פרדס יוסף ויקרא מד

שיהי' יותר מאחד. או שבא למעט החצי. או שיהי' האחד מיוחד ונבחר במינו. וכשאמר אחת מכל, לחייב על כל אחת ואחת. עי' תורה והמצוה רי"ח. אחרי י"ח. אמור רכ"ב ואילת השחר סי' ס"ד

שם) רש"י שם משמעון, ובפענח רזא כ' שלא ק' דהרי מ' סתומה וכתב פתוחה, וכן דן מדניאל, דקיי"ל סתום ועשאו פתוח כשר (שבת ק"נ. ויו"ד סי' רע"ד)

ג) בענין קרבן צבור עי' ירחון שערי תורה ח"א סי' ג' שהק' לרש"י סוכה (כ"ז:) איך משכחת ק"צ דבעד כל ישראל וגו' ואינו שוה פרוטה לכל אחד. וביומא (נ"ה.) אי לא דקנה גבוה היכן מכפר להו, וע"ש בסי' י"ט בזה. ובסי' קכ"ז כ' דוקא בסוכה דמצוה רמי' על כל אחד מישראל בפני עצמו, ובאין שו"פ אינו שלו. אבל ק"צ דעל כל ישראל לא רמי' רק מצוה אחת. וכל ישראל ביחד יגרמו שתעשה המצוה. ל"צ שיהי' לכל אחד דין ממון. שכל יחיד אינו מחויב רק להשלים המצוה ועל ידי כולם יהי' המצוה. והג' מקוטב ז"ל אמר שכל חפץ שיש לאדם נקרא בעלים לפי שגוף החפץ ברשותו לעשות מה שירצה ולא אחר. ב'. שיש לאדם דין ממון שיכול לקבל ממון עבור החפץ. לפי זה בחפץ שאין בו שו"פ עכ"פ שלו שברשותו לעשות מה שירצה בלא אחר. הגם שהרבה שותפים חשוב שלהם יותר משל אחרים אף כשאין שו"פ. אבל אם יש חפץ שכל העולם שותפים. הכל מודים שצריך דין ממון שו"פ דפחות לא מקרי ממון. וא"ש רש"י סוכה דכל ישראל שותפים צריך עכ"פ שיהי' שו"פ, אבל ערבה שהחפץ כולו ברשותו לא בעינן שיהי' שו"פ כיון שיש לו כח יותר מחבירו ולא בעינן שו"פ כשהדבר שלו לגמרי. וע"ע שם בח"ג סי' א'. ועמ"ש לעיל (א' ב') ופרד"י ח"ב במלואים והערות (דף ת"ג.) ובפ' צו (ו' ט"ז)

שם) יש הבדל בין משיח לנשיא נשיא שם המצטרף ולא יקרא בו כאשר עבר מנשיאותו. ומשיח יקרא אף אחר שעבר. תוה"מ סי' כ"ו

ג) לאשמת העם, "עם" על פחותים. ואומר דרב המנהל את ישראל צריך ליזהר אף בקל שבקלים שלא ילמדו ממנו. ולפמ"ש באבות (ד' י"ג) ששגגת תלמוד עולה זדון. המון עם אם רואים שת"ח נוהג כן גם המה מקילים לעצמם במזיד וא"כ עולה שגגו לזדון "הכהן יחטא" דהיינו שהוא חוטא בשוגג. ע"י כן נעשה בההמון "אשמה"

דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו. כל דור ישיג מנהיג כפי ערכו. אם הכהן המשיח יחטא. זה סימן לאשמת העם. האשם הוא בעם. וגם אם הכהן המשיח יחטא בחטאים קטנים העם יאשמו אח"כ באשמות גדולות. וזה פי' אבד חסיד מן הארץ וישר האדם אין (מיכה ז' ב'). המון עם מתיר תמיד עצמו יותר מהמנהיג. ואם נוהג בבחינת חסיד לפנים משורת הדין. העם עכ"פ הם הולכים בדין. אבל אבד חסיד - הוא אח"כ וישר באדם אין. מורים היתר אף בחמורים - וז"פ הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים (תהלים י"ב ב'). וכמו הנוסעים במסלת הברזל הם יכולים לעשות כל מה שירצו לאכול ולשתות ולישן ולנגן ולרקוד. אבל המנהל המכונה. דרוש מאתו לכונן כל חושיו ורעיונו רק בהמכונה ובסדר מהלכה. ואם יסיח דעתו אף רגע יוכל להביא שואה ואסון ואבדון נפשות. וכן רב העדה המנהל מכונת הרועה. הרוחנים של בני עדתו. אם יקל מעט בשמירה מהלך המכונה יוכל להביא משבר כללי בכל מכונת הדת. יען כי הכל צופים אליו

ובפדר"א פמ"ח בזמן שהרועה תועה הצאן תועה אחריו. ובש"ב (ה' ב') אתה תרעה את עמי. ובירמי' (ג' ט"ו) ונתתי להם רועים, ובמד"ר דברים ב' כל מה שהגדולים עושים הדור עושה. ועי' בזה בזהר ויקרא (כ"ג.). ובמדרש שמואל (א' י"א) חכמים הזהרו בדבריכם החכם יהי' נאה דורש ונאה מקיים. להיות הוא נזהר תחלה בכל מה שמזהיר לאחרים. ובב"מ (ל"ג:) בת"ח שגיאותיהם לזדונות. ועי' בזה במקור ברוך (דף תקצ"ט)

והנה יפלא איך כהן משיח יחטא הא אי' באבות פ"ה מי"ח. ויומא (פ"ז.) כל המזכה רבים אין חטא בא על ידו. וכ"ג מזכה רבים בלמדו עם העם. ומכפר עליהם. ורק אם העם רעים ולא יצייתו להמנהיג א"כ אינו מזכה רבים ממילא אם הכהן המשיח יחטא. הוא רק עבור "לאשמת העם" העם חייבין בזה שלא צייתו לו וגורם שלא יהי' מזכה את הרבים

ה) מדם הפר. דם מהפר. כלומר דם מהפר יקבלנו. דאין לפרש מדם הפר. מקצת הדם. יען כי בפסוק ז' מפורש את כל הדם הפר ישפוך. ומפרש שהכוונה שיקח את הדם ישר מן הפר ולאפוקי דם נשפך ואספו בכלי שאין זה ישר מן הפר. ובזבחים (כ"ה) ולא מדם עור. עי' בטו"ז יור"ד סי' כ"ג סק"ז דאין בעור דם. ובתבו"ש שם אות כ' מקשה מכאן דיש דם בעור. וע"ש בפמ"ג ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' נ"ח כ' דכוונת הטו"ז בעור עוף

ובתוה"מ סי' רי"ד כ' יש הבדל בשם דם. בין אם בא בסמיכות אל החי כמו