פרדס יוסף ויקרא סא

לדידן דל"צ ב"ד להתיר נדר ל"ש מי יימר דמזדקק, אינו לוקה שסמך עצמו שישאל אח"כ, ע' פרי יוסף גיטין (ל"ג) שהארכתי בזה בפלפול - פ"ת י"ב מזכיר ש"ש לבטל' אי פסול, ע' תשו' רמ"א י"ב ותשו' רע"א סי' כ"ה דמזכיר ש"ש לבטלה רק עשה את ה"א תירא. ומנ"ח מ' ל' ונבי"ק או"ח ו' ופרד"י יתרו (דף ק"ס:), אם יש לתלות שטעה ולא ידע שהי' עבירה לא פסול, סי' ב' וכ"ד, ובס"ה דא"נ ששוגג או אונס, וחילק הסמ"ע סק"ל דאיסור שבועה בשקר ידוע לכל אלא שמתנצל שלא זכר, וע"ז אדם מועד לעולם והי' לו לזכור וא"נ - רמ"א ס"ז חולק עם הגנב אינו נפסל, ותמה בתומים דהוי רשע דחמס דבידו ממון חבירו, וקצה"ח כ' דגונב אחר גנב פטור מכפל וא"כ חולק ל"ה גזלן, אף דגזל ולא נתייאשו הבעלים רמ"ג ורמ"ג אם אחר אכלו היינו בתורת מזיק ולא מגזלן וע"ש בנה"מ ומ"ש בזה בפרד"י משפטים (דף רי"ט:)

העיד בניסן והוזם בתשרי נפסל מניסן כאביי ב"ק ע"ג. וברע"א אף מה שהעיד מקודם תוכ"ד של עדות זו מניסן בטל, ושטמ"ק כ' רק אם הב' עדיות הם של תובע ונתבע א', אבל לב' גברי עדות א' קיים, ועי' מהרי"ט קל"ח דאם תכ"ד של עדותו עשה עבירה ונפסל בטל עדותו וצ"ע, ועשו"ת שערי דעה ח"א סי' ק"ל קמ"ו

סנהד' (כ"ד:) מלוה ברבית פסול לוה והא מלוה תנן, אלא מלוה הבא ברבית, ושי' תוס' דמתני' פסול דרבנן ואף ר"ק פסול המלוה מדרבנן דלא משמע איסורא וי"א דאו', וג' שיטות. א', שי' תוס' דר"ק פסול מדרבנן, ונמ"י מכריע בר"ק מלוה פסול מדאו' ולוה מדרבנן ומחבר בס"י, בר"ק אף לוה מדאו' אבל בא"ר מודה דפסול מדרבנן. ורמ"א דכשר הלוה בא"ר, והא דלוה פסול אף דל"ה רשע דחמס לרבא כ' הרא"ש פז"ב דאי לא יתן לו רבית לא ילוה לו הוי חמס, ומהרי"ק קכ"ו כיון דעבירת ממון של מלוה ע"י הלוה וא"א בלעדו הוי רשע דחמס, והיינו דנקט מלוה ברבית ולא מלוה ולוה היינו דנעשה ע"י שניהם, ועי' אהבת דוד די"ז ע"ג בט"ז יו"ד ק"ס סק"ח אם המלוה נתן ללוה באדם חשוב אסור, וק' לר"ן פ"א דקידושין דאף באינו חשוב הוי פחות משו"פ, וברבית אף פמשו"פ אסור קס"א ס"א. וע' שער המשפט ורע"א ואהבת דוד (די"ח.) ובמח"א ה' רבית סי' ל"ז נסתפק במלוה ע"מ שיתן רבית ואח"כ נודע לו שאסור אי הוי מקח בטעות. ולפמ"ש מל"מ פ"ה ה"ז מאישות. ומח"א גזילה סי' כ"ג דמקח טעות גזל ביד המוכר ושפיר הוי לה רשע דחמס דידע לוה דלא יתן לו רבית והוי מעות גזל בידו ומשתמש בו הוי חמס - פ"ת ב' הביא חו"י סי' ק' אי לוה פסול משעת שומא או נתינה, ועתו"ס ב"ק (ל':) ד"ה שטר ומל"מ פ"ד ה"ב ממלוה ערב ועדים כשרים דלא משמע להו איסור ש"ך ט"ו. וענב"י ופ"ת א' יודעי ספר אי נאמנים שלא ידעו וע' אה"ד די"ח חמסן פסול דרבנן כ' סמ"ע ל"ב דא"ע בלא תחמוד דבלא דמי משמע וכן האמת, וע' תומים י"ג וב"ש אה"ע כ"ח סק"ב שסותר מסי' שנ"ט י"ד דעובר בל"ת רק דלא משמע לאינשי ומשו"ה פסול רק מדרבנן, - משחק בקובי' פסול דרבנן באין לו אומנות אלא זה, וכ' רמב"ם משום אבק גזל ומשחק עם גוי כשר ע' תומים, ורש"י כ' דא"י כמה יקר מעות, וא"כ אם יש לו קצת אומנת אחרת כשר שיודע שקשה להרויח

