פרדס יוסף ויקרא עא

הגם שהראשון יש בו חידוש יותר, ואז ידבר בדרך לא זו אף זו, עי' תוה"מ ואילת השחר סי' קצ"ט

בשו"ת תירוש ויצהר סי' צ"ו הביא אי שבועה צריך דוקא בביהכ"נ, והאריך דעל פי ד"ת לא צריך וגם ל"צ ס"ת ולא תפילין, והנשבע לה' לשוא ושקר עובר שבועה ועונשו רב, ולהמון להם ראוי לפחד שיתנו לבם עונש שבועה קודש במקום קדוש, עי' בראשית כ"א כ"ג, כ"ה ל"ג, כ"ו ל"א, ל"א נ"ג, נ' ר"ה, שמות כ' ז', ויקרא ה' ד', קדושים י"ט י"ב, במדבר ל' ג', יהושע ב' י"ב, י"ט י"ט, ש"א כ' י"א, רות ג' י"ג, ר"מ הל' שבועות פ"א ה"א, ופ"ב ה"א, ביו"ד סי' רל"ז ס"א, ובטו"ז וסעיף ו', מכל הנ"ל מפורש דלא בעי ס"ת ולא במקום קדוש

שבועות התורה צריך ס"ת בידו ולא מבואר שצריך בהכ"נ חו"מ פ"ז סי"ג וסי' ל"ד ס"ה, ורק לאיים בחו"מ פ"ז ס"כ - ובשבועות (ל"ט.) כל העולם נזדעזה בשעה שאמר ה' לא תשא כו', ועי' זה"ק יתרו (צ"א:), ובאבות פ"ה מ"ט חיה רעה בא בשביל שבועת שוא וענין שבועה באמת ג"כ חמור, ובש"ך חו"מ סי' כ"ד סק"א וז"ל אלא שקשה לישבע אפי' באמת, ועפרד"י ויצא (דף רל"א. וח"ב קנ"ט: וקפ"ה:) שהארכתי בענין שבועת אמת ע"ש הרבה חדשות וע"ע שו"ת אוריין תליתאה סי' מ"ה, ובכור שור שבועות (דל"ט.) ובחו"מ סוס"י צ"ו אין משביעין למעוברת, ורמ"א או"ח סי' תר"ב שאין משביעין בעשי"ת, ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' ע"ה ושו"ת משיב כהלכה יו"ד סי' ט', ובנוב"י קמא יו"ד סי' ע"א הביא מקומות הנ"ל דאנו מוזהרים שלא לישבע בשקר אפילו באינו אוחז ס"ת והביא מתנ"ך גמרא ופוסקים ורמב"ם וש"ע

ז) ואם לא תגיע ידו, קרבן עולה ויורד על טומאת מקדש וקדשיו ושבועות ביטוי ועדות, וחייב חטאת קבוע ואינו נפטר בעוף או סולת רק אם הוא עני, וכ' בחינוך מ' קכ"ג דעני והביא כשבה או שעירה לא יצא יי"ח לפי שה' פטרו א"צ שידחוק עצמו להביא ביותר, ומזה ראי' לבלתי עשות הוצאות ביותר מהראוי לא לפי ממונו ועי"ז יהי' סיבה לגזול כשמבקש לימודו ואינו מוצאו (ועפרד"י שמות ב'. ותרומה רע"ה:), והר"מ פ"ו הי"ב משגגות כ' דיצא, ובנגעים פי"ד מי"ב מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ובר"ש שם אפי' לכתחילה מביא ותבא עלי ברכה, וכבר תמה המל"מ בהגהותיו על החינוך ממשנה הנ"ל, וראיתי בשם השפת אמת ז"ל לתרץ דבעולה ויורד בעשירות מביא כשבה ובעניות ב' תורין, ולזה עני שחייב להביא ב' תורין ומביא כשבה אף דמעולה בדמים מ"מ הרי ממעט במספר, משא"כ מצורע דמספר הקרבנות שוה לעשיר ולעני ופח"ח, ועי' בזה בחת"ס שבת (קל"ב:) ובס' שיורי מנחה

ודודי הגאבד"ק לאסק ז"ל בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"ה אות כ"ב הק' מ"מ כיון שקרבן עשיר הוא ביוקר מקרבן עני למה לא יהי' סגי לעני בזה, וי"ל דכ' הראשונים דלהכי עני צריך חטאת ועולה דעני מהרהר למה יגרע ערכו מעשיר, ומהרהר נגד השי"ת וצריך עולה לכפר על הרהר שלו, ולפ"ז אף שמביא קרבן עשיר מ"מ כיון שאין בכחו לזה רק מוכרח לדחוק עצמו, ולא נפיק מהרהר ולא נתכפר לו על הרהרו לכן לא יצא, ומוכרח להביא תורים שאחד יהי' עולה אבל במצורע שגם עשיר הביא עולה ומתכפר על כל הרהר שלו ג"כ לכך יצא - ובדרך פלפול י"ל החינוך דמן הבקר טרפה פסול מה"ת ועוף טרפה רק משום הקריבהו נא לפחתך והוא רק מדרבנן כמ"ש לעיל בדף ו', וכל קרבן דלא חיישינן לטרפה דאזלינן בתר רוב בחולין (י"א:), והשטמ"ק ב"מ (ו':) כ' דרזב אינו ודאי ורק ספק והתורה התירו לסמוך על רוב, וי"ל כשאיכא לברורי לא אזלי' בת"ר, וא"כ בעני שמצוה בתורין שאף אי טרפה כשרות מה"ת, ואם יביא בהמה צרכינן לסמוך על רוב וכיון שבידו להביא קרבן ודאי למה יביא קרבן שרק כשר מכח רוב לכך לא יצא, אבל במצורע שגם עני מביא כשבה והכשירו מכח רוב, שוב אין חילוק אם כל קרבנותיו או חדא ולכך יצא, ולפ"ז מי שהוא בדלי דלות כשיבא קרבן עני י"ל דיוצא דעופות ודאי כמו עשירית איפה - וגם י"ל דנגעים באים על צרי עין וכששב צריך לומר להיות לו טוב עין ולהטות עצמו יותר מדרך ממוצע כמ"ש הר"מ בפ"ד מח' פרקים (ועפרד"י בראשית כ"ג. ושמות י"א:) להכי יוצא, משא"כ בשאר עון אין לו להטות עצמו מדרך ממוצע

וראיתי ראי' להחינוך מכריתות (כ"ז:) אי לא כ' קרא מחטאתו בעוף, הו"א כי מפריש מעות לקנו ומעני לא מייתי עשירות האיפה דלאו מינא דרמי' הוא, אלא מייתי עשירית איפה מביתי' והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה, וקשה אם יפלו לנדבה ועוד עלי' להביא עשירית האיפה הלא טוב לו ליקרב הקן וליפטר עכ"פ מעשירית האיפה, הרי ראי' שכיון שהיא עני אינו יוצא בקן שהוא קרבן עשיר, אבל יש לדחות דמי לא משכחת שהפריש מקצת דמי הקן ולא כל דמי הקן, ומוטב לו להביא עשירית האיפה וס"ד דש"ס דמשום דלאו מיני' דמים הוא אינו יכול לקנות בעד מקצת דמי הקן עשירית האיפה, קמ"ל קרא דיוכל לצרף דמי הקן לעשירית