פרדס יוסף ויקרא לח

אי מליחת אברים ופדרים אינה רק ביום או דכשרה אף בלילה, כיון דהקטרה עצמה צ"ל ביום, במשנה ספ"ב דמגילה דחשב הקטרה בדברים שרק ביום, והיינו הקטרת הקומץ כמ"ש הרע"ב, או רק הקטרה דמפורש בקרא כל הלילה עד הבוקר משא"כ במליחה עש"ה, וי"ל דזה תלי' אי מליחה כשרה בזר א"כ לא הוי בכלל עבודה יהי' כשרה בלילה אבל אם פסולה בזר הוי עבודה, וע"ש בתוס' מגילה ד"ה לקמיצה וא"ש מדוע לא הוזכרה המשנה דהמליחה צ"ל ביום, דס"ל מליחה כשרה בזר כדמסיק במנחות דהך לא מלח ר"ל כהן אלא זר, אבל הר"מ כפי הנראה מדבריו בפ"ט ה"ו מביאת המקדש דאינה כשרה בזר י"ל דאינה כשרה בלילה, והא דלא חשב הר"מ בפ"ד ה"א ממעה"ק בהנך דכשרים רק ביום גם מליחת אברים וצ"ל דגם בלי מלח אין הקרבן נפסל

ובר"מ בפי"א ה"ז מפסולי המוקדשין מבואר דמליחה כשרה בזר, ובפ"ט ה"ה מביאת המקדש מבואר דמליחה עובר הזר בלאו ופסולה וסותר עצמו ועשעה"מ שפלפל בזה, ובשו"ת חת"ס ח"ו סי' כ' הק' לרמב"ן דמליחה כשרה בזר, ובמנחות (כ'.) דהק' ר"י וכי תעלה על דעתך שזר קרב, הרי פשיטא להש"ס שאי אפשר מליחה בזר עש"ה, ובשו"ת משיב שלום סי' מ"ד, ובהדו"ע תי' ע"פ תוס' זבחים (י"ד:) ד"ה והרי, דאפשר שזר יעמוד מרחוק וימלח ע"י זריקת מלח וכמו ביומא (מ"ה.) וקאי אארעי' ועביד בזריקה, וכ' דא"א למלוח בטוב ע"י זריקה, וי"ל דפלוג' אביי ורבא אי אפשר מליחה ע"י זריקה ע"ש

אבל ביחזקאל (מ"ג כ"ד) כ' והשליכו הכהנים עליהם מלח, ועי' חולין (קל"ב:) תד"ה והמליחות, ומצינו להדי' מליחה ע"י השלכה, וי"ל דלשון השלכה לאו דוקא, ועי' פסחים (כ"א:) אי דברים ככתבן, וגם אין ראי' מפסוק דמליחה רק בכהנים, כיון דגם דברים הכשרים בזרים הי' דרך כהנים לעשות כיומא (ס"ו.) בשעיר המשתלח לא היו מניחין ישראל להוליכם, ותוס' קידושין (ס"ו:) ד"ה אין, אף דשחיטה כשרה בנשים ועבדים לא עבדו רק מיוחסים, וכ"כ תוס' כתובות (כ"ד:) ד"ה חד, וה"נ אף שמליחה כשרה בזרים היו הכהנים מולחין

ובשפתי צדיק אות ט"ז כ' אם העלה האברים בלא מלח חייב מלקות ולא יועיל אם מלח אח"כ דאל"כ איך לוקין בלי מלח דהוי התראות ספק פן יתן אח"כ מלח, גם מסופק הא דר"מ פ"ה הי"א בדיעבד מלח כ"ש כשר אם הכוונה על כל אבר כ"ש או על כל הקרבן ע"ש הרבה

וע"ע במנחות (כ"א.) תקריב מלח אפי' בשבת אפי' בטומאה, ובמל"מ פי"א ה"ה משבת הק' הא קיי"ל אין עיבוד באוכלין בשבת (ע"ה.) ולמ"ל קרא על זה, ותי' כיון דקרבן תמיד דמוסף הי' בלילה ואינו נאכל לאו כעיבוד באוכלים דמי כיון שאינו נאכל, א"נ תיקון קרבן הוי כמעבד וגם בעור מעבד גמור הוא ע"ש. וי"ל עוד דקיי"ל דבקדשים צריך למלוח גם החלב ואי' בביצה (י"א:) דם חלב יש איסור מליחה משום עיבוד כיון דלאו אוכל הוא א"כ איצטריך הריבוי לענין היתר החלב עי' תורה תמימה אות ע"ט. וע"ש בר"ן ושעה"מ פ"ג ה"ד מיו"ט, ומוסך השבת אות ה' ול"א בזה

וכן ראיתי בשם הרשב"א ז"ל דאימורים שנשרפו במזבח יאבדו דין אוכל הואיל שאינם ראוים לאכילת אדם ויש איסור במליחה כמו במליחת עורות, והאבני נזר ז"ל תי' דהפסוק לא אשמעי' היתר למלוח בשבת רק חיוב, דהו"א דבשבת אין למלוח הואיל דברית מילה ניתן לפיוס למים התחתונים עבור שנתרחקו ממים עליונים, כמ"ש במדרש שבכו מה שנתרחקו מהמלך וזה לא שייך בשבת דאז כל דבר תתרומם לשורשו, דגם מים תחתונים נתקרבו למקור העליון למים עליונים, להכי צותה תורה "תמלח" דאפי' בשבת ג"כ מצוה למלוח

ובשפת אמת בליקוטים ח"ב נסתפק ג"כ אם המצוה דוקא ליתן מלח על הבשר קודם הקטרתו או סגי אח"כ כשהי' כבר על האש, ותי' בזה קושיא הנ"ל דהי' ס"ד שלא ליתן מלח עד אחר הקטרה ואז לא הוי עיבוד, ומיתורא דקרא ילפי' דרשאי ליתן מלח אפי' קודם הקטרתו ע"ש הרבה בענין זה, וע"ע בשו"ת צפנת פענח סי' ק' מענין עיבוד באוכלין

ועשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קל"ט שהק' ביבמות (ל"ג:) זר ששימש במיתה אמאי לא מוקי דשימש במליחה דחייב משום שבת וזרות, וענובי"ת יו"ד סי' מ"ג שהק' קו' כיוצא בזה, ותי' לא מבעי' ללח"מ פ"ה הי"ב מאיסורי מזבח דלהר"מ אמרי' כמסקנא דאם מלח זר כשר, א"כ אינו חייב משום שבת כיון דמליחה דוחה שבת וראוי לקרבן לא חילל שבת, אלא דתמוה