פרדס יוסף ויקרא מח

אם לו ית' יגיד ויתוודה, אז "ונשא עונו" הי' נושא העון וימחול לו, וכן אי' במדרש תהלים ק', מכסה פשעי' לא יצלח זה אדה"ר שאמר האשה אשר נתת כו', ומודה ועוזב ירוחם, זה קין שאמר גדול עוני מנשוא

והגר"א ז"ל אמר במ"ש בתהלים (ל"ב ה') חטאתי אודיעך ועוני לא כסית, אמרתי אודה על פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה, דכאשר בא נתן לדוד להוכיחו כ' בשמואל ב' (י"ב י"ג) ויאמר דוד חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ויש שם פסקא באמצע הפסוק בין תיבת לה' לתיבת ויאמר, ומשמע שחסר כאן מקצת דברים מה שדוד רצה לומר עוד, ובא נתן והפסיק דיבורו, וצ"ל שדוד חפץ עוד לומר המלות עויתי פשעתי כדין כל המתוודים, אך היודע מחשבות ידע שדוד אמר חטאתי בחרטה מוחלטת, עד אשר המלה חטאתי די להעביר חטאו, לכן מיד בא נתן בתוך דיבורו במה שאמר חטאתי, וא"ל גם ה' העביר חטאתך, וז"ש בתהלים חטאתך אודיעך ר"ל שאמרת חטאתי לה' ועוני לא כסית ר"ל גם עויתי חפצתי לומר אמרתי אודה עלי פשעי ר"ל שגם פשעתי חפצתי לומר כדין כל המבקשים סליחה אכן ואתה נשאת את עון חטאתי סלה, ר"ל שסלחת לי מיד אחר הדיבור חטאתי ופח"ח

ובחות יאיר מהאו"ח ז"ל כ' דצדיק נתפס בעון הדור שהי' לו למחות וזה ונפש כי תחטא ר"ל מלשון חסרון כמ"ש במ"א (א' כ"א) אני ובני חטאים ר"ל שיחסר נפש הצדיק, "ושמעת קול אלה' שהצדיק שמע להשבועה שהשביעו אותו קודם שנברא, היה צדיק, "והוא עד" הצדיק הוא תכשיטו של עולם, מל' הורד עדיך (שמות ל"ג ה'), וק' למה ילקה הצדיק בעון הדור ע"ז אמר "והוא ראה או ידע" איזה עון שבדור, "והוא לא יגיד" ויוכיח להם, לכך "ונשא עונו". ועפ"ז י"ל מדרש נח בפסוק שנאו בשער מוכיח (עמוס ה' י') זה נח. ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו, דהי' קשה למדרש דהא צדיק מכפר על עון הדור ומדוע כאן להיפך וקאמר שנאו בשער מוכיח, שהי' נח מוכיחן לכך נימוחו מהעולם, וע' בפ' אחרי (ט"ז א') הרבה מענין הספד

שם) באוה"ח שישנה בשבועות העדות משבועות ביטוי מג"ש דתחטא תחטא וכו' ופלא כי הלימוד תחטא תחטא מג"ש למעלה שם בהסוגיא שבועות העדות משבועת הפקדון, ובאמת שבועות ביטוי לא נאמר "תחטא", ובהמאסף מירושלים שנת י"ח סי' פ' הגיה במקום משבועות ביטוי צ"ל "כשבועות ביטוי" וכוונתו יען שידענו מג"ש משבועות הפקדון ששבועות העדות ישנו מפי עצמו כמו שבועות ביטוי שישנו ג"כ מפי עצמו ע"כ למדו שפיר מלאחת הנאמר בשבועות ביטוי דשבועה מפיו ל"צ להיות בב"ד ודוקא שהי' הכפירה בב"ד, ועי' ס' עבודת הלוים על שבועות (דף ל"ב.) מ"ש לתרץ האוה"ח

שם) במד"ר כאן פ"י מעשה דבר תלמיון, ובש"ס נדרים (כ"ה.) איתא זה קניא דרבא, דיהיב מעות בתוכו ונשבע שהחזירו, ועתו"ס שבועות (כ"ט:) ד"ה משום, ושו"ת הרשב"א ח"ד סי' רע"ב. וקשה דמה הועיל בזה והא לא יצא ידי חזרה כיון דכפרה בעי דעת בעלים בחזרה, עי' ב"ק (נ"ז. וקי"ח.) ועוד הק' בדברי שאול מ"ת כיון דדעתו הי' ליקח ממנו הקניא בחזרה אכתי עובר דלא רצה ליתן לו רק על מנת שיחזיר לו ולא מהני, ועיו"ד סי' רל"ח סכ"ג בשבועה אי מועיל במתנה ע"מ להחזיר וביד שאול שם, ובידי משה על מדרש כ' דתלמיון הי' ת"ח ואולי שחשב להקל שבועתו שלא יהי' יוצא שבועה מפיו לשקר בעת שבועתו, ועי' חו"מ סי' ל"ד ס"ה. דשבועה דלהבא אינו נפסל לעדות משום דלא יצא מפיו לשקר

שם) והוא עד, יש הבדל בין עד ובין עונה, עונה יקרא מצד ההגדה בב"ד ויבא עמו שימוש הב', ושם עד יקרא מצד שהוא מיועד וכשר לעדות, ומצד שהוא המתרה בו ורק הכשיר לעדות, ואף שלא יגיד לפני הב"ד, אילת השחר סי' תכ"ד

שם) לא יגיד. יש הבדל בין מגיד ובין אומר ומספר, המגיד מודיע דבר שלא ידע השומע ושרוצה להודעהו כי הדבר נוגע אליו, משא"כ האומר, יהי' גם בדבר בלת חדש, והמספר יהי' גם בדבר שאין תועלת להשומע בידיעתו, תוה"מ סי' ש' ומצורע סי' ע"ט

שם) אם לוא יגיד, "לו ולא" מכאן נלמד אם הבע"ד אינו תובע לו אינו מחויב להעיד, בחו"מ סי' כ"ח ס"א, וז"פ אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם (מלאכי ג' ו') דאי' במדרש, ביה"כ כששטן מקטרג, וצוה ה' לו להביא עדות, ופונה לשמים וארץ, ויאמר שאינם מחויבים להעיד, אם הבע"ד השי"ת אינו תובע מהם להעיד, וז"פ אני ה' לא שניתי בכוונה שניתי "לא" מן אם