פרדס יוסף ויקרא נג

בשטר מחלוקת הפו' אי מהני חזרה, עחה"ר סק"ד וכ"ח סק"ה וחכמת שלמה סי' כ"ח

וכל זמן שלא נחקרו יכולין לחזור, ונסתפק ב"י בדיני ממונות דא"צ דו"ח מדרבנן אי יכולין לחזור כ"ז שלא נחקרו או כיון שא"צ דו"ח א"י לחזור, ועסמ"ע סק"א ותומים הק' מתוס' פסחים י"א דאף בדבר דבעי דו"ח א"י חזור משעת הגדה וענה"מ, ונעלם ממנו במח"כ תוס' סנהד' (ל"ב:) ד"ה היכי דיכולין לחזור קודם שנחקרה עתה"ר סק"א (וי"ל לש"ך ל"ג סקט"ז הא דבד"מ ל"צ דו"ח דמסתמא יודעין אבל באינו יודע בטיל, ולפ"ז כיון דחוזרין מעדותן, ולא יהי' משכחת דו"ח שוב בטל העדות ומהני חזרה) ועשו"ת עטרת חכמים חו"מ סי' א', ב"מ (כ"ח:) בדבר שמוכח שטעה יכול לחזור אף אחר כדי דיבור כגון שבע"ד הביא עדים לחובתו, ושטמ"ק כ' הא דתכ"ד יכולין לחזור ז"ד בחוזרין מעצמן אבל בחוזרין מאימת חבירו בכה"ג א"י חזור אף תוכ"ד ובב"מ הי' בתכ"ד, ותומים סק"ג כ' שצ"ע, (וק' מכתו' (ל"ג.) ניתרי בהו אימת בסוף מה דהלה הרה, וניתרו תכ"ד ופרש"י דיכולין לחזור אף דהוי מאימת חבירו וצ"ע)

סמ"ע ח' בשאמר אינו זוכר עתה יכול לחזור ולומר נתתי אל לבי ונזכרתי, אבל באמר סתם אינו יודע א"ח ומגיד, ותומים סק"ד דאף בסתם אינו זוכר יכול לומר נזכרתי וענה"מ

שער המשפט ופ"ת א' נסתפק בב' כתי עדים המכחישין וכת א' חזרה אי אמרי' א"ח ומגיד דהוי תרי ותרי או כיון דב' מכחישין יכולין לחזור, ובריב"ש רס"ו דל"מ חזרה, וכ' דוקא בשקר העדני דאאמע"ר, אבל מוטעים היינו נאמנים לחזור, זה כש"כ מהביא חוב לעצמו דמהני חזרה בב"מ (כ"ח:) מכ"ש שיש עדים המכחישין ופי' אהבת דוד דל"ט ע"ד בזה, ועשו"מ תנינא ח"ג סי' י'

עדים שאמרו שקר העדני כ' ר"ח לא מבעי' שאין משלמין ע"פ עצמו אלא אף עדותן נכונה כיון שהגיד כו', ובש"ע כאן וסי' ל"ח פסקינן דחייבין לשלם מדד"ג ותומים סק"ה חולק אם העד יודע דהכל שקר וגם עד הב' שקר ובדיבור הזיקו חייבין לשלם, אבל אם א"י אם חבירו שיקר רק הוא לבדו שיקר פטור עש"ה, ובפ"ת סי' ל"ח משבו"י ח"א קמ"ז בהעידו שחייב לפלוני ועדיין לא שילם ואמרו שקר העדני כיון דלא נעשה עדיין מעשה אתי דיבור ומבטל דיבור ופטורין, אף שישלם הלוה דא"ח ומגיד, אבל בכבר הוציאו מלוה ונעשה מעשה חייבין מדד"ג, ועי' אמרי הצבי ב"ק פ"א אות י"ד או"ק י"ג

ובאהבת דוד (דף ל"ד:) תירץ שי' ר"ח, דטעם בחזרה דאל"י כו' וגם אאמע"ר, ומלשון ר"ח משמע דאיירי שטעה ובשוגג ולא נתכוונו לשקר ודד"ג קנסא, ונהי דמודה בקנס דרבנן חייב כש"ך סי' שפ"ו, ושפ"ח סקנ"א, מ"מ בשוגג או אונס פטורין, ושפיר באמרו במתכוון שקר העדני חייבין מדד"ג אבל טעינו פטורין

וקצה"ח ל"ח א' אי דד"ג קנסא מודה פטור. ואף בזה"ז דמודה בקנס חייב דליכא ב"ד מומחין עי' בסי' א' סק"ה, מ"מ ז"ד בבאו אח"כ עדים, אבל מודה בקנס דליכא עדים אף בזה"ז פטור וא"ש, עוד תי' שי' ר"ח דבזוממין איכא לאו לא תענה, רק רבתה תורה לתשלומין, וב"ג וב"ח דליכא ממון לוקין, ואם בשעת עדות קרעו שיראין, דעל זה לא רבתה תורה לתשלומין שוב מלקות פוטרין, אך הם לא לקי דממון הזמה פוטרין ממלקות ורק הוי כחייבי מלקות שוגגין, ור"ל דס"ל פטור, ורבא נמי י"ל כר"ל, וע"ש העדני ג"כ איכא מלקות מלא תענה, ורק דאין יודעין ולא לקי, והוי כחמ"ל שוגגין ופטור מממון לרבא, ושפיר פריך לרבא כיון שהגיד כו' ול"ש דחייב מדד"ג דח"מ שוגגין פטור, ואשתמטתי' לר"ש פ"ז מ"ה דתרומות דרבא ס"ל חמ"ל שוגגין חייבין וצע"ג

מ"ש בשם ר"ח דעדות שקר העדני פטורין, ותמוה דהוי גרמי, ונלפע"ד עפמ"ש בב"י בשם הגמ"ר עדים שהעידו וחזרו והעידו בחילוף מלקין אותם ועדות הראשון קיימת וסמ"ע סק"ב מביאו, ואיך לוקין ע"פ עצמם הא אין הודאה מועלת לחייב מלקות, ובאהבת דוד דל"ח ע"ג כ' מכות מרדות וכמו במברכתא חביטא כתובות (ד"י.) דהלקוהו לפי שהחציף פנים, ה"נ החציף בב"ד לומר דהעיד שקר, ועי' חה"ר סק"י שג"כ ר"ל מרדות, ועפמ"ג פתיחה כוללת ח"א אות כ"ד שנסתפק אי במרדות אמרי' קלבד"מ, וא"כ י"ל משו"ה ר"מ סובר דפטורין כיון דלוקין מרדות ופטורין לשלם

ורק לכאו"ק כמו בעדים זוממין אף דממונא לקולא נדונין בממון, והק' תוס' כתובות (ל"ב.)