פרדס יוסף ויקרא מ

הפתח לסי' ס"ט אות ס"ב, ונפש חי' או"ח סי' קס"ז בזה

והרה"ג ר' ליבוש ראזענבערג נ"י דומ"צ בלאדז כתב לי בענין מ"ש האב"נ הנ"ל, ששמע שהרב מליסא ז"ל מלח בשר בצוקר יטעו רבים להתיר אם מלח בשר להוציא דם וטעות גדול בידם, כי איך עלה על הדעת שהרב מליסא עשה רק לעצמו ומשמע ברגילות, אך האמת יורה דרכו שמנהג הרבה אנשים באכלם בשר המבושל נותנים עלי' מלח ליתן טעם כמו שמולחים בצל וצנון, והרב מליסא נתן צוקר על הבשר מבושל בקערה ליתן טעם, ולמד האב"נ שטבע אחד להרגיש טעם אבל ח"ו ללמוד מזה לענין להכשיר בשר להוציא דם וזה ברור

וראיתי עוד בשו"ת תירוש ויצהר סי' רי"ח ידוע שאסרו הרופאים לכמה מיני חולים להשתמש במלח, ועתה המציאו הרופאים בקארלסבאד מין מלח מתוקן בשם "סינוסאל"' הנקי ומזוקק מאותו החלק החריף המסוכן לחלאים אלו אף שנשאר בו מעם מלח, ויש להסתפק אם מותר למלוח במלח זה יען יוכל להיות כי בהמלח המתוקן הזה לא נשאר הכח השואב הדם מהבשר, והציע זה לפני אסיפת אגודת הרבנים וכולם החליטו שאין למצוא היתר על זה

ובענין פעולת מלח עי' שו"ת נוב"י קמא בהקדמה ופתיחה לס' מאה שערים, ובאו"ח סי' תס"ב ס"ז יש לברר המלח קודם הפסח מחיטים שלא יהי' בתוכו כי כשהמלח מתלחלח נכנס בהמים ומתחמץ, ובמג"א בשם ד"מ דמלח שלנו שמבשלין אותו ממים ודאי מחמץ והפלוגתא רק ממלח שחופרין בקרקע. ובנובי"ת או"ח סי' נ"ז כ' שבספרי חכמי הטבע יש מיני אבנים שבתחילתן היו מים הנגרין ובבטן הארץ כאשר סגר עליהם האדמה מכל צד מבלי הגיע להם אויר הם נקפים ונקרשים ונתהפכו ונעשו אבן. ויש ג"כ אבן קריסטאל דאינם חוזרים לברייתם ולא נימס עוד למים, וגם המלח שחופרין בקרקע תחילתן הי' מים מלוחים ונתהפכו לחומר אדמה להתקשה כאבן. אמנם אם יבא להם איזה לחלוחות מחזירו למה שהי' מקודם ונמס וחוזר למים ומה שנמצא בגמ' חילוק בין מלח סדומית למלח איסתרקניס הוא מצד תמונתם שזה הוא בתולדה דק דקה כאבן פורח וזה הוא גוש קשה גם זה נימס ונימח וזה אינו נימס כי אם ע"י פעולה אחר איזה שעות, אבל ביסודתם ומתחילת הוייתם הם מסוג אחד ושוים ליסוד מים

ובנוב"י בהקדמה כ' שחכמי הטבע עמדו על הבחינה שגוף האדם מורכב ממים ושמן וסיד ומלח, ומצאו במופת שאדם שבחייו הי' יותר חריף ובעל שכל יש בו יותר מחלקי מלח, וז"פ בקידושין (כ"ט:) אם הי' בנו זריז וממולח, ורבים לא ידעו לפרש עד שהגיהו בש"ס "ממולא" במקום ממולח, ולהנ"ל הפשט שיש בו הרבה מחלקי המלח שהוא חריף. וזה י"ל מ"ש בשבת (ד'.) ועירובין (ל"ו.) וחולין (י"ב. וקי"ב:) לכי תיכל עלה כורא דמלחא, ולהנ"ל הוא מליצה שלא תוכל להבין כי אם אחר שתאכל כור מלח, שיהי' לך הרבה מחלקי מלח ואז תבין הדבר לאשורו, ועמ"ש בזה בפרד"י בא (דף ס':), והרה"ג ר' חנוך טשארניטשאפקי נ"י אבד"ק גאלין כתב לי הרבה הערות על ספרי והביא לכאן: דבסנהד' (ע':) זריז וממולא בתורה ובמס' ד"א זוטא רפ"א זריז וממולא, ובנח"י שם הגי' זריז וממולח, נדה (ל"א.) הולד מלובן ומזורי וברש"י חזק ובריא. ומס' כלה פ"ג זריז וממולא. ובמחזיר ויטרי תשכ"א. ובתוספתא בכורות פ"ו ה"ג רי"א אם בנו זריז ותורה מתקיימת. היינו ג"כ ע"י כח המלח. ואי אפשר לעולם בלי מלח וכו' בהוריות, וע"ע ילקוט החנוכי מאמר י"ז

ובס' יביע אומר הביא הרבה מענין מלח: "מלח" מעלה את המקוה מקואות פ"ז מ"א, וב"י יו"ד סי' ר"א תמה על הטור למה השמיטו, ובנובי"ת יו"ד סי' נ"ז כ' דהטור ס"ל מלח מי פירות ואינו גורס במשנה מלח, וצ"ע למה מעלה מלח אסתריקניס שאינה תולדות מים, ועי' ירחון שערי תורה ח"א סי' צ"ו, ומקוה ישראל ענף ה' סעיף ה', "מלח" במצה לפסח אי מותר, עי' או"ח סי' תנ"ה ס"ה, ואברבנאל ויקרא (ב' י"ג), ושד"ח חמץ ומצה י"ג אות ג', ואם הוא מי פירות באו"ח סי' תס"ב ס"ז ומג"א סק"ז. בע"ז (ל"ג.) שדא חמרא לבי מילחא שרי, וכ' תוס' ורא"ש שהאור שורפו וכלה ולכן התירו המלח אף שמשימים עליו דם בשעת רתיחה ללבנו

ובתשו' רמ"ע מפאנו סי' כ"ז במלח שמעמידים אותו בדם נבלה בעינו אסור ובתבשיל מותר, ופר"ח יו"ד סי' ק"ה סקנ"ח העיר עלי'. וערמ"א יו"ד סי' קל"ד. ופמ"ג סי' ק"ה בשפ"ד סקמ"ו ומשמרת שלום ודרכי תשובה סי' קל"ד אות ג'

יש מלח ממי הים מלוחים שנקפאו ויבשו. ערש"י שבת (ס"ו:) מקום שריפת המים שעושים