, ובין טעה וסבר שהוא ודאי שומן לעולם מייתי אשם תלוי, אע"פ שמזיד לאכול ספיקא דאו', ולכשנודע לו שהי' ודאי חלב מביא חטאת, דלעולם שוגג הי' שסמך עצמו על דעתו ע"ש, וע' כריתות (י"ח.) ותוס' (די"ז.) ד"ה ספק וצ"ע - ועשטמ"ק כתובות (כ"ב:) בידע דאיכא תרי ותרי ומ"מ חייב אשם תלוי וע' במפרש נזיר (כ"ג.), ועי' בס' זרע אברהם סי' ט' מ"ש בזה, ובמשנת חכמים סי' ל' ובשו"ת מחזה אברהם סי' א', ובס' המצות מ"ע ע' משמע דבשעת שאכל לא הי' ספק לו רק סבר שהוא שומן, ובפהמ"ש לרמב"ם כריתות, וע"ע בחמדת ישראל ח"א (דף ד': וקמ"ד ע"ד:) וע' בס' אהבת אברהם סי' י"ב בענין ספד"א אי מה"ת לקולא

ובספרי זוטא פ' שלח כ' דבספק ע"ז ליכא אשם תלוי, ואינו דומה לשאר ספק חטאת, ותמוה דלהדי' מבואר במתני' ריש כריתות העובד ע"ז חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע אשם תלוי וע"ש בזית רענן, וכבר עמד על זה בשו"ת הרשב"א סי' תקנ"ג, והק' דהאיך משכחת ספק ע"ז, וכ' כגון שהי' לפניו ב' גלים א' של מרקליות וא' של אבנים דעלמא וזרק לא' מהם ואינו יודע לאיזה מקום זרק, וגם הק' דהיכן מצינו דבע"ז ליכא דין אשם תלוי, וכ' דכוונת הספרי לענין