פרדס יוסף ויקרא לט

דהר"מ סותר עצמו וכמש"ל וצ"ע ורק אם נאמר דמליחת זר פוסל לקרבן שוב הוי מקלקל ופטור, ודוקא בשחוטה והבערה אפשר לאוקמי' דמקלקל בהבערה וחבורה חייב כשבת (ק"ז.) אבל במליחות אי אפשר לאוקמי' וא"ש

ומרש"י כאן ברית כרותה שהובטחו מים תחתונים ליקרב במלח, נר' דצריך מלח ממים, אך כשר ג"כ מקרקע, ועמנ"ח דאין ין מאגדה ור' בחיי תשא (ל' ל"ה) על הפ' ממולח טהור קודש כ' שהיו נותנים גם בקטרת מלח סדומית רובע הקב ע"ש

ובחמד"י מל"ת אות י"ט כ' דפלוג' אביי ורבא במנחות (כ'.) אי מליחה כשרה בזר תלי' אי כל המנחה צריכה מליחה אף חלק הנאכל לכהנים, או רק קומץ צריך מליחה, א"כ מליחה הוא צורך המזבח והוי ככל עבודות, ואם אף חלק הנאכל הוי כמו יציקה ובלילה, ובענין דם שמלחו עמ"ש בפ' צו (ז' כ"ו)

בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רי"ח נסתפק אם מותר למלוח בצוקער ואף שמתוק הוי ג"כ מעמיד, ובמליחת קרבן בצוקער אי הוי משום דכל דבש לא תקטירו, ועי' בציונים לתורה כלל ל"ט שכ' לבעה"ת שאין מקבלין מלח כמש"ל, ולפ"ז בצוקר שהוא עצמו מלח לית בי' איסור דבש כלל, אולם צריך לדעת אם שאור ודבש אין מקבלין גם צוקר. דאי מקבלין אדרבה יש לדקדק מטעם בעה"ת אהכא דצוקר אינו ראוי למליחת קרבן, דאל"כ הרי גם שאור ודבש מקבלין מלח במה שמקבלין צוקר, וע"כ דצוקר אינו ראוי למליחת קרבנות ובמנ"ח מ' קי"ח הביא ג"כ הלק"ט הנ"ל

ובשו"ת אבני נזר או"ח סי' תקל"ב הביא כי בספרי הרופאים יש כי צוקר הוא מלח, ואא"ז הגה"צ ר' אלעזר הכהן ז"ל אבד"ק סוכוטשוב סיפר מחותנו הגאון מליסא ז"ל שמלח בשר עם צוקר. ואף שבהלק"ט כ' דמותר למלוח קרבנות בצוקר ומקיים העשה במלח תמלח ע"ש, ואף שדבריו לענין קרבן מרפסין איגרא נקוט מיהא פלגא מדבריו שצוקר כמלח לכ"ד, ובמעט מלח שנתערב בעיסה פסק הרב לאסור בדיעבד, וא"כ אין נראה להקל, אך עדיין אני נבוך אם מחמם העיסה כמו מלח ורציתי להתוודע מה שנמצא בזה בס' הרופאים, ושאלתי לרופא והכחיש כל הענין ואמר שצוקר אינו מלח כלל, ואני שמעתי בילדותי מהג"ר משה ז"ל רב בלאדו שנמצא בס' הרופאים שהוא מלח. יותר לא ידעתי בד"ז. וכפי בינתו בדבר אם הוא מחמם כמו מלח או לא יפסיק

ובדרכי תשובה יו"ד סי' ס"ט אות שכ"ח הביא ג"כ מזה, וע"ע בס' יד יהודה בפיה"א ס"ק צ"ז וערוגת הבושם אות י"ז שכ' לתמוה על עקרי הד"ט איך נתן מכשול להקל בענין זר כזה שברור שאין צוקר דומה למלח דדוקא מלח דרכו לשאוב הלחות מהגוף משא"כ צוקר, וכ' דאין לעשות מזה אפי' ספק לסניף להקל, ובערוגת הבושם הביא שהי' מעשה לפניו ואסר הכל וגם הכלים כדין בשר שנתבשל בלא מליחה, וע"ע בשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' כ"ה, ואמרי אש יו"ד סי' כ"ח, וטו"ט ודעת קמא סי' קי"א, וכתב סופר יו"ד סי' ל"ז שנשאלו כולם מרב א' שמלחו בשר במין שנקרא "האלאען" והורה המורה להתיר עפ"י נסיון שניסה כן ומלח בו בשר וראה שנטף ממנו ציר ודם כמו ממלח וגם ראה בס' מעשה טובי' (יסוד המים פ"ה אות מ"ו) שהאלאצן הוא מלח ע"כ התיר בדיעבד והשיבו כולם בסגנון אחד שחלילה להורות כן דפשוט דאין זה כל מלח ואפי' בדיעבד אסור, וע"ע שו"ת מהרי"א ענזיל סי' מ"ד שאין להכשיר בדיעבד שאין לנו רק מה שאמרו לנו חז"ל מלח ולא דבר אחר אמנם הכלים יש לנו להתיר בדיעבד כיון שהטעם בכלים פגום ע"י האלאען עד שנפסל מאכילת כלב, ולענין הבשר שנשאר שלא נתבשל מהני הדחה ומליחה שנית דממ"נ אם הוא מלח מותר דהא אף בנמלח אם מלחו שנית אינו מזיק כלל, ואם אינו מין מלח הרי לא נסתמו נקבי הפליטה ע"י ההדחה ע"ש

ובשו"ת חסד לאברהם קמא סי' ל"ב הורה בבשר שנתבשל שאסור והכלים התיר, ועי' שואל ומשיב קמא ח"א סי' קמ"ב כ' ג"כ להתיר הכלים שא"א בהגעלה, וכלים שאפשר בהגעלה יש להחמיר, ושפך בוז וקצף על המורה שהקל, ובס' מגדים חדשים אות כ"ח במלח עם האלאען בכלי שאינו מנוקב אם נימא גם לחומרא אין לו דין כמלח, וע"ע שו"ת כנף רננה יו"ד סי' ל"ז, ובשו"ת תירוש ויצהר סי' קע"ח שהביא הרבה תשובות בזה, וראיתי עוד בשו"ת אמרי דוד להגאבד"ק סטאניסלוב ז"ל בסי' י"א שהביא ראיות הרבה מש"ס ופוסקים דרק מלח ממש בעינן וסיים לדינא דאין לצרף כלל צוקר אפי' לספק וחלילה להורות כן, וע"ע בס' פתח הדעת במסך