פרדס יוסף ויקרא סו

שראה הוא ג"כ על עצמו ושפיר פריך דיציל דעדות שבמב"כ, וע"ז משני ממקיימי כו' ואין עלי' כלל תורת עד ול"ש עדות שבטלה כראב"ד - היוצא מזה דחי' ממקיימי כו' קאי גם על הקו' מהרוג ונרבע, אכן באמת קאי רק על הורג ורובע, וכדמשמע מפשטות הגמ' דרש"י פי' יקום הדבר ממקיימי הדבר העדים ולא בעושי דבר. וק' דהנה האדם לעצמו פסול להעיד מטעם קרוב בסנהד' (ד"ט.) אדם קרוב א"ע, ופרש"י שהרי תורה פסלה קרוב לעדות, וא"כ למה ליכא תורת עד לבע"ד מ"ש מכל קרוב, אף דלעצמו הוא קרוב יותר מכולם, מ"מ שם קרוב עלי' ויבטל כל העדות ומה משני, ומצאתי בחי' הרי"מ על חו"מ בסופו סי' ל"ו שהק' כן וכ' פי' אחר כמו דעד הצריך שבועה אינו עד דכ' ע"פ שנים עדים יקום דבר, דבעי על פיהם לחוד ממילא בשלומא בכל עדים מקוים העדות בראי' לחוד. אבל בהורג ורובע צריך לעדותן המעשה שהרג ורבע, והוי עד הצריך מעשה שלו, ול"ה ע"פ פיהם לחוד משום זה אין עליהם תורת עדים משא"כ כהרוג ונרבע דא"צ לעדותם מעשה של עצמם רק עיקר עדותם על הרובע, ול"ש דהם מעושי הדבר דל"ש עד הצריך מעשה רק עדותם על ההורג ורובע, וכמו דהי' הורג ורובע אדם אחר עכת"ד. א"כ לפ"ז התי' ממקיימי הדבר לא קאי על הרוג ונרבע. וצריך לתי' דהרגו ורבעו מאחוריו

ונחזור לקו' רע"א. ונ' דלעולם גם במסית בע"ד לעצמו אין עלי' תורת עד ולא כמ"ש הגרע"א והא דאם העידו דהסית אותם נהרג אינו משום דבע"ד נאמן על עצמו רק משום דעל עצמו אינו כלל תורת עד. וכמו דאם יאמרו דהסית אדם אחר דנהרג כמו כן עיקר עדותם על המסית ועל עצמם אין עליהם תורת עד וכמו פ"ד, וא"ש באם יעידו שפ' הסית לפ' קרובו ל"ש דמבטל עדותם מחמת הניסת דקרוב למסית, ז"א דהוא קרוב אצל עצמו ואינו כלל עד. ול"ש דעיקר עדות הניסת רק על המסית ז"א דעדים יעידו דהסתו אותו, ואם עדותו רק על המסית ולא על עצמו א"כ בלא"ה אינו עדות כמ"ש הנה"מ אם עדותו אינו כעין עדותם, ורק ע"כ עדותו של הניסת ג"כ על המסית ועל עצמו ול"ש נמצא קאו"פ כו', דע"כ אי אמרי' דהוי עלי' שם עד הוי עדותו גם על עצמו כנה"מ, וא"כ הוי בע"ד ואין עלי' תורת עד שיבטל עדותם

עוד נלפענ"ד דכל קו' גמ' הרוג יציל רק לר' יוסי דלא בעי כוונה להעיד. ור"י אומר דוקא בד"נ ולא בד"מ ופרש"י בד"נ כ' ושפטו והצילו. וא"כ במסית דלא כ' ושפטו והצילו אדרבה כ' לא תחמול עליו, ויש לו כל החומרות דאף דלא עשה עבירה והי' הסתה בעלמא, וגם לא בעי התראה, ממילא אף נמצא קאו"פ עדותן קיימת וז"ב

שם בתד"ה נרבע וי"ל מנרבע לרצונו פריך וכו' וערש"י שקו' הגמ' קאי רק לר' יוסי דלא בעי כוונה להעיד, ובחי' רע"א בסופו בליקוטים על מכות תמה דהא ר"י ס"ל בסנהדרין (כ"ז.) עדים זוממין לממון כשר לד"נ, וממילא ס"ל דמומר אוכל נבלות להכעיס כשר, וא"כ כמו כן בנרבע לרצונו ג"כ דכשר לד"נ ומה פריך דיציל דהוי רק רע לשמים לחוד ע"ש שסיים בצע"ג, ולענ"ד דאף דע"ז לממון כשרים לד"נ לר' יוסי זה רק ברע לשמים ולבריות כמו עדים זוממין אבל רשע דחמס דיש להם הנאה מודה דפסול לד"נ, וכן מצאתי שכ"כ במנ"ח מ' ל"ז עש"ה, ובתוס' סנהד' (ט:) ד"ה לרצונו כ' דנרבע הוי רשע דחמס כיון דעובר להנאתו על דעת קונו, ומה ל רשע דממון או שאר הנאה, וא"ש קו' הנ"ל שכאן בנרבע לרצונו דהוי רשע דחמס אף ר' יוסי מודה דפסול, שו"ר בנובי"ק אה"ע סי' נ"ז שכ' דלר' יוסי אף רשע דחמס כשר לד"נ כמו בעדים זוממין לממון, אכן לענ"ד הדין עם מנ"ח דאל"כ לא יופסל לד"נ רק עדים זוממין לד"נ. וכל פסולים דחמס כגון מלוה ברבית וכו' יהי' כשרים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד וע"כ דמודה דפסול רשע דחמס וז"ב

ורק נשאר לנו תמיהת המנ"ח שם מסנהד' (כ"ז.) בבר חמא קטל נפשי', ובאו עדים על א' דגנב א"ל מה דעתך כר"מ כיון דחשוד אממון חשוד אד"נ, ר"מ ור"י הלכה כר"י ולא מיפסל העד, ולהנ"ל דברשע דחמס מודה ר"י דפסול וכאן הי' גנב והוי רשע דחמס ואמאי לא נפסל ע"ש שסיים בתימה, ונלפע"ד דעדים לא מיפסלו רק בעבירה שי"ב מלקות כחו"מ ל"ד ס"ב, וער"מ פ"א ה"א מגניבה וחינוך מ' רכ"ד בגנב אין בו מלקות דהוי לאו הניתן לתשלומין ע"ש. ובר"מ סופי"ב מעדות אי' דטבח בשוחט לעצמו ולאחרים מוכר טרפה כשר לעדות, ואינו מיפסל משום דעובר לפ"ע דהוי לאו שבכללית וא"ב מלקות כמ"ש בכ"מ שם, וכ"כ בסמ"ע ל"ד סקט"ז משום דהוי רשע דחמס דהוי חימוד ממון דטרפה אינו שוה ככשרה, וע"ש באורים סק"י ותומים סק"ה, נשמע דברשע דחמס אף דאין בו מלקות פסול מדאו'. והנה גנב וגזלן דפסולים לעדות מה"ת כמ"ש בסעי' ז' אף דאין בהם מלקות דהוי להנל"ע, מ"מ כיון דהוי