פרדס יוסף ויקרא מז

הא כיון דהזיד בכלי לא מקרי שב מידיעתו, ובס' מגיני שלמה תי' דמיירי שלא הי' צריך לאוכלין כ"כ ולא הי' עושה כן במזיד, אבל הכלי הי' צריך לו הרבה ועשה אפי' במזיד ע"ש, מבואר כנ"ל דאף דחזינן דאינו פורש עצמו מחמת חומר עבירה לחוד מ"מ כיון שהאיסור הי' מונע לעשותו מחמת שאין צריך לו כל כך מקרי ג"כ שב מידיעתו, ועי' בזה בדרוש וחדוש פסחים מערכה ה' אות ג' ע"ש, וצ"ע שלא הביא מהוריות (י"א.) דאוכל נבלות לתיאבן ונתחלף לו בשומן חייב חטאת דהוי שב מידיעתו כיון דאלו אשכח היתירא לא אכל איסורא ע"ש, הרי מפורש כמג"ש, ועי' היטב בזה בס' חידושי הרד"ד לזקני הגאבד"ק לאסק ז"ל בפסחים (דף ע"ב:), וע"ע בחמדת ישראל (דף מ"ג: וקמ"ד:) בענין אם במזיד הוי פטור מטעם שבמזיד אינה מלאכה. אם הוי בשוגג שב מידיעתו עש"ה - ובמנ"ח מ' קכ"ז נסתפק הא דאינו שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו, אם דוקא מחטאת דיש לימוד ע"ז או גם בשאר קרבנות, ועי' בזה בשו"ת חבלים בנעימים ח"ב סי' קי"ח, ויהי' א"ש מה שהק' הגה"צ מטשעכאנאוו ז"ל בס' בית אברהם בפסחים (ל"א:) האוכל תרומת חמץ בשוגג משלם כו' ופרש"י ששגג בתרומה אפי' הזיד בחמץ, והק' הא אינו שב מידיעתו דהא חשוד לחמור הוי חשוד לקל וחמץ חמור שבכרת ולמה משלם חומש על התרומה, ולהמנ"ח ל"ק דבחומש לא איכפת לן דאינו שב מידיעתו, אך מפורש להיפך במהרש"א פסחים (כ"ט.), וע"ע בחלקת יואב קמא או"ח סי' ט'

כג) או הודע רש"י כמו אם הודע, עמ"ש בזה בפרד"י משפטים (קצ"ה.)

כה) ולקח באצבעו, זבחים (כ"ד.) על קבלת הדם בכלי ביד ימינו, והק' בהכתב והקבלה דבמצורע (י"ד כ"ה) ולקח הכהן מפורשים על טבילת האצבע בדם, בזבחים (מ"ז:) ושם לא נא' באצבעו ומפורשים על טבילת אצבע בדם, והכא שמבואר באצבעו לא נפרשנו על טבילת האצבע כי אם על קבלת הדם בכלי, וי"ל דאצבע גם הוראות כלי, אצבע ל' תפיסה ופי שנים בהוראות אצבעו, הכלי ואבר יד

כו) ונסלח לו, בתוה"מ סי' רס"ז מחילת עון ידובר בלשונות הרבה, ויש הבדל בין לשון סליחה ויתר לשונות, של' סליחה מורה שמעביר החטא כאלו לא הי' במציאות כלל, משא"כ בלשונות מעביר עון עדיין ישנו במק"א לכן נושא עון, ה' נושאו, תם עונך, הי' לו מציאות בזמן עבר אבל עון הנסלח דומה כאלו לא הי' לו מציאות כלל ולכן לא נמצא לשון סליחה מאדם לאדם, כי אין האדם יכול לעשות דבר כאלו לא הי'

כז) חטאת, חטאת קבוע לעולם קרבן בהמה ולא עולה ויורד וכן בדבר שחייבים על זדונה כרת והם מ"ג, ויש ג' אע"פ שהם בכרת אינם בחטאת, מילה ופסח דרק בעשה, ומגדף אינו במעשה, וצריך שיהי' שוגג מתחלה עד סוף, ואם טעה בדבר מצוה כגון לולב ביו"ט ראשון כשחל בשבת ושכח והוציא לרה"ר פטור מחטאת, ודוקא בעושה מצוה, ובטעם המלך הל' שופר כ' דוקא במצוה דאורייתא אבל לא טעה במצוה דרבנן, ועמנ"ח מ' קכ"א אריכות מכל עניני חטאת

ה. א) ונפש כי תחטא, פי' בזהר (י"ג:) בלשון בתמיה, שהכתוב מתמה על הנשמה איך אפשר שתחטיא דהיא חלק אלוקי ממעל, יש טועים לשאול הלא הא"ס אינו מתחלק חלילה, ורק האמת כמו מדורת אש שהדולק ממנו נר, המדורה לא נחסרה כלום, ומ"מ נוכל לומר שהנר הוא חלק מן המדורה, אבל המדורה עצמה אינה נחלקת, ועי' בס' הברית בפ' בהעלותך, ובשפע טל בהקדמה בן מאה שנים, ובס' נשמת חיים מאמר שני

שם) ושמעה קול אלה, הוא השבועה קודם צאתו לעולם תהי' צדיק, נדה (ל':), "והוא עד" האדם בעצמו מעיד על כל מעשה (כחגיגה ט"ז.) "או ראה" מקומו בגיהנם, "או ידע" בעצמו, ואמר אם לא יגיד ונשא עונו מלת לוא באלף ו', דכ' במשלי מכסה פשעי' לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם (כ"ח י"ג), ופי' בבינה לעתים דרוש מ' כי החוטא הכופר ואומר לא חטאתי אינו מבטל בזה כח מקטרג הנברא בחטאו ואדרבה עוד יוסיף לקטרג עליו, אבל אם מתוודה בלב נשבר חטאתי עויתי פשעתי ואני מתחרט ואקבל על עצמי שלא אעשה עוד כזה אז ירוחם מן שמים, וכ' בירמי' (ב' ל"ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, ומלבד העונש של החטא עוד אענשך על כפירתך בחטא, וז"ש "אם לא יגיד" אם לא יתוודע קודם מיתה, "ונשא עונו" עמו לגיהנם, אך אם "לוא יגיד"