פרדס יוסף ויקרא נו

הועיל עדותו ל"מ, וטעם דעד שנצטרף לממון א"י לחייב שבועה, - ותומים סק"ד דאי ישבע כנגדו ממ"נ אי אמת בפיו א"כ העד שקר והיאך מחייבין ע"פ ת', ואי שקר אין נותנין לישבע לשקר

ובחה"ר סקט"ו כ' טעם דקשה דנימא א' ק' וא' ש' כיון דנתבטל עדות ק' בטלה כולה, אך ז"א דלא נתברר דשקר על ק', אך אי ישבע כנגדו על ק' יתברר ששקר העיד כמ"ש רש"י שבועות (ל"ב.) דרוב אין נשבעין לשקר ושוב בטיל כולו, ובהגהות אמ"ב כ' דבא' ר' וא' ש' כ"ע מודים דחייב שבועה, דיכול להעיד דראה ש' אבל במעשה דאלף ת"ק א"י להעיד דראה ש' דבאמת גובין אף יותר מש'

הא דלא חייב שבועה על ת"ש הנשארים דהוי מובמ"ק ע"פ עדים, כ' הפו' דעדי צירוף א"י לחייב שבועה, וט"ז כ' דר"ח יליף ק"ו מפיו דל"ח קנס מחייב ממון במובמ"ק ע"פ עדים כ"ש, ועדות מיוחדת ל"מ לקנס כמו דל"מ לאיסורין, עב"י מחו' ז' וא"כ א"י לחייב שבועה, וקצה"ח דחה דבקנס מועיל מיוחדת וראי' מב"ק ע"ה דשומעין כו', ונה"מ כ' דמיוחדת דשומעין כו' או א' מחלון זה כו' מועיל בקנס, אבל בב' מעשיות א' העיד שנגח שורו וא' שפתה בתו א"י לצרף, או א' קנס וא' ממון א"י לצרף משום דבקנס בעי ב' עדים על המעשה כמו בקידושין, ובמשובב נתיבות חולק דאף מיוחדת כזה מועיל בקנס - בתומים סקי"א נסתפק מיוחדת דכשר בד"מ אי רק מדרבנן (וע"כ לא נסתפק בא' ראה מחלון זה כו' דזה מה"ת כשר בד"מ במכות (ו':) רק הלואה אחר הלואה) משום נע"ד כמו דו"ח, וכ"כ נה"מ, ואהבת דוד דנ"ח. תמה מסנהד' (ל':) דהלואה אחר הלואה מה"ת כשר, וכ"כ בחה"ר סקי"ט - בשער משפט ופ"ת ח' נסתפק בא' אומר גנב וא' הלוה ברבית (דמצטרף בסנהד' כ"ז. וסי' ל"ד) וב' מכחישין על ב' המעשות אי הוי כתו"ת ופסול מספק, או דעל כל מעשה ב' מכחישין א' ואחרונים נאמנים, ועי' אה"ד דמ"א באריכות

ש"ג נסתפק בהלואה אחר הלואה אם התובע אומר אינו רוצה בק' רק ישבע על ר', והעלה דאין נותנין שבועה שיופסל ע"י, ואורים סקי"ח כ' דיכול להשביע דמיוחדת דרבנן, וי"ל א"א בתקנ"ח, ועחה"ר סקי"ט ואה"ד נ"ה ע"ג - סמ"ע כ"א, א' אומר הודה בניסן וא' באייר הלוה דמצרפין לב' שתבע ב' דדרך לוה להודות קודם שלוה - ועסמ"ע כ"ט בא' פרע באייר וא' שהודה שפרע בניסן בעי שיתבע ב' דאין דרך מלוה להודות קודם פרעון - ובקצה"ח סק"ט ע"א לא משקר רק פסול כקרובים משה ואהרן

שבע חקירות שבוע שנה חודש כמה בחודש יום שנה מקום, הק' רש"י סנהד' (מ'.) כיון שאמרו בכמה בחודש למה באיזה יום בשבוע, ותי' דשמא זוממין לא מעלין על לבם חשבון על חודש אבל איזה יום זוכרין ומזכירין גם על חודש, ותוס' פסחים (י"ד.) תי' כגון א' בב' בחודש וא' בג' אמרי' דטעו, וצריכים לכוין באיזה יום בשבוע, ורש"ל סנהד' תי' דלכך צריך יום דעל כמה בחודש יכולין לומר דטעו, כגון שאמרו בג' וזוממין אמרו עמנו הייתם בג' יכולין לומר טעינו והי' לפני' או לאחרי', ומהרש"א הק' דא"כ אמאי הוי בכמה בחודש א' מחקירות כיון דל"ש הזמה בזה, אע"כ דאפשר הזמה בכמה בחודש דיהבינן להו כולהו טעותא בו ביום לפניו ולאחריו, או דמיירי לאחר רובו של חודש, דא"י לומר טעינו בעיבור, ועוד כ' דרק בב' עדים א' בב' וא' בג', כמו בשניהם מעידין על גוף המעשה אנו תולין שא' טעה בעיבור והי' ביום שאומר חבירו, אבל בכת א' שאומרים בב' אין תולין שטעו בעיבור ונעשה בג' דאין כאן מי שיעיד על ג', וכ"מ מתוס' הנ"ל שתי' בא' אומר בב' וא' בג' וצריך באיזה יום, ולא תי' דעל כמה בחודש יכולין לומר טעינו, משמע דבב' אי"ל טעות והי' בג' דליכא עד על ג', ותומים סקי"ז דחה תי' ג' דאף בב' יכולין לומר טעינו והי' בג', וגם תי' א' דחה דאי"ל יהבינן כולא טעותא, אדרבה משום זה צריך באיזה יום שלא יוצרך ליתן כל טעותא ונשאר בתי' ב'

וע"ש דהק' בגמ' ויהי' ח' חקירות בכמה בשעה, וק' דאטו שיעור שעה כ' בתורה א' מכ"ד ביום הא רק התוכנים חלקו יום לכ"ד, וכ' מה"ת ב' שעות גדולות א' קודם חצות וא' אחר חצות, וכמו דחלוק יום מחבירו כן חלוק זה חמה במערב וזה במזרח, וא"צ לשאול רק אי קודם חצות או אחר, רק המרבה בחקירות משובח, וצריך גם איזה שעה שחלקו התוכנים, ושפיר קו' גמ' דהי' ב' מיני שעות שעה טבעית קודם ולאחר חצות ואח"כ יש חלק י"ב משעה טבעית, ופריך יחלקו שעה טבעית לחלקים קטנים וישאלו, ותי' דקטעו היינו בשלומא בשעה התורה