פרדס יוסף ויקרא מה

דה האדם, דם נקי שאז יכוין על הדם שהנפש תלוי' בו, אבל דם סתם יכוין על כל דם שיהי' ואפי' דם התמצית ודם העור והבשר, ועי' השחר סי' תנ"ג

ו) פרכת הקדש, ובפסוק י"ז כ' רק הפרכת, ע"ש ברש"י שהביא חז"ל כשחטא צבור נסתלקה הקדושה, והוא בזבחים (מ"א:), וי"ל עוד דקיי"ל דרק כ"ג משוח בשמן המשחה מביא פר על שגגתו ולא מרובה בגדים (היינו מימות יאשיהו שגנז שה"מ שעשה משה ושוב לא נמשח שום כ"ג רק מתלבש בח' בגדים), ובימי יאשיהו כשנגנז שמן המשחה נגנז גם הארון (ביומא נ"ב:) ורש"י כ' כאן פני פרכת הקדש כנגד מקור קדושתה מכוון כנגד בין הבדים, לפ"ז דכאן בכהן משיח מיירי דהיינו שמן המשחה והי' גם הארון כ' פרכת הקדש, אבל לקמן בפר עדה דקאי נמי על זמן דליכא ארון, דבפר העלם של צבור אין תלוי אם כ"ג הוא משיח או מרובה בגדים לבד, משו"ה נשמטה מלת קודש, עי' בס' ביכורי אביב. ובמגילה (ט':) והוריות (י"א:) אין בין כהן המשיח, ויומא (נ"ז:) בתד"ה חוץ, ומשל"מ פ"ה הט"ו ממעשי הקרבנות בזה ובס' דברי חנוך

ז) ושפך, בתוה"מ סי' רכ"ח יציקה נרדף עם שפיכה רק שמורה שיוצק בצמצום על מרכז מיוחד

יב) שפך הדשן, עי' שיח יצחק יומא (דס"ח:) שהאריך ברש"י ורא"ם כאן

יג) ואם כל עדת ישראל, יש טעות שהב"ד חייב להביא קרבן ויש שהעושה חייב (כל דבר שמחייבים על שגגתו חטאת פרט לקרבן עולה ויורד). ב"ד חייבים שיהי' של ע"א, ויהי' ראש ישיבה עמהם, ויהיו כולם ראוים להוראה ויעשו כל הקהל או רוב ומדמין שב"ד הורו כדת, וגם שיורו להקל מקצת אבל לא לעקור מצוה א', ואם חסר א' מזה העושה חייב חטאת והם פטורים, וכ' במל"מ פ"ב ה"ב משגגות אם פסקו שאין בו כרת אבל איסור יש ועשו רוב הקהל ע"פ לא מקרי תולה בב"ד וחייב כל אחד קרבן, וע' במנ"ח מ' ק"כ אריכות בזה. ורובו ככולו עי' רביד הזהב, ופרד"י משפטים (כ"ג ב'), ובתורה והמצוה סי' רמ"ב, ויש לעיין אי גרים משלימין לרוב הצבור או לרוב השבט, ולפי מה דקיי"ל בקידושין (ע"ג.) דקהל גרים לא אקרי קהל, א"כ לא מצטרפינן לרוב הצבור, כמ"ש (בהוריות ג'. ובירושלמי פ"א ה"ב וגם בהוריות ו':) שבט לוי לא אקרי קהל, דכל אילת שאין לו אחוזה לא אקרי קהל ע"ש, א"כ הוא הדין בגרים דלא נטלו חלק, וי"ל דלא מצטרפו לרוב הקהל, ועי' בס' אמבוהא בספרי פ' שלח (דף קע"א.) בשם הג' כלי חמדה ז"ל שנסתפק אי נשים משלימות לרוב הקהל להביא פר העלם דבר של צבור ולא העלה דבר ברור, אכן אי' בירושלמי פ"ז ה"ו מפסחים ונסלח לכל עדת בנ"י. פרט לנשים ולקטנים ע"ש, ובמפורשים דנשים אין מצטרפות לרוב הקהל שאינן בכלל עדת בני ישראל, ובהתורה והמצוה סי' רמ"א ורמ"ח הבדל בין קהל ועדה כמו שיש הבדל בין הקהל ובין מועד, המקהל אוסף אנשים על קול וחצוצרות, אבל המועד הוא בהזמנה לזמן ובסדר מיוחד, וכן הקהל הוא אסיפת ההמון, וההעדה אסיפת העם וזקניהם בראשיהם, וכן יהי' שם עדה על סנהדרין לבד ויש הבדל בין עדה לעדת ישראל שנופל רק על הסנהדרי גדולה, ושם עדה סתם כולל גם סנהדרי קטנה, ויש פלוגתא בשם קהל אם נקרא גם שבט א' או רק רוב ישראל

שם) ישגו ונעלם, יש הבדל בין ל' שגיאה ובין ל' הפלאה, ובין ל' העלמה, שבעת ידרוש ויחקור לדעת את הדבר ואינו יכול לדעתו ישמש בל' הפלאה, ובעת שעיין בדבר ועלה בעיונו משפט כוזב הפך האמת ישמש בל' שגיאה, ועל העלמה בכלל ישמש בלשון העלמה, שהעלמה כוללת כל שאינו יודע איזה דבר יהי' מאיזה סבה שיהי'

שם) ואשמו, ק' פשיטא דאשמו כיון שעשו איסור, ויתפרש ברש"י (ל"א.) ר"ה ד"ה עד שיחזיקו את עצמם אשמים לאפוקי באומר מה פשעי ומה חטאתי ושוגג הייתי אינו מתכפר בקרבן בלי תשובה, דנקרא זבח רשעים תועבה, וכירמי' (ב' ל"ה) ותאמרו כי נקיתי כו' הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, וברד"ק שם דעי"ז העון כפול דאמר החכם כפירת עון שתי עונות. וגם י"ל לשון "נשפט" ל' נפעל דכביכול גם אני סובל כן, שאפסיד ריח ניחוח הקרבן שלא תביאני, ואף אם תביאני בלי תשובה אסבול עוד מעין חטא חולין בעזרה, יהי' תועבת זבח רשעים, ועמש"ל (ד' ב') (ה' ולקמן י"ז וי"ט)

טו) וסמכו, לפעמים בא בל' יחיד, ולפעמים בל' רבים, ויצא נח ובניו ואשתו, ויבא משה ואהרן, ויקברו אותו יצחק וישמעאל, ויקחו שמעון ולוי איש חרבו, כל מקום ששני הנושאים שווים במעלה ובהפעולה כ' הפעיל בל"ר, וכ"מ