פרדס יוסף ויקרא נא

זקיני הגאון מלאסק ז"ל בספרו אהבת דוד ח"א (בדף א')

שי' בעה"מ דשטר נעשה מדעת מתחייב ל"ה מפ"כ רק מפי כתבו. וכן בגיטין וקידושין מדעת מגרש ומקדש והוי מטעם שליחות. ובחי' הרי"מ סק"כ הק' אי נימא דל"מ מפ"כ והוי שקר ול"ה כלל שליחו. וכ' מפ"כ לא משום שקר רק מגזה"כ ואף דאמת, צותה התורה לב"ד שיחזיקוהו למשקרין וא"כ השטר אמת והוי שלוחין. ועי' תומים ל"ט סקכ"א דבספק מפ"כ מהני להוציא מלוה ולא מלקוחות. דעפ"כ לא מחשש שקר רק כקרובים ומגזה"כ. אבל בספק מוציאין מלוה ולא מלקוחות דלא עדיף ממלוה ע"פ ע"ש, לפ"ז בספק עדים קרובים דהיינו ספק בן ט' לראשון או ז' לאחרון מועילין להוציא ממון מלוה, וזה חדש

חת"ס אה"ע ח"ב סי'. מ"ה הק' בגט המתחייב האשה, ואיך מהני בע"כ דהוי מפ"כ וכ' דבשעת קידושין קיבלה. על עצמה שברשות הבעל לגרשה בע"כ, וא"ש קו' ירושלמי דלמ"ל לא ישוב לקחתו, ת"ל דערות דבר לב"ש, וק' דילמא הפסוק בעבר וגירשה בלא ערות דבר וכמ"ש הרשב"א, ורק בכה"ג ל"מ הגט דלא קיבלה ע"ע שיכול לגרשה בע"כ בלא ערות דבר, וכן כל פסק דין רק משום עדות, ופס"ד אינו מדעת שניהם, ורק קיבלו ע"ע תיכף מה שיופסק הוי כמו מדעתם

שיטת רמב"ם שטר מדרבנן, וק' דמדאו' כנחקרה עדותן מב"ד. ומגיטין (ל"ו.) ושבועות (מ"ה.) שבועות שותפין היכי משכחת מה"ת ומשני דאקפיד בשטר משמע מה"ת, וגם ק' מכל גיטין ושטרי קידושין, וכ' בנה"מ דשטר קנין שייך מפ"כ אבל כל שטרות דעדות רק על השטר שהוא כשר או דגט כשר ואין עדותן על הגירושין או על מקח, בכה"ג לא בעי מפיהם, ואח"כ כבר הוחזק השטר וכ"כ בסי' ל"ד סק"ו. ובתומים סקט"ז כ' הא דשטר מה"ת וגט וקידושין דכך הכשירו של שטר דצריך עדים ואף אם יאמר בפני אלף הריני מגרש אשתי או מקדש ל"מ ורק צריך שיכתב גט וקידושין ויחתמו עדים וכן בשטר קנין, כמו כל הקנינים כתבה התורה עוד קנין שיכתב שטר ויחתמו עדים וזה לכ"ע מה"ת, אך אם מסופקין אם כל השטר אמת ושמא לא חתימת עדים הוא וצריך להעיד על חתימתן זה מה"ת צריך מפיהם ולא מפ"כ להעיד על חתימת העדים עכת"ד

בחת"ס אה"ע ח"א סי' ק"ד הק' דאטו עדים בגט כתוב בתורה ורק וכתב לה ספר כריתות, ומנ"ל דבעי עדי חתימה בגט, וע"כ דילפי' דבר דבר מממון מה להלן ב' עדים. והתם ע"פ ולא מפ"כ, וא"כ יוצדק בגט שעדים יגמרו הכריתות יהי' ע"פ שיאמרו פב"פ גירש אשתו בכתב ידו ולמה מועיל חתימת עדים, וכן הק' בחו"מ סי' קצ"ט, ועוד דדרכי נועם כ' ואשה שנתגרשה א"נ בגט אלא בעדי ראי' שחתימת עדים אמת, והנכון כתי' הב' וכמ"ש בלח"מ דאם העדים חיין הוי מה"ת ורק במתו דרבנן. וענה"מ מ"ו סק"ט דכל שטרות נגמרו מה"ת כשבאו לב"ד ומדרבנן תיכף משעת החתימה. אך ק' דמה"ת מי שיש לו שטר ומתו עדים בטל השטר ובגט כשמתו עדים א"י להנשא ודרכי' נועם ואין זה. עצה שיעמדו ימים רבים. וכ' הח"ס דבזמן התורה שלא היו מזייפים והוי חתימת העדים כנחקרו ואף אם מתו אח"כ מהני כמו נחקרו בחיותן, אמנם מזמן שמזייפין והוצרכו חז"ל קיום ב"ד, א"כ ל"ש בשעת חתימה נחקרה, דבידם לומר אין זה כת"י, ורק אם נתקיים בב"ד א"י לומר מזויף והוי אז כנחקרה וצריך שיהי' חיין אז בשעת קיום וא"כ הוי מה"ת, אבל אם מתו ל"מ דל"ש נחקרה בשעת קיום דאז מתו ורק מדרבנן

אין מקבלין שלא בפני בע"ד, ואם קיבלו אין דנין ע"פ, וי"א דכשר בדיעבד, ובהזמה דחידוש אף בדיעבד ל"מ, אבל לכ"ע מועיל חוזרין ומגידין בפני' ולא אמרי' עביד לאחזוקי דיבורי', והא דהעיד בפסלותו ונתרחק דל"מ לחזור ולהעיד משום דנפסק הדין עקצה"ח ובסי' ל"ג סק"ב, ועי' חי' הרי"ם בכל מקום דאם עדות א' הועיל למקצת א"י להעיד פעם ב' דעביד לאחזוקי, אבל אי לא הועיל כלל הוי כלא העיד יכול להעיד עתה. ואם נראה לב"ד שיהי' פסידא כגון שעדים הולכים למדה"י או בע"ד חולה מקבלין, וי"א אף בפסידא בעי שלחו אחריו ולא בא דבעי שיפשעו ואל"כ שמא מזלו גרים, ודוקא תובע חולה הקילו שיאמר אני רוצה להזכיר עדים וכשימות יפסיד, אבל בנתבע חולה יכול להמתין עד שיגדלו היתומים וקטן שלא בפניו דמי וצריך להמתין. אם בע"ד כאן ועדים לא מכירין הוי בשלא בפניו. וכ' תומים סקי"ח דוקא אם יכירהו אח"כ, אבל בא"א להכירו הוי כחולה ומקבלין, ובתובע לב' שותפים וא' אינו כאן עי' ב"ש אה"ע סי' פ"ה סק"ח ופת"ש סקכ"ב ושער המשפט: