פרדס יוסף ויקרא שסד

המקנה הלא בלא"ה ק' איך ישב משה לשפוט, כיון שפסק הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה ה' י"א שמלך הי', והלא מלך אין דן, ובפרט ק' לפמ"ש הרמב"ם הל' סנהד' פ"ב ה"ג. כרבנן דר"י דסנהד' גדולה הי' ע"א דמשה הי' על גביהן, וק' האיך הי' משה יכול להיות מן הסנהד' הא אין מושיבין מלך בסנהד', וא"כ קשי' פסקי הרמב"ם אהדדי שבהלכות ביהב"ח כתב שמשה מלך הי', ובהל' סנהד' פ' שמשה הי' ממנין הסנהד', וי"ל דהטעם שאין מושיבין מלך בסנהד', כ' הרמב"ם בפ"ב הל' סנהד' ה"ד משום שאסור לחלוק עליו ולמחות את דבריו, וה"ט דמלך שמע"כ אכ"מ, ועי' בתוס' סנהד' משום דהכבוד אינו שלו, רק התורה נתנה לו הכבוד דכתי' שום תשים עליך, שיהי' אימתו עליך. וא"כ י"ל דדוקא מלך שיוכל לבוא עי"ז שימחול על כבודו לביטול מוראו, מלך כזה אסור לישב בסנהד', אבל משרע"ה שניתנו לו קרני הוד, ועי"ז יראו מגשת אליו שפיר הי' מותר לדון דאפי' יסתיר אחד מדבריו עדיין יהי' אימתו עליו, ועפי"ז א"ש מדוע כשבא לדבר עם ישראל הסיר המסו' מעל פניו כמ"ש דש"י, והלא משה עניו הי' והאיך יעשה במתכוון שיראו מפניו ולהאמור ניחא, ולפי"ז א"ש קו' המקנה דאצל משרע"ה אף שימחול ע"כ ג"כ יהי' מוראו עליהם, מחמת הקרני הוד ובכה"ג ימחול ע"כ, אך עדיין ק' בשלומא למ"ד יתרו לאחר מ"ת בא א"כ הי' אז למשה קרני הוד דבאו מהכתרים שנלקחו מישראל וזכה משה ונטלן שפיר הי' מותר לו לשמש בסעודה, אבל למ"ד יתרו קודם מ"ת בא, ואז לא הי' למשה הקרני הוד, והאיך הי' מותר לו למחול ע"כ, רק י"ל ממנ"פ אם יתרו קודם מ"ת בא, אז לא הי' למשרע"ה דין מלך כדאי' במד"ר דמשרע"ה הי' מלך מדכתי' ויהי בישורון מלך, וזה הי' בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל וזה הי' בשעת מ"ת, ואם נימא דיתרו לאחר מ"ת בא א"כ הי' לו הקרני הוד שעי"ז יראו מגשת אליו, ושפיר הי' מותר לשמש אותם בסעודה ונכון

ואני השבתי לכ"ק שליט"א דהנה הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ג כ' דהא דאין מושיבין מלך בסנהד' דוקא בזמן שאינו ממנין הסנהד' דכיון דאינו בכלל המנין לא יקפיד וידבר תחלה או באמצע, ואיכא משום לא תענה על רב, אבל היכי דהוא ממנין הסנהד' שרי, דכיון שהוא בכלל הסנהד' לעולם לא ידבר תחלה אלא יתחילו מן הצד וליכא לא תענה על רב ע"ש, (ועי' בסנד' י"ח דכ"ג מעיד, לפני מלך, ופריך והא אין מושיבין מלך בסנהד' ומאי פריך הא כשהוא ממנין הסנהד' שפיר מושיבין גם מלך, וא"ל שזאת הי' הכוונה דמה שמשני התם משום יקרא דכ"ג אתא ויתיב האי)

ולפי"ז א"ש מה שמשרע"ה דן אף שהי' לו דין מלך, דאי' בהרמב"ם, פ"ב דמלכים פ"ו שהמלך יתנהג בענוה יתירה אין לנו גדול ממשרע"ה, והוא אמר ואנחנו מה, ובטח המתין עד שגמרו כולם, ובכה"ג מושיבין מלך בסנהד' וע"ע מה שהובא בשמי בפרד"י ויגש דש"ז, ובפ' שמות א' ט"ו דמלך א"י למחול זה דוקא בהוה או על להבא, אבל על כבוד דלשעבר כבודו מחול ע"ש, ולפי"ז נ"ל ליישב קו' המפו' איך יוכל השי"ת למחול לישראל, והא מלך ישראל אכ"מ ולהאמור ניחא דרק קודם העשי' א"י למחול ע"כ, אבל בשכבר נעשתה יוכל למחול, וע"ע במנ"ח מצו' תצ"ו שהוציא מל' הרמב"ם דמלך יוכל למחול למורד בו, ויש להבי' ראי' מיומא כ"ב מפני מה נענש שאול מפני שמחל ע"כ שנאמר ובני בליעל אמרו וגו' ופרש"י מפני שמתחלת מלכותו מחל ע"כ, ומשמע דוקא בתחלת מלכותו, אבל אח"כ הי' יכול למחול

(רמ"ד י' כ"ג) עפי"ד הרשב"א דאין מברכין על צדקה דא"א לקיימה בלי סיוע חבירו, לפי"ז י"ל דיוק הפנ"י בכתובות ע"ב על דברי תוס' שהק' מה אין מברכין על ספירת זבה (וכעין זה אי' בדעת זקנים. בהר כ"פ ח') וכ' הפנ"י "דקושייתם הוי דוקא למאי דדרשינן וספרה לה לעצמה" ע"ש, ולפי"ד הרשב"א א"ש הלשון הפנ"י, דאי הו"א דאינה נאמנת עפ"י עצמה וצריכה להיות הספירה עפ"י אדם אחר, א"כ ל"ק אמאי לא מברכין, דכיון דא"א לה לספור לעצמה רק בצירוף אדם אחר, הוא בכה"ג לא שייך הברכה, לכן כ' הפנ"י שהקשו כן למאי דדרשינן וספרה לה לעצמה, וע"ע בקצה"ח סי' רמ"ג סק"ג בשם הפר"ח דגם אם נתנו הפדיון לכהן בע"כ הוי פדוי, דנתינה בע"כ שמי' נתינה, ולפי"ז א"ש מה שאחז"ל בסוף פסחים ר"ש איקלע לפדיון הבן פשיטא על פדיון אקב"ו על פדיון הבן אבי הבן מברך ברוך שהחיינו וכו' כהן מברך או אבי הבן מברך, כהן מברך דמטו הנאה לידי' או אבי הבן דהא עביד מצוה, ולכאו' צ"ע מה זה הפשיטות דרק אבי הבן מברך ולמה לא נימא דאבי הבן מברך וגם הכהן מברך כדמצינו במילה ששניהם מברכין, ולפי"ד הפר"ח א"ש, ולכן פשיטותא היא דרק אבי הבן מברך כיון שאצלו אין חשש, אף שהכהן לא יקבל יהי' הברכה