פרדס יוסף ויקרא נח

פטור מד"ש, וש"ך מחייב דאף דאשלד"ע חייב לצי"ש עונש זוטא. והא דשלח ביד פקח, פקח חייב ומשלח פטור. כ' ריטב"א כיון דשליח חייב שוב משלח פטור, ותומים ת' דזוטא הוי עונש ורבה הוי חיוב תשלומין ושפיר פיתה פטור לשלם רק זוטא חייב וכ"כ בקצה"ח, וש"ך הק' מנחש דהי"ל ליטען אשלד"ע הא בד"ש חייב, ותומים תי' דשם דנו אותו ברבה, והק' דנחש הי' כב"נ וישלד"ע. מ"מ בשליח נהנה אשלד"ע, ועמל"מ פ"ב מרוצח, ומלא הרועים ב"נ. אף דבב"נ ישלד"ע מ"מ גם השליח חייב, ואף דבעבירה א' לא חייב משלח ושליח, מ"מ בב"נ חייבין ועפנ"י קידושין (ס"ג) וערבי נחל דרוש ב' לשה"ג, ופרד"י בראשית (דף כ"ח ונ"ח וס"ו)

לג. אוהב ושונא כשרים להעיד ולדון פסולים. ושונא גמור שרצה להרגו פסול, ועי' תומים שצ"ע, והק' בתומים דבמכות (ט':) פלוגתא אי שונא גולה, ופסקינן דאינו גולה ר"מ פ"ו ה"י מרוצח, וא"כ אמאי שונא כשר לעדות דאמרי' דלא נחשד לעבור אלא תענה משום שנאה והתם אמרי' דנחשד להרוג במזיד בשביל שנאה, ותי' דבעדות ליכא ריעותא אוקמי' אחזקת כשרות אבל התם דשור שחוט לפנינו ואיכא ריעותא אמרי' דמזיד הי'. ואינו מובן דעל זה דהי' במזיד ליכא שום ראי'. וכה"ק בחה"ר ונלע"ד דהנה לא פסקינן כר' אחא בגמל האוחר בין הגמלים בידוע שהרגו דלא קיי"ל אומדנא וי"ל דאומדנא לא הוי רק כמו ספק ואינו מועיל להוציא, וזה י"ל דאוהב ושונא הוי ג"כ אומדנא דמשקרין ורק ספק וקיי"ל ספק פסולין כשרים לעדות דאוקמי' אחזקת כשרות וכמו בב' כתי עדים המכחישין זא"ז, וא"ש דשונא אינו גולה דהוי רק ספק. ומספק כשר לעדות וגם אינו גולה מספק. וא"ש בזה קו' תומים שם לרדב"ז ח"א סי' צ"ו וכנה"ג דמשרת כשר להעיד דלא גרע מאוהב ושונא. והק' מב"ב כ"ט. דפריך לר"ה דבעי בשני חזקה רצופין מחזקת הבתים ג' שנים והא בתים ביממא ידעו ובלילה לא ידעו, וק' דהא איכא משרתים דידעו ביום ובלילה ולהנ"ל י"ל דאפשר ר"ה ס"ל דאזלי' בתר אומדנא אף להוציא, ואומדנא הוי ודאי ולא ספק ממילא אוהב ושונא פסולין לעדות וא"כ גם משרתים פסולים לעדות. אבל לדידן לעולם כשרים

וע"ע בתוס' ב"מ (ב'.) ד"ה וזה דאף דמגו להוציא לא אמרי', מ"מ במגו דבעי שתיק אמרי' ע"ש. והטעם דכל ענין מגו הוי רק אומדנא דאם ל"ה אמת הי' לו ליטען טענה יותר טובה ובד"מ אזלי' בתר אומדנא וע' ב"י חו"מ סי' ט"ו, ורדב"ז ח"א סי' ר"ד ובכנה"ג חו"מ ט"ו בהגב"י אות י"ח דאומדנא דמוכח מהני להחזיק ולא להוציא, ובכך לא קיי"ל כר' אחא בגמל האוחר בין הגמלים דהוי להוציא וזה סברות מגו להוציא, ל"א דהוי רק אומדנא. ממילא י"ל דמגו דאי בעי שתק אמרי' אף להוציא כתוס' הנ"ל דאף דדברים שבלב אינן דברים מ"מ היכי דדברים שבלבו ובלב כל אדם ודאי מועיל, וכר"ן בשטר מברחת בכתובות (ע"ח:) ובתד"ה כתבתינהו, ועתו"ס שם צ"ז. ד"ה זבין, וזה ע"כ מטעם אומדנא גדולה, ומשו"ה במגו דבעי שתק דהוי אומדנא גדולה ותדע דמגו בשנים לא אמרי' מטעם דאין יכולין לכוון שניהם כאחד ובמגו דשתק אמרי' אפי' בב' דיכולים לכוין והוי אומדנא גדולה ואמרי' גם מגו להוציא, ועשו"מ רביעאה ח"ב ס' ח' ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ב ובחידושי הארכתי בזה והבאתי ש"ך בכללי מגו סקי"ט על מ"ש תוס' כתובות (י"ח:) אף דבב' ל"א מגו מ"מ במגו דשתק אמרי' משום דאפי' לא יסכים השני עמו ולא ישתוק מ"מ לא יהי' רק ע"א ואינו מועיל לכלום, וכ"כ הנמ"י בפ' חזה"ב גבי ב' כתי עדים המכחישין זה"ז, ועי' תומים בכללי מגו סק"נ שהק' על זה דבמשנה קתני סתם עדים אפי' ג' ואמרי' כת"י אבל אנוסים היינו ולא ליהמנו דהוי מגו דבי תרי, ול"ש סברות הש"ך דישאר א' דכאן ישארו בי ועכצ"ל הטעם דבשתיקה יכוונו גם שניהם, וע' נה"מ בכללי מגו אות ט"ו, וצ"ע על הפנ"י בתוס' שם שלא הביא הנמ"י וש"ך, וע"ע בזה בתוס' רע"ק משניות כתובות אות כ'

ב' אחין, אב ובנו, בעל ואשתו הוי ראשון בראשון ובניהם שני בשני, וכן להלן ג' בא' פסול, וי"א רק מדרבנן, קרובי אם פסולין מדרבנן. ב' בעל כאשתו ל"א, קרובים גזה"כ אף דאמרו אמת פסולים. וגזרה התורה שיחזיקו למשקרין עחה"ר סק"ד. עי"ל כיון שפסולין מגזה"כ שוב משקרי דהוי עשאאי"ל דאינם עדים כלל כ"כ התומים סק"ח

תחילתו וסופו בכשרות ג' דינים: עי' חת"ס חו"מ סי' ל"ו. א', פסול קורבה לכ"ע בעינן תו"ס בכשרות. ב', נגיעה ל"צ וג' טעמים על זה. א', דבידו לסלק עצמו כל רגע מפסלות. ב', אינו פסול לכל אדם רק לזה שנוגע ול"ד לקרובים. ג', בקרובים הוי עליהם שם עד פסול משא"כ בנוגע הוי בע"ד ולא עד ובשעה שמסלק נגיעות נעשה עד ותחילתו בכשרות, ועש"ך ל"ז סקל"ב דיכול המוחזק לומר קים לי דבעי תחילתו וסופו בכשרות. ג', פסול עבירה ש"ך ל"ד סקל"ג של"צ תו"ס בכשרות ובסי' ל"ח מפקפק, וחת"ס כ' דרק באינו חמס דבידו כל רגע לשוב בתשובה הוי כנוגע אבל בחמס צריך