פרדס יוסף ויקרא עב

האיפה, ואה"נ אם הי' לו דמים שהפריש לכל הקן הי' יכול להקריב קרבן עשיר אף בעניותו, ועי' ירחון אהל מועד סי' י"ט וק"א וקכ"ב בזה, ובכלי חמדה כ' כיון דהכא איכא ג"כ דלי דלות ומסברא דמי שאינו יכול להביא בדלות ורק סולת בדלי דלות, אין ללמוד ממצורע שיוכל להביא בדלות, דבאמת מליקה הוי נבלה ורק מצותו בכך, אבל מי שדינו סולת א"י להביא ב' תורין דיהי' אסור משום נבלה ושוב אמרי' דה"ה מי שנתחייב בדלות אינו יכול להביא קרבן עשיר ולא ילפי' ממצורע די"ל דהוקשי אהדדי דלות ודלי דלות ע"ש עוד בזה

ובפענח רזא הק' למה יביא ב' תורים ועשיר רק קרבן א' והא התורה להקל עלי' בא (ותורה חסה על ממון ישראל יומא מ"ג:) ותי' דבקרבן עשיר די באחד כי יש בה חלק לגבוה אימורים יחלק להדיוט בשר ועור, אבל קרבן עני שאין בו אימורים, ואילו יביא חטאת לבד אין כאן חלק לגבוה, ואם יביא עולה לבד הרי כולה כליל ואין חלק לכהנים לכך צריך שניהם - ובס' תורת צבי כ' לישב הקו' דידוע דעני הבא לקודש עם התור יראה שם עומד עשיר עם בהמה בטח יהרהר בתרעומות מדוע גורלו שיצטרך להסתפק בתור, וגם במקום הקודש יבוכר בעשיר על פני העני וחטאם הי' שוה ולא יוכר שוע לפני דל, ולהכי צריך גם קרבן עולה המכפרת על הרהר, (וכמ"ש בשם חדו"י) ובזה יש להבין מה שבדלי דלית די לו בקרבן א' מנחה, לפי שהרהורים יש רק בבינוני אשר לא רחוק הרבה ממדריגת עשיר ומתקנא בו, משא"כ בדלי דלות שמגודל שפלותו אינו מקנא כלל, ושמח בחלקו הפחות ולעצם החטא די לו בקרבן א', ודומה לזה כ' בראב"ע (בשלח י"ד י"ג) שתמה איך יראו מחנה גדולה מישראל מהרודפים אחריהם, והתשובה שהיו כל כך שפלים בעיני עצמם מרוב עבודה במצרים וייראו ללחום עמהם

ועפ"ז י"ל דבכל מקום כ' חטאת קודם לעולה וביולדת בפ' תזריע כ' עולה קודם חטאת, עי' ברש"י (י"ב ח') ע"פ חז"ל בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעה שלא תזקק לבעלה, ועי' א"ע שם בפסוק ו' הטעם דכבש לעולה שמא עלתה שוב מחשבה בשעת לידתה מרוב הצער, וחטאת חייבת שמא דיברה בפיה ע"ש, והתם ג"כ עשירה מביאה עולה על מחשבה זו, ומחשבה לעולה קודם הדיבור ושפיר עולה קודם חטאת, ובעני' שמביאה תורים או בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, העולה מכפרת על ב' הרהורים הנ"ל, הרהר הצער והרהר שמתקנא על העשירה, וכ' עולה קודם אבל בכל דוכתא הרי חטאת בא על עצם החטא שהוא קודם שיתקנא ומהרהר אחר זמן בבואו אל הקודש ולהכי כ' חטאת קודם וא"ש הכל

ומה שהיונה זכתה להיות בו הקרבנות יותר מכל עוף, שזכתה בימי נח שאמרה יהי' מזונותי מרורין כזית כו' (עירובין י"ח: וסנהדרין ק"ח:) גם ישראל נמשלו ליונה כדאי היא לכפר עליהם (עי' ברכות נ"ג: ושבת מ"ט.) ומי נקרא עשיר עמנ"ח אות ב', דאינו מבואר אם עשיר הוא שאינו מקבל צדקה או אפשר אם יש לו דמי בהמה צריך להביא בר' בחיי בעשיר כשבה או שעירה ב' שקלים ודל ב' תורים עשירית מזה, ודלי דלות עשירית מזה, וקשה בשבועות ל"ז. בשבועות עדות חטאת בת דנקא, ובכריתות (י':) כבש בן שנתו בסלע ודמי עשירית האיפה חד מן ל"כ משתי תורים וצע"ג, ועי' שערי תורה סי' מ"ה

ז) רמב"ן הביא הא דחייבה תורה קרבן בשוגג על העלם טומאה באכל קודש או שנכנס למקדש הוא חידוש כיון דהוי טעה בדבר מצוה וצריך להיות פטור ע"ש, ועי' תוס' ערכין (ג'.), ד"ה למעוטא שהק' למ"ל קרא למעט קטן מכרת מהכ"ת לחייב כיון דקטן אינו בר דעת ע"ש, וראיתי בכלי חמדה חקת (דף צ"ז ע"ד) שכ' לרמב"ן אין לך בו אלא חידושו דדוקא כשנטמא כשהי' גדול דהי' עליו מיד החיוב לטבול כשירצה לכנוס למקדש ולאכול קדשים, וכן אם נכנס למקדש או אכל קודש אח"כ בהעלם טומאה חייב קרבן, משא"כ כשנטמא בקטנותי דלא הי' לו חיוב ודעת לטבול שוב פטור בגדלותו כשיכנס לקודש בהעלם טומאה משום טעה בד"מ עש"ה, וע"ע בס' חלקת יואב ח"א או"ח סי' ז'. ובאמת ק' על הרמב"ן ממנ"פ אי מקרי עשה מצוה ליפטר לגמרי כמ"ש בשבת (קל"ז.), ופסחים (ע"ב.), ואם זה מקרי לא עשה מצוה דקיי"ל טמא מחלל עבודה, בר"מ פ"ד מביאת מקדש, א"כ יחייב שוב בחטאת קבוע והיכן מצינו פשרה כזה בטעה בדבר מצוה וצ"ע

ובעה"ת כאן כ' לפי שטמא הנכנס למקדש ושבועות ביטוי אינן נהנין מן החטא היקל עליו בקרבן עו"י וכו' עש"ה, וצ"ע הא אוכל קידש בטומאה הי' נהנה בהעבירה והוא בעו"י, וכמו במלאכה בשבת דהוי נהנה דצריך למלאכה, ועי' תוס' סנהדרין (ס"ב:) ד"ה להגביה, אע"ג דעצם המלאכה אין אסור רק משום שהוא שבת,