פרדס יוסף ויקרא סג

עדות דלא נפסל על מה שהעיד בשקר דהי' לרצונו

ובזה יש ליישב מ"ש התומים סי' ל"ח להסביר דברי הש"ס דכאשר זמם ולא כאשר עשה, וחידש באם העידו שהרג ובע"ד מודה אין נידונין בהזמה, דעדים יאמרו הבע"ד מודה לדברינו וזה הטעם דאם נהרג אמרי' דילמא אי הי' חי הי' מודה, אבל קשה להבין מה מועיל הודאתו לפטור אותו וכ' שם דעדים זוממין חידוש ואין לך בו אלא חידושו ע"ש, אבל לפ"מ דקיי"ל למפרע נפסל לא אמרי' ע"ז חידוש כמ"ש הלח"מ בפ"ח מעדות וטור סי' ל"ח, א"כ נכון הדבר דאם הבע"ד מודה בתוכ"ד שלו א"ע בלא תענה, א"כ אין עליהם כלל שם עדות ול"ש הזמה על פסולי דרבנן. ונולד בזה דבר חדש דאם עדים העידו על א' שחייב מיתה ויודה לדבריהם תוכ"ד פטור ממיתה, דהוי עשאאי"ל דאם יוזמו אין נידונין דהבע"ד מודה לדבריהם וא"ע בל"ת כנ"ל, ואין זה חידוש כ"כ דהרי דעת רש"י מכות (ה'.) דבכל חייבי מיתות אם הודה אף בבאו עדים אח"כ פטור משום מודה בקנס, ואף שבתוס' תמהו שם דא"כ כל חייבי מיתות יודו ויפטרו, אכן דעת רש"י נכונה כמ"ש בב"ק (ע"ה:) ע"ש בפנ"י שמתרץ דברי', וע' שו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ד ומ"ש בזה בפרד"י וישב (דף רע"ח.)

ולפמ"ש יש ליישב מה שהק' בבית מאיר סנהד', להש"ך ל"ד סקל"ג דבפסולי עבירות לא בעי תחילתו וסופו בכשרות, ואם ראה בפסלותו ועשה תשובה מועיל עדותו א"כ מה פריך מה קמ"ל פ"ד היינו הך, הא י"ל לעולם רבא לא ס"ל פ"ד רק בפ"ר לרצונו אמרי' דבאמת הי' לרצונו רק דאאמע"ר ואמרי' דעשה אח"כ תשובה, ואף דאומר דלא עשה תשובה אינו נאמן, וא"כ שפיר על הרובע נאמן דאף דהי' אז פסול הי' לרצונו מ"מ עכשיו שרי ולא בעי תו"ס בכשרות, משא"כ בפ' בא על אשתי דבעי תו"ס בכשרות בפיסול קורבה, וברא כרעא דאביהו אמרתי לתרץ אא"ז הש"ך ז"ל דבכל מקום בעבר עבירה לא תלינן בתשובה רק צריך עדות ברור על זה כסי' ל"ד סכ"ח, ולפמ"ש דהעד השני אומר דרבעו לרצונו וא"כ אין לומר כמ"ש דלא אמרי' פ"ד והי' באונס רק ברצון ועשה תשובה, ז"א דהא השני ע"כ אומר דרבעו לרצונו וא"כ איכא ב' עדים דעשה ברצון ואמרי' דבאמת הי' ברצון כנ"ל, א"כ לא חיישינן שעשה תשובה כמו בכ"מ דהא אמרי' דהי' באמת לרצונו, אע"פ דפ"ד ואמרי' דהי' באונס. ואף דהעד העיד בשקר מ"מ א"ע בלא תענה ולא נפסל כלל

