פרדס יוסף ויקרא מא

נגרים על שפת הים וכו' והשמש שורף את המים שמלוחים הם ונעשים מלח, ב', מכרה מלח (צפניה ב' ט'), מלח שחופרים מאדמה, מלח המים נקרא בשם מלח סדומית (ביצה ל"ט. ב"ב כ': מנחות כ"א.) היינו שהוא מים המלח שנקרא ים של סדום (ב"ב ע"ד:) ומלח אדמה מלח אסתרוקנית ונקראת ע"ש המקום כמ"ש בערוך, בביצה (ל"ט) פרש"י סדומית דקה מאד וראי' מחולין (ק"ה:), ובב"ב פי' להיפך דסדומית עבה וקשה כאבן וכ"כ הערוך, סדומית אינו מתפשר ולא נמוח במים עד שישחק ואסתרוקנית רפה ומתבטל לאלתר, ובהפלאה שבערכין תי' דבביצה מיירי במלח טחון ואז סדומית יותר דקה מאסתרוקניס, ובב"ב שהמלח בעין סדומית קשה, ועי' גליון הש"ס ב"ב שגורס להיפך, וענ"ב שם, ור"ש אהלות פ"ג מ"ה

רפואה גרגיר מלח בפה רפואה לשיניים, שבת פ"ו מ"ה וגמ' (ס"ה.), מחלה זו מרה ופת במלח מבטל ב"ק (צ"ב:) אחר כל אכילתך תאכל מלח ואי אתה ניזק, ברכות (מ'.) - סעודה שאין בה מלח אינה סעודה, שם (מ"ד.) - תרדין במלח מאכל משביע, נדרים (מ"ט:) ורק מעט מלח יפה, ברכות (ל"ד) - ממעט הזרע גיטין (ע'.), דג מלוח טוב, כשר לא טוב, ב"ב (ע"ד:) - היו נוהגים לשפשף תינוק בהולדו לחזק בשרו (והמלח לא המשחת, יחזקאל ט"ז ד' ושבת קכ"ט:). אינו מבאיש (בכורות ח':) - ממתיק ומקיים הבשר, נדה ל"א - פוץ מלחא ברכות ה'. מצליל השמן, שבת ס"ז: - צריך בישול רב כבשר שור, שבת מ"ב: - אינו מזין, עירובין פ"ג מ"א - ליתן על השלחן מלח, עי' או"ח סי' קס"ז ס"ה ונו"כ

שכל יכול יתן בו טעם כבינה, מנחות (כ"א.) - ובירושלמי הוריות פ"ג ה"ה מלח בזול פלפלין ביוקר ואי אפשר לעולם בלי מלח וכו' ומדמה מלח ופלפלין לחכמה ובינה, וכתובות (ס"ו:) ואדר"נ פי"ז מלח ממון חסר הכוונה שרכוש זקוק לשכל איך להתנהג בו ובלתי הוא כתפל בלי מלח - "מלח" פעל ברית שלום נצחי, מלח ברית אלקיך (ויקרא כ' י"ג), ברית מלח עולם הוא (במדבר י"ח י"ט) ברית מלח (דהי"ב י"ג ה') כשישראל יושבים על השלחן בלא מצוה, ברית מלח מגין עליהם (תוס' ברכות מ'. ד"ה הביאו.) "מנהג" לקדם פני אורח הגון בלחם, ומלח. ונגד ברית המלח, יש בו קללה וחורבן ככתוב גפרית ומלח שרפה כל ארצה (יחזקאל מ"ז י"א) ובירושלמי עירובין פ"א ה"א מים ומלח מין קללה, ערוך ערך מ' מים במבול ומלח בסדום - הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל' ד') הוא עשב, ובקידושין (ס"ו.) אבותינו היו אוכלים מלוחים – "ים המלח" בא"י (במדבר ל"ד י"ב), ונקרא גם ים הערבה (דברים ג' י"ז, יהושע ג' ט"ז, י"ב ז') וים הקדמוני (יואל ב' כ'), רד"ק כ' שהוא ים כנרת או ים המלח, ומצודות כ' ים המלח. ובגמ' ים של סדום, שבת (ק"ח: ב"ב ע"ד.) תוספתא סוכה פ"ג, רש"י ורד"ק יחזקאל מ"ז ח'. ים המלח (בראשית י"ג ג') וגם לפני מהפכת סדום נקרא כן, במדרש (ב"ר מ"ב ט', ותנחומא לך ח') כ' שרק אח"כ נעשה אותו עמק למים מלוחים. מים כבדים, ומעולם לא טבע אדם בו (שבת ק"ה:) ובש"ס נזכר ילכו לים המלח (נזיר פ"ד מ"ד, ע"ז פ"ג מ"ג, תמורה פ"ד מ"ב) הכוונה דוקא לים המלח זה ולא לימים אחרים, כמ"ש בפסחים (כ"ח.) דרבה אמר ע"ז דלים המלח אזלא לא בעי שחיקה משום דים המלח אין ספינות עוברות בו כמ"ש רש"י חמץ דלשאר נהרות אזיל בתר פירור

מי ים המלח טובים לרפואה שבת (ק"ח:) אבל מלח סדומית מסמא עינים חולין (ק"ה:), רמב"ם פ"ו ה"ג מברכות כ' שיש גם מין מלח אחר שכן טבעו. "אשת לוט" בנדה (ע':) אשת לוט שתטמא, מת מטמא ואין נציב מלח מטמא, (ור' בחיי בשם א"ע, ואברבנאל בשם רלב"ג, וחזקוני פירשו ותהי נציב מלח, ותהי הארץ נציב מלח)

יש עיר המלח (יהושע ט"ו ס"ב), גיא המלח (ש"ב ח' י"ג, תהלים ס' ב', דהי"א י"ח י"ב) תל מלח (עזרא ב' נ"ט, נחמי' ז' ס"א), ובקידושין (ע'.) דרשו שדומים מעשיהם למעשי סדום שנהפכה לתל מלח, וע"ע בס' יביע אומר הרבה מעניני מלח

ג א) אם זכר אם נקבה, עי' אוה"ח, ובפירושו דהול"ל זכר או נקבה לכן פי' דאי הוי כתב כן הי' זכר קודם, לזה נקט אם להורות ששוים, ואך ע"כ אחד מוקדם שא"א להזכיר שנים בבת אחת, ערש"י פסחים (נ"ז:)

ב) וסמך, בבעה"ט וסמך ידו כ' בבקר, ובצאן ועז כ' את ידו בפסוק ח' לפי שבקר חזק וכו'. וק' דלקמן (דף ד') וסמך את ידו על ראש הפר, והא פר חזק הוא דבן ג' שנים הוא