פרדס יוסף ויקרא סה

העדות מי מחייב לשלם כשנשבע ופסלוהו הב' כשרים והוי משאיל"מ. משמע דבנשבע יכולין לפסלו דאין מעידין פעם ב' רק לפסלו. ועי' דברי חיים עדות סי' ט"ז ונחלת צבי – ואם התובע הזמין עדים כשרים א"י קאו"פ לבטל אפי' נתכוונו להעיד והעידו, ובאמר לרבים ב' מכם יעידו כ' בסמ"ע דהוי בהזמין כשרים וש"ך חולק ואף באיסור וגיטין וקידושין מועיל זימון וא"ש מחופה ע' תומים סק"ז - פ"ת סק"ט הזמין עדים שלא הזמין בתחלה כשר ולא בטיל מקאו"פ, ונ"מ בליכא עדי זימון להרי"ף שידע כשר בהפסול, ונאמן שלא הכיר בפסול. ובקורבה של בע"ד נאמן הכשר שלא הכיר בקרובים של מלוה ולוה, אבל מקרוב בעדים אדם יודע בקרובי' וא"נ ובטל העדות, תומים ונה"מ – תומים י"ח אשה ל"ה עליה שם עדות ואינה מבטלה עדות ענה"מ סק"י, ה"ה עכו"ם וקטן., ועי' הגהות אמ"ב דה"ה עבד דיליף דפסול מאשה וקטן, בב"ק (פ"ח). אך הק' כמו בבע"ד דהוי מעושי דבר ואח"כ ל"ה בע"ד כשר להעיד, של"ה תחילתו בפסלות דאינו עד כמ"ש ראב"ד, וא"כ עכו"ם וקטן דג"כ אינם שם עד יכשר אח"כ כשיתגייר ויגדיל ול"ה תחילתו בפסלות דאינו שם עד, ובסי' ל"ה אי' דפסול – עמל"מ פ"ה ה"ה מעדות בנוגע אי מבטל עדות, וכ' דהוי בע"ד וממקיימי הדבר ולא מבטל (וע' שו"ת נודע בשערים מ"ת סי' מ"ו) ונסתפק בנוטל שכר להעיד, וריטב"א סופ"ב דקידושין כ' דלא מבטל עדות דאינו פסול גמור רק מקנס, וכ"כ תומים ל"ד סקי"ז, ובסקי"א משמע דאי יהי' פסול גמור הי' מבטל אף דהוי רק מדרבי פסול, ומוכח לא כב"י בתשובה, סי' י' וענבי"ת אה"ע סי' ע"ו מזה, ופ"ת א', וע"ש בעדי קידושין אי נמצא קאו"פ. ובעדות אשה,, ופ"ת אה"ע י"ז סק"כ וסקמ"ח בשם תשו' רע"א סי', פ"ז קכ"ד קמ"ה, ונבי"ק אה"ע מ"ו וחי' רעק"א גיטין (ט.) ואהבת דוד (דנ"ג:)

בפמ"א ח"ג סי' צ"ג הק' אגמ' ותוס' כריתות דבעי עדים לכוון ולא זכרו פו' מזה. וע' בית מאיר אה"ע מ"ב ס"ד וס' עדות לישראל מכות, דבעדות, ידיעה בלא ראי' בעי כוונה להעיד אבל בידיעה וראי' ל"ב כוונה להעיד, ועח"ס אה"ע ח"א ס' ק"א דהק' רשב"א איך נעשה חשיד ע"י שבועות עדות דיכול לומר אינו זוכר, ותי' דבזמן קצר לא שכיח שישכח וזה ידוע דאם מתכוון להעיד גם לזמן מרובה זוכר. ובראה לפי תומו אינו זוכר זמן מרובה וז"פ בש"ס דיכול עד לומר אינו זוכר לא נתכוונתי להעיד ושכחתי מהרה. ועטו"א ר"ה כ"ו ושער המשפט צ"ב סק"א ועמש"ל מזה (ה' א)

במל"מ פט"ז ה"ה מעדות בדיינים אי נמצא קא"פ אי בטיל. ועפרד"י וישב (דף רצ"ב.) ובהשמטות (דף שע"א) שהארכתי בזה, ולשיטת רי"ף דבעינן שידע הכשר בפסול יש להסתפק בספק פסול, דב' אומרים כשר וב' אומרים פסול דהדין דפסול כמ"ש בסי' ל"ד, אם יעיד אותו הספק ביחד עם העדים שאומרים שכשר הוא בעדות אחרת, אי אמרי' נמצא א' קא"פ עדותן בטלה, או דלא כיון דאין הכשרים יודעים בפסול ע' בית לוי גיטין (ט'.)

ובמכות (ו'.) אלא מעתה הרוג יציל כשהרג מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחורי'. הורג ורובע יצילו כו' יקום דבר במקיימי הדבר מדבר. ובשו"ת רע"א סי' רי"א הק' מסנהד' (ס"ד.) בבאו עדים ואומרים פלוני הסית אותנו נהרג, נשמע מזה דבעלי דברים כשרים לעדות במסית. וכ' כי יסיתך אחיך בן אחיך וגו'. וא"כ ק' איך מהני במסית עדים שפלוני הסית לפלוני קרובו דיקשה ניסת יציל, ול"ש דהוי מעושי הדבר והוי בע"ד ואין עלי' שם עד. ז"א דבמסית איכא תורת עד על הבע"ד, ורק דתורה הכשירה עדות בע"ד אבל כשהוא קרוב יהי' נמצא א' קאו"פ ע"ש שלא תי' ומצאתי שהק' ג"כ כן בשואל ומשיב רביעאה ח"א סי' נ"ו

ונלפע"ד ע"פ פלפול דרש"י פי' הרוג יציל שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו. וצ"ע דהא על עצמו אינו עדות כלל, דהנה עדים א"צ להעיד מי הרג ורק דהרג לישראל וכן בזנות פ' בא על אשת איש נהרג בסנהד' (דף י'), וא"כ כאן עיקר עדות שפ' הרג ואין נ"מ למי הרג. וא"כ ל"ש דאצל עצמו קרוב, ונראה לפ"מ שהק' הראב"ד הובא ברא"ש במכות ז' בכל פ"ד יהי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דבטל אצל עצמו. ותי' דעל עצמו אינו כלל תורת עד ולא מבטל העדות ע"ש וכ"ז אחר תי' הש"ס במקיימו הדבר מדבר. אבל בס"ד לא משכחת פ"ר לרצונו דעדות שבטלה מקצתו ב"כ. ובנה"מ סי' ל"א סק"א כ' בפ"ר לרצונו אם העד מעיד לאונסו והוא אומר לרצוני בטל העדות דהוי הכחשה, ורק צריך שיאמרו בשוה. וז"פ הרוג יציל. כיון דבטיל א"ע יבטל כל העדות. ול"ש תי' הראב"ד דבס"ד איכא על בע"ד תורת עד, ואי דאצל עצמו אינו כלל שם עדות רק על פלוני, ז"א דא"כ בלא"ה לק"מ דיבטל העדות כיון דעדים מעידין דהרג אותו. והרוג עדותו רק על ההורג ולא על עצמו ול"ה עלי' כלל שם עד כמ"ש הנה"מ ול"ש עדות שבטלה כו', וא"כ עדותו מה