אין אדם משים עצמו רשע. בשו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א דוקא בבא להודות שהוא רשע, אבל בבא להתנצל שלא חטא, וע"י דברי' נתפס בחטאו נעשה רשע (ודמיון לזה כ' מהרי"ט, ח"א סי' צ"ב. בטמא"ל, דא"נ דעיני' נתנה באחר אם רואין שחפצה בבעלה נאמנות עפ"ת אה"ע קט"ז סקכ"ב) וכ"כ מרדכי החולץ, ועשו"ת שמן רוקח סי' ס"א ופ"ת ח', ושו"מ רביעאה ח"ב סי' רט"ו ושו"ת שערי דעה ח"ב סי' ק"ע – לפטור מממון אי משים עצמו רשע פלוגת' בזה הגה"א הגוזל (דק"ב:), וביו"ד קע"ז סי"ב בקיבל מעות לחצי ריוח וטען הלוה שמלוה ברבית הי' א"נ דאאמע"ר אף דיש לו מגו דפרעתי הרי דאף לפטור אאמע"י ועי' יש"ש הגוזל סי' ל"א והחובל סי' כ"ג, ואמה"צ ב"ק ל"ה – וע' אהבת דוד דכ"ה בהודאה ב' טעמים. א', דנאמן על עצמו כק' עדים. ב', אף דא"נ מחייב עצמו עקצה"ח ל"ד סק"ד, וחידש הא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור דבעי שיחייב עצמו בקרן דוקא במע"ר דא"נ ול"ש טעם א' וצריך לטעם ב' שיחייב עצמו וכמו בגנבתי, אבל באינו מע"ד שייך טעם א' דנאמן לא בעי שיחייב עצמו במידי וכ' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' כ"ז לישב יש"ש מרובה סי' כ"ח בפ"נ קנסא דמודה ובאו עדים פטור הא לא חייב עצמו דבאינו מע"ר ל"ב חייב עצמו, ובנובי"ת אה"ע סי' כ"ג הק' מב"ק ע"ה. ר"ג שסימא עין עבדו דמודה בקנס פטור, דהק' בגמ' דפטר עצמו במידי, וצ"ב בטח לא סימא במזיד רק בשוגג ואפ"ה בעי חייב עצמו במידי, ומהר"ם מינץ השיב לו מב"ק (כ"ו:) וקידושין (מ"ב:) דרשב"ג ס"ל ושחתה עד שיתכוון לשחתו והי' במזיד - חו"מ שפ"ח ס"ד הודו שמסר אף דאאמע"ר חייב לשלם, וער"ן וריטב"א כתו' ע"ב אף דאאמע"ר חייב ממון כמו בגנבתי, וריטב"א מכות (ג'.) ור"מ פי"ב ה"א מעדות וב"ש סי' קט"ו סק"ג, ועי' שמן רוקח סי' ס"א. ופרד"י תצוה (דף רצ"ט:) ולקמן פ' צו (ז' י"ט)

מגו ל"א במקום שמע"ר שבוש לומר, בין בטענת מגו בין בטענה שטוען עתה, דהוי כמגו במקום חזקה דחזקה אאמע"ר ומשקר כ"כ ש"ך בכללי מגו סקכ"ד. ומשו"ה לר"י פ"ר לרצוני א"נ במגו דלאונסי, וש"ך יו"ד קס"ט סקע"ט, וע' תומים ס"ק ק"ד, ושו"מ תליתאה ח"ב סי' פ"ט ובתומים סקק"ה אי בעבירה דרבנן אאמע"ר. וצ"ע שלא הביא מסי' מ"ו ספ"ה דאף קיום שטרות דרבנן אאמע"ר, ועשו"ת ברית אברהם אה"ע סי' י"ג מזה, והחכ"צ סי' ג' דאם בלא עדותו הוי רשע קצת או רשע דרבנן אי מע"ר חמור. שו"ר שקדמו ביש"ש החובל סי' כ"ג – חובל בשבת רק לבד"מ, וק' דהוי משאצל"ג ורק חובל דרך מריבה אם אמר שבדעתו הי' שיצא דם ויחליש