נוטל שכר להעיד פסול, ומהריב"ל נסתפק אי מדאו', ומרמ"א שכ' קנס משמע מדרבנן וכמ"ש בקצה"ח, ונבי"ק אה"ע כ"ט, ועש"ש ש"ז פ"ו. וער"ן סופ"ב דקידושין דפסול לכל עדות דהוא בחזקת שנוטל שכר, ורמ"א כ' דא"צ הכרזה, ותומים י"ג כ' דאף לשאר עדות דפסול ל"צ הכרזה. אבל אם החזיר עדותו קיימת ומ"מ צריך להעיד מחדש ר"ן, ולא כנבי"ק סי' כ"ז ופ"ת כ"ו ואה"ע י"ז י"ט - ובנה"מ דוקא מב' צדדין כשר כשהחזיר אבל בנטל בא' מהם פסול אף כשהחזיר דהוי נוגע, ועחה"ר י"ז. וכן בשכר לראות דלא פסול, אי נוטל מא' פסול, ובסי' ל"ז ס"כ ג"כ דנוטל מא' פסול מה"ת משום נוגע וע' תומים י"ז בנתן שכר ואח"כ העיד לחובתו לא בטיל, עפ"ת סי' ט' סק"ח בנטל שכר אי צריך להחזיר, הב"ח כ' דא"צ ומל"מ פכ"ו מעדות ומח"א שכירות ט"ז כ' שצריך להחזיר דהא הדין בטל, שער המשפט סקי"ב בע"א נוטל שכר צ"ע וכמו ביו"ד רמ"ו ס"ה דנוטל שכר ללמוד דרבנן, וע"ש בע"א דרק מדרבנן צריך להעיד בב"ק (נ"ז.) - השונא ואומר אלך ואמסר פסול וע' אורים מ"ה ופת"ש ל'

פלגינן דיבורי' פלוני רבעני לרצוני פ"ד, פי' תוס' סנהד' (ט') דהרביע אחר, וכן פ' בא על אשתי להורגו ולא להרגה, מ"ד אדם קרוב א"ע. ולא אצל אשתו קמ"ל, ובפ' רבע שורי אינו קרוב אצל ממונו. ופרש"י מגו דנאמן על פ' נאמן לממונא וע' לקמן על זה טעם, וראב"ד פי' להיפך דס"ד דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולה וא"נ גם על פ', קמ"ל דאצל אשתו ל"ה שם עד ורק בע"ד ול"א נמצא א' קאו"פ בטיל, אבל בשורו אמרי' עדות שבטלה כו' וכמו דא"נ לשורו א"נ לפלוני - ופ' בא על אחותו לרש"י נהרג דפ"ד וכמ"ש בתד"ה ואאמע"ר, ולרמב"ם אינו נהרג דעל אחותו הוי שם עד וזה דין חדש ועחה"ר סקכ"ח, ובתומים