פרדס יוסף ויקרא שסג

(ע"א: כ"ג) ע"ד סגולות, וע"ע בהרמב"ם בפי' המשנה ליומא פ"ח מ"ו שאין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד ר"ל בדברים המרפאין בטבע והנסיון הקרוב לאמת, אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כחם חלוש ואינם מצד הדעת ונסיונו רחוק ע"ש, ובשו"ת תשב"ץ סי' תי"ח כ' שמהר"ם מרוטנברג התיר לכתוב על העוגה שנותנים לנערים שמות המלאכים משום פתיחת הלב, וע"ע בתשו' מהרש"ם מהד"ת סי' רכ"ה לענין שליח טלגרמה בשבת לצדיקים לצורך חולה שאב"ס אסור, ואפי' נכתבה בע"ש, זולת במקום צורך גדול שמתירין ע"י כתב שלהם, אך לצורך חולה שיב"ס למאמינים בצדיקים, י"ל דהו"ל כמקום סכ"נ דמותר לחלל שבת אפי' באיסור תורה וצריך שיהי' אתמחו הצדיק שיפעל בתפילותיו, והגרש"ק ז"ל הרעיש ע"ז, וגם הרבי מבעלז ז"ל התרעם ע"ז, ואין להקל ובפרט בדור הזה ע"ש, ובס' ברכת משה סי' ע"א שמתיר לדרוש בשבת בעצת רופא ישראל, אף שיכתב רשימת סדר הרפואה אף לחולה שאין בו סכנה, והטעם דכתב עמים הוה רק איסור דרבנן והוא לפ"ע בדרבנן שיש מי שמתיר בזה והובא דבריו בס' מקיץ נרדמים מכתב ד' וסותר בנינו ואוסר ע"ש, וע"ע בברכי יוסף סי' ש"א אי רפואת סגוליות דוחות שבת כמו רפואות טבעית, ובס' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות פ"א הבי' שמצא בכת"י ישן שרבינו פרץ כתב בשבת שמות הקדושים (ועי' פרד"י פקודי שפ"ב.)

(קי"ח. י"ב) ד"ה סוס, ופלא למה לא הבי' את המד' תנחומא שמות א' י"א עה"ת איש מצרי הצילנו וגו', וכי בדמות איש מצרי הי' משה אלא לולי איש מצרי שהרג משה לא הי' נכנס למדין משל לאחד שנשכו ערוד והי' רץ לתת רגליו לתוך המים ונכנס בנהר וראה תינוק א' שהי' שוקע במים ושלח ידו והעלה אותו וכו' א"ל לא אני אצלתיך אלא אותו הערוד שנשכני וברחתי ממנו הוא הצלתיך וכו', ושמעינן מזה שהמסייע לדבר נחשב כמעשה, לזה הערנו בני היקר המופלג בתוי"ר והמושלם כ' שלום צבי שיחי' לאויט"א

(ק"כ י' י') ובסנהדרין ק"א פריך אם לא אשים רפואה למה, עי' בתורת חיים שבועות ט"ו דזה שהשי"ת מונע החולי חשיב רפואה, ובזה פי' הקרא הנ"ל, וע"ע במהרש"א עירובין נ"ד ד"ה רפואות, ובזה יובן דברי התוס' כתובות (נ') ד"ה אסותיה, שכ' דאסותא הוא שלא ישכנו נחש, אבל אם כבר נשכו אין לו רפואה, ומבואר ג"כ דמניעה שלא יחלה חשיב אסותא

(ק"כ י' ל"ט) אם חולי נפש הם כמו חולי גוף, עי' במורה נבוכים ג' כ"ג, האדם יש לו ב' שלמיות שלמות הגוף ושלמות הנפש, ולשלמות האחרון אי אפשר להגיע אליו אלא אחר הגיע השלימות הראשון כי א"א לו שיצייר מושכל ואפי' ילמדוהו בעוד שיש לו כאב או רעב ע"ש, וכן כתב בכוזרי מאמר שני ג', וע"ע במקו"ב ח"א דתס"ט שמצינו בתורה בהרבה מקומות שתפס שמירת הגוף בלשון שמירת הנפש, כמו טמא לנפש, הנפש הנוגעת, כי הצלת נפשי ממות, המבקשים את נפשך, וע"ע בתענית (כ"ב:) אסור לאדם לסגף עצמו בתענית דכתי' ויהי האדם לנפש חיה, נשמה שנתתי בך החיי, הרי דמבי' ראי' לשמורת הגוף מלשון חיות הנפש, והכל חד הוא, ובמכתבי להמחבר שליט"א הארכתי (ועפרד"י אחרי רי"ב:)

(קמ"א: כ"ד) ובקו' המקנה איך הי' משרע"ה משמש בסעודה, דמשה הי' מלך וא"י למחול ע"כ, ונראה דאי' בתוס' סנהד' י"ט ד"ה ינאי דעשה דכבוד התורה עדיף מעשה דכבוד מלך, א"כ יש לחלק ולומר דבהיותו מלך לחוד אינו יכול למחול ע"כ, אבל אם הוא מלך ות"ח, ואז העשה דמלכא טפלה להעשה דכבוד התורה, מיגו דמצי מחול לכ' התורה מחול נמי לכבוד מלכות, כדאי' בסוכה ז' מגו דהוי דופן לסוכה הוי נמי דופן לשבת, וע"ע ברכות ד' לדוד ברכי נפשי, וכו' ואני ידי מלוכלכים בדם, ובפנ"י שם דזאת הוי שלא לכבודו ובזיון הוא ע"ש, וצ"ע איך הותר לו כיון דמלך הוא, וא"כ מחול, ולהאמור ניחא – וגם י"ל דבאותו הזמן לא הי' לו למשרע"ה דין מלך עי' רש"י עה"פ ויהי ממחרת וגו' יושב כמלך, נר' דמאז למחרת רדתו מהר, ואחר שהתחיל לשפוט העם, נתעטר בכתר מלוכה, ובעיקר הקו' יש לעיין אם הי' לו למשרע"ה דינו כמלך ואגדות חלוקות בזה, עי' במדרש שוח"ט א' שכ' משה ושמואל אתה מוצא מה שכ' בזה כ' בזה, זה מלך וזה מלך, הרי נראה דבאמרם מלך, אין הכוונה מלך ממש אלא שהי' המנהיג דהא מדמהו לשמואל, וע"ע באוה"ח בהעלותך י"ב י"א דדינו כמלך אך אהרן דן במשה דין חכם ולא מלך ע"ש, וגם ראיתי בשם גדול א' דאי' "מלך הראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב", והיינו שאול, משמע דמשרע"ה לא הי' מלך, (ועי' פרד"י בשלח קל"ג:)

ומחו' הגה"צ ר' חיים אשר שליט"א מראדאשיץ באחד ממכתביו אלי, כתב לי ליישב קו'