פרדס יוסף ויקרא סז

רשע דחמס פסולין אף דליכא מלקות, עשו"ת ב"ש אחרון חו"מ סי' כ' בזה ולפי כל מ"ש נראה לי אף דלר' יוסי דעדים זוממין לממון כשרים לד"נ מ"מ רשע דחמס פסול לד"נ וכמנ"ח, ז"ד בעבירה שיש בו מלקות אבל באין בו מלקות אף דהוי רשע דחמס בזה לא מיפסל, וזה לא עדיף מע"ז לממון דהוי רע לשמים ולבריות וכן בעבירה שיש בו מלקות, דאל"כ יהי' כשרין לד"נ כל הפסולין והתורה אמרה אל תשת לרשע עד, וא"ש קו' מנ"ח דשם דבר חמא דגנב והוי לאו הניתן לתשלומין ואין בו מלקות, ואף דהוי רשע דחמס לא מיפסל לר' יוסי ושפיר אי' דר"מ ור"י הלכה כר"י ואינו נפסל, אבל בעבירה שיש בו מלקות ורשע דחמס אף לר"י פסול לד"נ וא"ש קו' הגרע"א הנ"ל

לז. נוגע דפסול דאדם קרוב אצל עצמו. והקשו דא"כ יופסל גם בהעיד לחובה לעצמו ורק הטעם משום דמשקר ולחובה נאמן כרמ"א סי"ז ונה"מ צ' נפק"מ בכתב בשטר עד שלא נעשה נוגע ונעשה נוגע, ואי משום קרוב מועיל בעד שלא נעשה חתנו, אבל משום משקר פסול כעד שלא נעשה גזלן דחשדינן דעתה חתם בשקר, ועקצה"ח ל"ד סק"ד ופ"ת כאן ובס"י אי' א' משותפים העיד בדבר שחובה להם הוי עד ונאמן אף על חבירו, נשמע דנוגע הוי עד גמור לחובה ונאמן אף על חבירו, ובתומים כ"א העלה בצ"ע אי הוי עד לחובה או רק לחובה נאמן משום הודאת בע"ד ולשותפו א"נ, והביא רא"ש כלל ו' סי' כ' דנוגע פסול אף לחוב ועמל"מ פט"ו ה"א מעדות וב"ש אחרון סי' כ"ה. וע"ש שתמה אהא דפ' רבע שורי דכ' רש"י דנאמן אשורו דאינו קרוב אצל ממונו. ותי' בנה"מ סק"א דיש ב' טעמים דשור בעי עדים. א' דכמיתת הבעלים כן מיתת השור ש ב'. דלא חלוק משאר ממון דבאו להוציא ממון ממגו לסקול שורו, ולרש"י דאינו קרוב א"ע ול"ה קרוב לשור נופל טעם א' דעל מיתתו א"נ ועל ממונו נאמן וגם טעם ב' ל"ש דנאמן להפסיד ממונו אבל חיו נהי מטעם א' כשר לעדות דאינו קרוב אצל השור מ"מ טעם ב' שייך וא"י להעיד על ממון אחי'. אך ז"א דא"כ בלא העיד אפלוני רק אשורו שנרבע יהי' נאמן עם עוד א'. וי"ל לעולם רש"י ס"ל דא"נ ע"א דהוי קרוב, וקרוב אף לחובתו א"נ, ורק דנהרג השור משום הודאות בע"ד ולא משום עדות, אבל בנוגע דהעיד לחובתו נסתלק נגיעתו הוי עד גמור, וא"ש בס"ו דנאמן גם על שותפו עכת"ד. אך עדיין צ"ע דא"כ גם במעיד לחוב אשורו יהי' נאמן, ולמ"ל הא כיון דנאמן על פ' נאמן על שורו, והנכון כמ"ש זקיני ז"ל באהבת דוד דכ"ד דעל עצמו אינו עובר בל"ת ברעך עד שקר ורק על חבירו כ"כ רש"י ב"ק (ע"ה.) ושטמ"ק. והיכי דא"ע בל"ת חשוב למשקר ושפיר א"נ אשורו שנרבע דחשוב למשקר, דאינו עד דא"ע בל"ת אבל כשיעיד על חבירו דהרביע שורו דעובר בל"ת והוי עד ואמת בפיו נאמן גם אשורו ופח"ח, וענבי"ק אה"ע סי' כ"ג

גזבר שיש לו טו"ה ליתן למי שירצה אי יכול להעיד שא' הקדיש דבר, כ' ברמ"א ס"ט דתלי' אי טו"ה ממון, וש"ך כ' אף דאינו ממון רק לענין כפל וקידושין אבל בעדות ל"ב נגיעת ממון דוקא, וקצה"ח ד' הביא מהרי"ט חו"מ סי' פ' דבעי נגיעת ממון, לפ"ז י"ל נוגע פחות משו"פ כשר, וכמו שנסתפק בס' חקר הלכה דלא חשיב ממון פחות משו"פ, ומ"ש ראי' משליח נעשה עד בקידושין ב' שלוחין דהוי חצי פרוטה, י"ל כחו"מ סי' ע"ז בשומרין ערבין זל"ז, א"כ בשנ"ע הוי כמו כל אחד נוגע פרוטה. ועשו"מ תנינא ח"ד סי' קע"ז, וע' תומים למ"ד טו"ה ממון אף קרובו א"י להעיד דלא יומתו בנים כו'

לח. רמב"ם פי"ח ה"ב מעדות היינו עמכם ועם לוה ומלוה באותו מקום ולא הלוה הוי הכחשה, והוציאו מזה דהכחשה והזמה בב"א הוי הכחשה, והק' מפ' רבעני לרצוני דהוא ואחר מצרפין להרגו דהוי עשאאי"ל דיהי' הכחשה והזמה בב"א, ותי' בנה"מ לחלק בין היינו עמכם והלוה והמלוה, או הייתם ומלוה ולוה במקום אחר, דטור כ' דהוי כמו חללתם שבת דא"נ ראשונים להכחיש אחרונים, ובב"ב (ל"א.) ס"ל לרבא דגם בהכחשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אבל הרמב"ם ס"ל דלא בטלה כולה ושפיר בהייתם ולוה ומלוה עמנו במקום אחר אף רמב"ם מודה דהוי הזמה דהוא בגופן של עדים דהייתם במקום אחר, ונהי דהוי הכחשה על לוה ומלוה לא בטיל כולה, אבל היינו באותה מקום עמכם ולא לוה שפיר כ' הר"מ דהוי הכחשה דלא אמרו בגופן של עדים. אבל בפ"ר לרצונו אם יוזם הייתם עמנו במקום אחר אף דהוכחש מ"מ הוי הזמה דהוי בגופן של עדים ועשו"ת רע"א סי' רי"ב דבהכחשה נעשו אחרונים ספק פסולים ולאותו עדות פסולים וא"י להזים ראשונים. אבל בפ"ר לרצונו ל"ש זה

בקצה"ח כ' נתנסך יינו והוזמו חייבין לשלם מכא"ז, ונה"מ כ' דל"ש הזמה רק בדבר שצריך עדות בב"ד ולא באיסורין, אף במקום שצריך ב' עדים ל"ב הגדה בב"ד, ובמשובב נתיבות כ' דבתשו' הר"ן סי' מ"ז כ' דאף בע"א נאמן באיסורין ול"ב הגדה בב"ד, מ"מ כל זמן שאינו מעיז