פרדס יוסף ויקרא עג

הכ"נ אע"ג דקדשים טהורין אינן אסור אלא משום טומאת הגוף שבו מיקרי נהנה מעבירה, ומ"ש בשבועות ביטוי אינו נהנה ק' בנשבע שלא לאכול ואכל הא נהנה מעבירה וכמו מלאכה בשבת וצ"ע, ועי' ס' עבודת הלוים ריש שבועות ד"ב

ח) רש"י לפרקליט, עשו"ת אלף המגן סי' א' שהאריך בזה

ט) והזה הזאה אוחז בגוף העוף למעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו, מיצה, סוחט בין אצבעותיו עי' תוה"מ סי' של"ד - ויש הבדל בין "מצץ מצה מוץ" מצץ מוצץ בפיו דבר שיש בו לחלוחות, מוץ סוחט המשקה הבלוע באיזה דבר. ומצה מורה על המשקה שבשולי הכלי עי' תוה"מ סי' פ"ב

יא) לא ישים עלי' לבונה במנחת חוטא, והטעם כ' בחינוך סי' קכ"ה ששמן רמז לגדולה שצף על כולן, והחוטא צריך להיות בדאגה ושפלות, וגם שלא להטריח העני יותר מדאי, והמנ"ח נסתפק במנחה שמתו בעלי' אי דמי לחטאת שמתו בעלי' דלמיתה, ובזבחים (כ"ג.) מבואר דחטאת מקרי מנחה ומנחה איקרי חטאת ע"ש, ועי' ירושלמי פ"ג ה"ו מסוטה דמבואר דהוי כחטאת שמתו בעלי'

יב) חטאת. עי' משל"מ פט"ו ה"ב מפסולי המוקדשין מ"ש ברש"י ורמב"ן

יג) מאחת ופי' בשפ"ח החמורות טומאות מקדש שבכרת, וקלין שבועות עדות שאין זדונה כרת, ויש לו חומרא דחייב גם על זדונו, וביטוי קל מכולם דליכא כרת ואינו חייב בזדון וכו' וכ"כ בקרבן אהרן, ובס' אהל דוד ריש מס' שבועות הק' דאיך ס"ד דשבועות עדות לא יהי' בעשירית האיפה, וק' דבמנחות (ע"ג:) יליף מדכ' והיתה לכהן כמנחה שתהי' עבודה כשרה בו, ובדף (ע"ד.) פריך והא מהתם נפקא וכיפר הכהן על נפש השוגגת ומשני דקמ"ל אפי' במזיד ומשכחת בזדון שבועה, וא"כ ק' אם נימא דשבועות עדות אינו מתכפרין אלא בב' תורין א"כ איך משכחת מנחה על זדון חטא, ובשבועות ביטוי א"א לאוקמי' דבביטוי כ' ונעלם - ולולי דברי ק"א י"ל דשבועות עדות מקרי קל, נגד ביטוי כיון שיש גם לזדונו בפרה כדאי' במכות (ב':) ותוס' פסחים (ל"ב:) דיה מעילה, ועוי"ל דמשכחת גם גבי ש"ב זדון דבשבועות (כ"ז:) איזו כו' א"ל באומר יודע אני ששבועה אסורה וא"י אם חייבין קרבן, ואע"ג דבעלמא א"ח אם הזיד בלאו אפ"ה חייב גבי שבועות ביטוי הואיל וחידוש הוא, וא"כ איצטריך והיתה לכהן כמנחה, כפרש"י בחומש מנחת חוטא הוא לכהן, גם יל"ד על ק"א שהי"ל לומר שעדות חמור שהוא רע לשמים ולבריות כדאי' לקמן וצ"ע

טו) נפש כי תמעול, מציין ברש"י ת"כ והוא ג"כ גמ' מעילה י"ג, וכ"ה במצורע (י"ד ל"ד) בשירה כו' מת"כ, והוא מגמ' הוריות (י'.), ועשו"ת רצ"ח בחלק אמרי בינה בסי' ב' שהביא מקומות אחדים ברש"י עה"ת שמביא מאמרים בשם המדרש, ונמצא בש"ס, וגם בס' ברכת אהרן מאמר רצ"א מביא מזה ואזכירם פה, בראשית (י"ד יח) מלכי צדק שם בן נח, וזה מבואר בנדרים (ל"ב :), - (י"ב יא) עד עכשיו לא הכיר בשרה ואי' בב"ב (ט"ז.), (י"ח י"ח) זכר צדיק לברכה, ואי' ביומא (ל"ח) (ל"ב ל"ב) ויזרח לו השמש ואי' בחולין (צ"א:) - שמות (י"ח ט') חדודין, ואי' בסנהד' (צ"ד.), (כ"ט מ"ג) במכובדי, ואי' בזבחים (קט"ו:), דברים (ח' י"א) עצמות יוסף כו' ואי' בסוטה (י"ג:), אסתר (ד' ט"ז) ועכשיו ברצון והוא במגילה (ט"ו.), קהלת (ט' ט"ז) עיר קטנה כו' ואי' בנדרים (לב:), ועי' שד"ח כללי הפוסקים סי' ט"ז אות נ"ט שהקדמונים אחזו להביא ממקום היותר מוקדם וספרי אגדה קודמים זמן רב לספרי הלכה כמו שאי' בש"ס ספרי אגדתא כדבר המצוי ומפורסם, ע' ברכות (כ"ג. וגיטין ס'). וע"ע שמות (ד' ז') מדה טובה מרובה כו' והוא בשבת (צ"ז.), - (ג' טו) זה שמי לעולם והוא בקידושין (ע"א), - (ד' י"ח) ליטול רשות והוא בנדרים (ס"ה.), - (כא ל"א) יכול א"ח כו' ואי' בב"ק (מ"ד.) - (ל"ב י') פתח כו' והוא בברכות (ל"ב.), במדבר (י"ג ל"א) כביכול כו' והוא בסוטה (ל"ה.) ועוד הרבה מקומות

הנהנה מהקדש קדשי מזבח או בה"ב או אוכל תרומה בשוגג משלם ותוספות חומש, ויבא קרבן אשם מעילות, ומועיל אחר מועל אם הוא בשוגג השני פטור ואין מא"מ רק בבהמה וכלי שרת ומקדשי מזבח רק קדשי קדשים כחטאת ואשמות אבל קק"ל כשלמים אין מועלין בחייהם רק לאחר שחיטה וזריקה, באימוריהם לאישים הו"ל קק"ל, ובק"ק מועילים בחייהם אבל לאחר שחיטה וזריקה הותר הבשר לכהנים אין מועלים, ובקק"ל בחייהם דליכא מעילה אבל איסור תורה יש להנות בהם ועמל"מ פ"ב ה"א ממעילה. - ובדברים שנהנה ולא נפגמו כמשתמש בכלי זהב נהנה בשו"פ מעל, ובדברים שדרכם ליפגם כבגדים צ"ל פגום שוה פרוטה והנאת שו"פ - ועי' פסחים (כ"ו.) תד"ה שאני: