פרדס יוסף ויקרא עו

(ט"ז.) בשם רמ"ה דמ"ע והשיב רק אם משיב הגזילה בעין, ועי' הגהות אמרי ברוך חו"מ סי' ל"ד לבאר ד' הרמב"ם שחשב ב' לאווין לאו הנל"ע ולאו הניתן לתשלומין, ועשו"ת נובי"ת יו"ד סי' ע"ז ובשיבת ציון סי' ק', ושו"ת חיות יאיר סי' קצ"ג ובחמדת ישראל ח"א (דף י"א:) ובס' פרי חיים – וברש"י סנהד' (נ"ז.) והשיב מידי דשייך בהשבה להוציא פחות משו"פ שאינו בתורת השבה, ומדאינו בתורת השבה אינו עובר בלאו דגזל, ובירושלמי קידושין (פ"א ה"א) לאשמה בה פרט לפחות משו"פ. ובדף (נ"ט) מבואר הטעם דפחות משו"פ אין מחויב להשיב דדרך העולם למחול, ולפ"ז אם גזל מחרש שוטה וקטן דלאו בני מחילה חייב להשיב אף בפחות משו"פ, אבל להטעם דאינו ממון פחות משו"פ אף להם א"ח להשיב, ובב"ק (ק"ה.) דבפחות משו"פ א"צ להשיב ואין חוששין שמא תתייקר וכ"כ בחו"מ סי' שס"ז ס"ג, ועי' ס' אמרי הצבי על ב"ק שם אריכות בזה

וראיתי בס' סביב ליראיו על ס' יראים ששלח לי למנה המחבר הגאון ר' אהרן קארלין נ"י האבד"ק פינסק בסי' רנ"ז, שהק' למה לא חששו שמא שו"פ במדי, וכקידושין (י"ב.) ותי' כסברות הר"ן דהוי כאמרה לדידי שוה לי, ואפ"ה בעי שיהי' שו"פ בשום מקום, ול"ש רק בקידושין שקבלה מדעתה, משא"כ בגזילה ל"ש זה ע"ש, והארכתי בזה בחידושי, והר"מ בפ"ד הי"ד מאישות דבעי דבר שלא יהי' נפסד עד שיבא למדי אבל בדבר שאינו מתקיים אינה מקודשת כלל, והר"ן כ' הטעם משום לדידי שוה לי, ולהסביר הדבר י"ל דהנה בכל הדברים מועיל לדידי שוה לי כמו בפדיון הבן יכול לומר הכהן לדידי שוה לי בקידושין (ח'), ול"ק אמאי בקידושין פחות משו"פ ל"מ, אבל ז"א דפחות משו"פ עפרא בעלמא, ואין ביכולתה לעשות מעפר כסף, אבל אם במדי שו"פ אף דכאן לא שו"פ כיון דעל עצם הדבר יש שווי' פרוטה ממילא מועיל היכי שאמרה לדידי שוה לי, וזה סברות הר"מ, דכל הטעם אף דהיא לא תהנה פרוטה והוצאות מרובה משווי', מ"מ כיון דיש על הדבר שם ממון הוי דבר חשוב ומועיל לקנין, ובעינן שעכ"פ יהי' באפשר שיהי' שו"פ, אבל סברות הרא"ש ושאר הפו' באה"ע סי' ל"א, דאף אם יתקלקל עד מדי מקודשת כיון דהדבר בעצם שווי' פרוטה, אף דכאן אינו שו"פ חשוב ממון וכסברת הרשב"א בשבועות (דל"ט:) דבכלי אף שאין בו שו"פ הוי דבר חשוב ומועיל לכל הקנינים – ויהי' מיושב בזה קו' הפנ"י בריש קידושין בעדיות תני לה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ואע"ג דאי קבלה קידושין מאחר הוי ב"ש לחומרא מ"מ לאו להכי איתשל, והפשט דאם ראובן קידש בפרוטה ואח"כ קידשה שמעין בדינר ומת ראובן לב"ש הוי א"א והוי לחומרא אבל לב"ה הוי אלמנה ע"ש בעצמות יוסף, ולי נראה בפשוט דא' קידשה בפרוטה ושני בדינר ואח"כ בא עלי' הראשון לב"ש הוי א"א, והפנ"י הק' דע"כ איתשל רק לענין אחר דאי לענין קידושין ראשונים ופליגו אי צריכה גט, התינח בדינר ופרוטה אבל לענין שו"פ ושוה דינר לא משכחת פלוגתיי' דאף לב"ש צריכה גט, דהא שמואל אמר אפי' כור תמרים בדינר לשון גוזמא, וא"כ איכא למיחש שמא שוה דינר במדי ולכ"ע צריכה גט, ומתני' איירי בשו"פ ושוה דינר ע"ש, ולפמ"ש ז"א דכל הטעם דחיישינן שמא שו"פ במדי דלא בעי שתהנה. אלא דפרוטה הוי דבר חשוב, או משום לדידי שוה לי וזה דוקא לב"ה אבל לב"ש שבעינן שתהנה דינר כמו שאמר ר' זירא אשה מקפדת ע"ע ואינה מתקדשת אלא בדינר, או כרבא של"י בנות ישראל כהפקר ומשום אפקעינהו כפרש"י שם, וממילא בעינן שווי' דינר כאן, ואף דבמדי שווי' דינר לא מהני, ולא אמרי' שמא שווי' דינר במדי דבעינן שיהי' כאן שווי' ותהנה דינר, ובחי' הארכתי ולא העתקתי כי אין מטרת חיבורי לפלפול, ועשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' פ"ה, ובית האוצר ח"א כלל מ"א אות ד' וכ"ב, ופרד"י לך (דף פ"ו:) וחיי שרה (קמ"ט:)

שם) אשר גזל. בב"ק (צ"ח:) כעין שגזל, וחמץ שעבר עלי' הפסח אומר הש"ל, בחק יעקב סי' תמ"ג סק"ח דבתוך הפסח א"י לומר לו הרי שלך לפניך לפי שהכל מצוון לבערו וכאלו שרוף ועומד דמי, ובקצה"ח סי' שס"ג סק"א השיב עלי' דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק, ועוד דמ"ש מתרומה ונטמאת דג"כ לשרפה עומד, ועוד דא"כ גם לאחר יו"ט לא יוכל לומר הש"ל כיון דקניא בשינוי, וי"ל דבתוך הפסח צריך לשורפו ועובר בב"י ובי"מ. אבל בתרומה טמאה אינו עובר ומותרת בהנאה, ועשו"ת בית אפרים חו"מ סי' מ"ח שתי' קו' הקצה"ח מתרומה ונטמאת ע"פ רש"י ותוס' שבת (כ"ה.) דת"ט רק מדרבנן בשרפה, וכ' הכפ"ת סוכה (ל"ה.) דהיכי דרק מדרבנן בשרפה לא הוי כשרוף, ולא אמרי' כתותי מכתת שיעורא ע"ש, ועי' בחידושי הרד"ד על פסחים מזקיני הגאון מלאסק ז"ל בדף י"א מ"ש בזה ע"פ פלפול עמוק ובס' זכותא דאברהם (דף מ"ג:) – ולדברי הח"י אמרתי ראי' דהמג"א בסי' ת"מ סק"א הק' אמאי יכול לומר הש"ל הא נהנה מאיסור הנאה, ותי'