פרדס יוסף ויקרא ס

לד. עד כשר יודע בחבירו שמשקר אסור להעיד עמו אף לאמת, וש"ך כ' כמו קרוב או פסול דבטל, ואורים כ' דאין לנו לחפש אחר טעמים רק גזה"כ דבעי כשרים, ובסי' כ"ח סק"ג הביא חו"י אם עד יודע שהוא פסול אי צריך להעיד, והכריע דפסול עבירה שמשקר צריך להעיד, ובקירבה דגזה"כ א"י להעיד, וכ"כ נה"מ, ורק בנגיעה כ' דאם יודע שהוא נוגע לא יעיד, וחה"ר סק"ג דחה דאף פסולי עבירה גם מגזה"כ פסולים, ועח"ס יו"ד סי' י"א

עבירה שיש בה מלקות פסול מה"ת ואף להכעיס דל"ב חמס, ובאין בו מלקות פסול מדרבנן, ומכ"ש בעבירה דרבנן פסול מדרבנן, וי"א דבעבירה דרבנן בעי חמס תוס' ב"מ (ע"ב.) פסול דרבנן צריך הכרזה, ועפ"ת סק"ו דבעבירה דאו' רק דא"ב מלקות אי בעי הכרזה, ועפ"ת סקל"ג בעדות איסור אי בעי הכרזה, מל"מ פ"ד ה"ו ממלוה אף דבדרבנן בעי חמס, בעבירה דאו' אלא דפסול מדרבנן ל"ב רשע דחמס

רמב"ם בטבח שהכשיר טרפות דאחרים כשר דעובר רק בלפ"ע והוי לאו שבכללות ולא פסול מדאו' דאין בו מלקות, אבל הכשיר טרפות שלו פסול מדאו', וכ' סמ"ע ט"ז דבחמס אף דא"ב מלקות פסול מדאו', ועב"ח ואף שאינו נוטל ממון, ורק מרויח, - וא"ד (דף ט"ז.) דמוכר טרפות בחזקת כשרות צריך להחזיר הדמים דנפשו חיתה מאיסור והוי גוזל מחבירו ממון כחו"מ סי' רל"ד

ש"ך סקכ"ד אף דבעביר' שא"ב מלקות מדרבנן פסול, מ"מ אם יש בו מלקות רק לא התרו בו מדאו' פסול, וב"י אה"ע מ"ב כ' דבהתר"ס לא נפסל מה"ת, וק' מה גרע מלא התרו בו דפסול מדאו' ועי' אורים סק"א - בתומים ונה"מ בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד פסול מה"ת דהא דאין לוקין מחומרת האיסור, וכ"מ מתוס' סנהד' (מ"א.) ד"ה א"נ אבל בלאו שאב"מ קיל לא פסול מה"ת, ובלאו הנל"ע מה"ת דזה דצריך להחזיר הוי חומרא, ובביטלו איכא מלקות, ובאמת נשמע מגזלן דפסול מה"ת אף דלאו נל"ע, אך עוד יש טעם דבחמס אף דאין מלקות מה"ת כסמ"ע ט"ז, ובב"ש אחרון סי' נ' נפק"מ בגוזל פחות משו"פ דעובר ול"צ להחזיר, דמשום להנל"ע לחומרא דצריך להחזיר כנ"ל וכאן א"צ להחזיר הוי כהחזיר בפרוטה וכשר מה"ת, אבל משום רשע דחמס אף בפחות משו"פ כן - ובעשה ול"ת אם עבר תלי' בריב"א חולין (קמ"א.) דהלאו נדחה רק נשאר עשה וכשר מה"ת, ואי לא דחה הל"ת פסול מה"ת. עב"ש אחרון סי' י"ח ופ"ת שי"ל דסובר מצוה קעביד וכשר אף מדרבנן, ועשו"ת תורת חסד מלובלין סי' נ"ז מזה - וענה"מ ופ"ת ה' דבעשה כשר לעדות כגון מונע מלולב וכו', ובשו"ת שערי דעה ח"א סי' קל"ז בחור יותר מכ' אי יכול לצרף בגט, ופמ"ג בפתיחה אות כ"ד ופ"ת סק"ז דאף בעבירה דרבנן אי אינו חייב מרדות כשר אף מדרבנן, ופ"ת ז' בעבירה דרבנן דוקא בקום ועשה, אבל בשוא"ת כשר לעדות מכות (י"א:) משנה הורג בשוגג אינו יוצא לעדות ממון ונפשות, נשמע דהורג בשוגג כשר לעדות דאינו רשע אף דלש"צ פסול, או"ח סי' נ"ו ס"ה, שבו"י ח"ג סי' קמ"ז פ"ת ד' תוס' ורשב"א ר"פ הבא על יבמתו בג' עבירות דיהרג וא"י אם עבר אי מחויב מיתה ורא"ש בתשו' סי' כ' דאף כשר לעדות ולא מקרי רשע, ועריב"ש קע"א, ואה"ע מ"ב ס"ג ונבי"ק אה"ע ע"ב היתר ב' וכ"כ בתומים ל"ד סקכ"ג, ועי' יו"ד סי' קנ"ז, - בעבר אמי שפרע אינו פסול, פלפלא חריפתא ב"מ פ"א אות י"ח, ובכנסת יחזקאל סי' ח' תמה עלי', ועי' נחלת צבי ל"ד, ולפמ"ש שטמ"ק ב"ק נ"ו דכ"מ דחייב לצאי"ש פסול לעדות עד שישיב, א"ש גם אמי שפרע, אך הש"מ תמוה ועי' ישועות ישראל מזה, ועי' מהר"ם מינץ סי' ק"א ושער המשפט ושו"מ רביעאה ח"א סי' ס"א - ב"י בתשובה סי' ב' חובל בחבירו פסול מה"ת ואף בהכאה של שו"פ דמשלם מ"מ הלאו איתא במלקות, מרדכי ב"מ י"א חובל לחבירו אף שדעתו לשלם פסול מדאו' דהוי רשע דחמס עי' מהרי"ט אה"ע מ"ג, ובאמ"ב בשם ר"ן סנהד' נ"ה כותי הכה לישראל חייב מיתה דמה לי חבל בממונא או בגופו, נשמע דהכאה הוי חמס

הגביה ידו לחבירו להכותו פסול מדרבנן, דלא תכה כ' על שביקש להכותו ורק שאין בו מלקות ולאו שאב"מ רק מדרבנן

ס"ה עבר על שבועה פסול וי"א דוקא לשעבר דיצאה שקר מפיו אבל להבא כשר, וריב"א הכריע דלהבא בקו"ע פסול ובשוא"ת כשר, ועי' תומים ג' דבשוא"ת הוי לאשב"מ וא"כ פסול מדרבנן, ובחמס אף לאשב"מ פסול מה"ת אף בשוא"ת תוספתא פ"ג דנזיר עבר על שבועה אף שהתירו לו חייב מרדות, וא"ש קו' מהרש"א גיטין (ל"ג.) בנזיר דודאי ישאל עלי' שלא ילקה, ז"א דלוקה מרדות חה"ר סק"ז, ובחידושי העליתי